רקע
אפרים לוצטו
היום אתם יוצאים בחודש האביב
mנחלת הכלל [?]
tשירה

היום אתם יוצאים בחודש האביב / אפרים לוצאטו


LA PRIMAVERA

CANZONETTA

Metastasio Pietro

אשר העתקתי מן המטזטאזיאו

משורר קסריי, ועתה אל תעצבו

לבקר בהיכלו, למען תחזינה עיניכם

כי ערב לבבי לגשת אליו, ופה אל פה

אדבר בו



Già riede Primavera

,Col suo firito aspetto

ià il gratto Zeffiretto

.Scherza trà l’ebe, e i fior

הֵן הָאָבִיב הִגִּיעָה

בִּיפִי צַלְמָהּ פּוֹרַחַת;

הֵן רוּח חֵן וָנַחַת

בַּנִּצָּנִים צָחָקָה.


,Tornan le fronde agli alberi

,L’erbette all prato tornano

Sol non ritorna a mé

,La pace del mio cuor


עָלִים לָעֵצִים שָׁבוּ,

שָׁב הֶחָצִיר לָאָחוּ,

אַךְ כִּלְיוֹתַי לֹא נָחוּ,

שַלְוַת לִבִּי רָחָקָה.


Febo col puro raggio

,Su i monti il gel discioglie

E quei le verdi foglie

.Veggonsi rivestir


בִּשְׁבִיב אִשּׁוֹ הַשֶּׁמֶש

בָּהָר יַמְסֶה הַקֶּרַח;

חֶמְדַּת כָּל-צִיץ וָפֶרַח

סָבִיב, סָבִיב יַצְמִיחַ.


E'l fiumicel, che placido

,Sulle sue sponde mormora

Fa col disciolto umor

.Il margine fiorir


נָהָר, כִּי אֶל הָעֶבֶר

בַּלָּאט מֵימָיו יִנְהָקוּ,

עִם שִׁקּוּיָו נָמַקּוּ

אֶת הַשָֹּפָה יַפְרִיחַ.


,Le querce antiche annose

,Su le pendici alpine

Già dal ramoso crine

.Scuotone il tardo gel


אֵלִים, אַלּוֹנֵי זֹקֶן,

כִּי בַמּוֹרָד שָׁרְשָׁמוֹ,

קֶרַח כִּי אָז כִּסָּמוֹ

מִפֹּארוֹתָם יַפִּילוּ.


A gara i campi adornano

,Mille fioretti tremuli

Non violati aucor

.Dal vomere crudel


שָׂדוֹת יִשְּׂאוּ לָאֶלֶף

צִיצִים הֵנָה וָהֵנָה,

עָלֵימוֹ לֹא עַד הֵנָה

אֶת הָאֵתִים הֵטִילוּ.


,Al caro antico nido

,Fin dall' egizie arene

,La Rondinella viene

.Che ha valicato il mar


וּדְרוֹר אַף הִיא מֵעַתָּה,

אֶל קֵן אָהוּב מִקֶּדֶם

בָּאָה מֵאֶרֶץ קֶדֶם,

אָרְחוֹת יַמִים עָבָרָה.


,E mentre il volo accelera

,Non vede il laccio a tendere

E và del cacciator

L’insidie ad incontrar


וּבְעוֹד תָּחִיש הָאֵבֶר,

פַּח הַנָּטוּי לֹא תֵּרֶא,

הָלוֹך אֶל מוּל אִישׁ פֶּרֶא,

בִּמְצוּדָתוֹ נֶעְצָרָה.


La Pastorella amante,

,Già più serena in fronte

,Corre all' usata fonte

.A ricomporsi il crin


גַּם הָרוֹעָה אֹהַבְתִּי,

בָּרָה וִיפַת הָעַיִן,

וַתָּרָץ אֶל הָעַיִן,

וַתֵּיטֶב אֶת הַשַׂעַר.


;Escon le greggi al pascolo

,D’bbandonar s’affrettano

,L’arene il. Pescattor

.L’albergo il Pellegrin


בַּחוּץ יֵצֵא הָעֵדֶר

לִרְעוֹת מֵיטַב כָּל-שִׂיחַ;

דַּיָּג הַחוֹל יָנִיחַ,

הַהֵלֶךְ אֶת הַשַּׁעַר.


,Fin quel Nocchier dolente

,Che al sospirato lido

Scherno del flutto infido

;Naufrago ritornò


גַּם הַדָּוֶה רַב שַׁיִט,

כִּי שָׁב לִמְחוֹז הַחֵפֶץ

כִּצְחוֹק זֶרֶם וָנֶפֶץ,

וַיִבָּהֵל וַיָעַף;


Nel rivederlo placido

,Lieto discioglie l’ancore

E rammentar non sà

.L’orror ch’in lui provò


כִּרְאוֹת גַּלִּים יִשְׁתּוֹקוּ

טוֹב לֵב יִפְרֹשׂ הַדֶּגֶל,

אַדִּיר יָכִין הָרֶגֶל,

לֹא עוֹד יִזְכּוֹר הַזַּעַף.


,E tu non curi intanto

?Fille, di darmi aita

Come la mia ferita

?Colpa non sia di té


וָאַתְּ, רָחֵל, תִּכְלָאִי

מִמֶּנִּי עֶזְרַת רֶגַע?

כִּמְעַט כִּי זֹאת הַנֶּגַע

אָשָׁם לֹא הִיא אֵלַיִךְ?


,Ma se ritorno libero

,Gi’antichi lacci a sciogliere

No, che non stringerò

.Più frà catene il piè


רַק אִם חָפְשִׁי אָשוּבָה,

כִּי כָל-מוֹטָה אַשְׁלִיכָה,

לֹא עוֹד שֵׁנִית אוֹלִיכָה

הָרֶגֶל בִּכְבָלַיִךְ.


,Del tuo bel nome amato

,Cinto del verde alloro

Spesso le corde d’oro

.Hò fatto risuonar

חָגוּר מִצְנֶפֶת יֶרֶק,

לָתֵת לִשְמֵךְ תִּפְאֶרֶת,

הִנֵּה בִיקַר אַדֶּרֶת

חַבְלֵי זָהָב הִכֵּיתִי.


,Or se mi sei più rigida

,Vuò, che i miei sdegni apprenando

Del fido mio servir

.Gli oltraggi a vendicar


עַתָּה אִם אַתּ אָנוּשָׁה,

הוֹאַלְתִי כִי הַזַּעַם

נָקָם יִלְמַד הַפַּעַם,

כִּי בוּז עָבְדִּי קִנֵּאתִי.


Ah no! ben mio perdona

,Questi sdegnosi acceenti

Che sono i miei lamenti

.Segno d’un vero amor


הָהּ לֹא! טוּבִי תִּסְלָחִי

אֶת רָב שִֹיחִי עַד הֵנָּה;

וּתְלוּנוֹתַי הֵן הֵנָּה

אוֹת כִּי חֶשְׁקִי בַל תֵּלַהּ.


S' è tuo piacer, disprezzami,

,Se cosi vuoi, gradiscimi

O pietosa, o crudel

.Sei l’alma del mio cuor


תִּבְזִינִי, אִם תּוֹאִילִי,

תִּרְצִינִי, אִם תִּכְסוֹפִי;

תַּחְמֹלִי, אוֹ תִּקְצוֹפִי,

חוֹתַם לִבִּי אַתּ סֶלָה.

המלצות קוראים
תגיות