רקע
יוסף זליגר
זמרת העצים
mנחלת הכלל [?]
tשירה

כָּל-עֲצֵי הָאָרֶץ זְקֵנִים וָטָף

גְדוֹלִים וּקְטַנִּים יִמְחֲאוּ כָף:

כִּי-בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר הֵקִיצוּ מִנְּשִׁיָּה

וּבְרֹאשׁ שְׁנָתָם קָמוּ לִתְחִיָּה

כָּל-עֵץ יִשְׂמַח וְיִגְאֶה בְּגוֹרָלוֹ,

כָּל-שִׂיחַ יְבָרֵךְ וִיְפָאֵר בִּקְהָלוֹ;

לֵאלֹהֵי הַשָּׁמַיִם יִפְצְחוּ רִנָּה,

לַאֲדוֹן הָאָרֶץ יַעְתִּירוּ תְּחִנָּה.

הַגֶּפֶן בְּשָׂרִיגֶהָ כּוֹרַעַת וּמִשְׁתַּחֲוָה,

מְחַבֶּקֶת כָּל-הַקָּרֵב אֵלֶיהָ בְּאַחֲוָה;

לִפְנֵי ד' תִּקֹּד לְהִתְפַּלֵּל,

בְּחֶדְוָה וְצָהֳלָה לְפָנָיו לְהַלֵּל.

בּוֹרֵא פִּרְיִי אֲרוֹמֵם וַאֲשַׁבֵּחַ,

כִּי-אֱלֹהִים וַאֲנָשִׁים בְּיֵינִי אֲשַׂמֵּחַ;

אַל-יִכָּשְׁלוּ בִי בְּנֵי אָדָם

וְאַל-יִשְׁלְחוּ בַּעֲבוּרִי בְּעַוְלָה יָדָם.

הַתְּאֵנָה זְקוּפָה. בְּמַצֶּבֶת יְשָׁרָה

עוֹמֶדֶת בִּתְפִלָּה וּבְרֹאשָׁה עֲטָרָה:

מְבָרֶכֶת עַל-מִתְקָהּ וְעַל תְּנוּבָתָה הַטּוֹבָה

חֲבִיבָה וּנְעִימָה וְלַכֹּל קְרוֹבָה.

בְּפַגַּי אָדֹב שִׂפְתֵי יְשֵׁנִים,

בְּמִיצִי אַחֲיֶּה לֵב זְקֵנִים;

לֹא יֵהָפֵךְ חָלִילָה מִתְקִי לְמַר,

לֹא יִתְיַצֵּב לְעוֹלָם לְטוֹעֲמָיו כְּצָר.

הָרִמּוֹן זָן הַבָּאִים בִּבְרִיתוֹ,

הַצְּמֵאִים מַשְׁקֶה לִרְוָיָה מֵעֲסִיסוֹ;

הַיּוֹם לוֹחֵשׁ בְּקִדָּה כָפוּף

בְּפֹארוֹתָיו וּקְוֻצּוֹתָיו כֻּלּוֹ אָפוּף.

“בֵּרַכְתָּ זַרְעִי בְּתַרְיַ”ג גַּרְעִינִים

וּלְעֻמָּתָם מִצְוֹת תַּרְיַ"ג פְּנִינִים:

מַלֵּא בָנַי וּבָנֶיךָ לֵחַ,

הַשְׁפֵּעַ עַל-שְׁנֵיהֶם טַעַם וָרֵיחַ.

הַזַּיִת טַלִּית יְרַקְרֶקֶת עוֹדֶה

לְיוֹצֵר אוֹר עַל-חֶלְקוֹ מוֹדֶה;

כְּזָּקֵן וְרָגִיל עוֹמֵד וּמִתְחַנֵּן,

עַל-טוּבוֹ וְעַל-דִשְׁנוֹ בְּצָהֳלָה יְרַנֵּן.

"מָנָה יָפָה נָתַתָּ-לִי

אֱלֹהִים וַאֲנָשִׁים יְכַבְּדוּ בִּי;

אָנָּא הַרְאֵם אֶת-בֵּית חַיֵּיהֶם,

טַהֵר שִׂכְלָם וְצָרֵף מַעֲשֵׂיהֶם."

הַדֶקֶל יְנַעְנֵעַ וִיכַסְכֵּס בַּאֲמִירוֹ,

בְּשִׂמְחַת הֶחָג יָשִׁיר אֶת-שִׁירוֹ;

לוּלָבָיו עוֹמְדִים מִמַּעַל לוֹ,

עֵינֵי יִשְׂרָאֵל תְּלוּיוֹת בּוֹ.

לְהַמְתִּיק בְּדִבְשִׁי בִּרְצוֹנְךָ קְרָאתָנִי,

וּלְשַׁמֵּשׁ לְמִצְוָה בִּדְבָרְךָ זִכִּתָנִי,

מְשֹׁךְ חַסְדְּךָ לְלוֹקְחַי וּבְעָלָי,

הָרֵק בִּרְכָתְךָ לְמְבָרְכֶיךָ עָלַי".

כָּל-עֵשֶׂב-וְכָל דֶּשֵׁא כָּל-עֵץ וְכָל שִׂיחַ

יְמַלֵּל יַבִּיעַ יִלְאַט יָשִׂיחַ;

כָּל-אֶחָד לְעַצְמוֹ יַעֲמֹד בִּתְפִלָּה

וְכֻלָּם יַחְדָו יִתְּנוּ תְּהִלָּה.

יַחַלְמוּ וְיֶהְגּוּ כָּל-הַפְּרָחִים

יָחֹגּוּ וְיָנוּעוּ כָּל-הַצְּמָחִים;

לַאֲדוֹן כֹּל יִשְׁלְחוּ עֲתִירָתָם

כִּי-קָדוֹשׁ הַיּוֹם ראֹשׁ שְׁנָתָם

נדפס בשבועון “בת קול” גליון א', לבוב תרע"ג.

המלצות קוראים
תגיות