רקע
יוסף זליגר
משֶׁה הַשָּׁלֵם בָּאָדָם
mנחלת הכלל [?]
tשירה

תִּפְאֶרַת יִשְׂרָאֵל, משֶׁה רַבֵּנוּ,

מְאֹד נַעֲלֵיתָ אִישׁ הָאֱלֹהִים;

לְשִׁמְךָ וּלְזִכְרְךָ תַּאֲוַת נַפְשֵׁנוּ,

מִי כָמוֹךָ גָּבוֹהַּ עַל גְּבֹהִים!

בְּלֵדָתְךָ מִלֵּאתָ כָּל-הַבַּיִת אוֹרָה,

וּבְמַבָּטְךָ רִכַּכְתָּ אֶת בַּת-פַּרְעֹה

בְּשֵׂיבָתְךָ הוֹרֵיתָ כָּל-יִשְׂרָאֵל תּוֹרָה

וּמֵהוּדְךָ אָצַלְתָּ קְדֻשָּׁה לְכָל-זַרְעוֹ!

תָּגֵל יוֹלַדְתְּךָ וְיִשְׂמַח אָבִיךָ,

כִּי נָתְנוּ לְאָדָם רֵאשִׁית תְּרוּמָתוֹ;

יִשְׂרָאֵל וְעַמִּים חַיִּים מִפִּיךָ

מַחְכִּימִים וּמִטַּהֲרִים בְּטוּב תְּנוּבָתוֹ!

חַלָּשִׁים וְדַלִּים רִחַמְתָּ וְאָהָבְתָּ,

מִהַרְתָּ לְהוֹשִׁיעָם מִצָּרָה וּכְאֵב

אַכְזָרִים וּרְשָׁעִים זֵרִיתָ וְאָיָבְתָּ,

גְּבַרְתָּ לְמַגְּרָם כְּאַמִּיץ-לֵב!

בְּחַסְדְּךָ וּגְבוּרָתְךָ בְּחָרְךָ הַגּוֹאֵל,

לְהָבִיא לִרְצוּצִים הַצָּלָה וּדְרוֹר;

בַּאֲמִתְּךָ שְׁלָחֲךָ יְשׁוּעוֹת פּוֹעֵל,

לְהָאִיר בַּאֲפֵלָה כּוֹכְבֵי אוֹר!

בִּדְבָרְךָ הִלְהַבְתָּ שׁוֹמְעֵי לִקְחֶךָ,

אִישׁ לַפִּידוֹת אֲבִי הַנְּבִיאִים;

בְּקַרְנֶיךָ הֲרִיחוֹתָ שׁוֹתֵי זִיוֶךָ,

בֵּין-שָׂרֵי קֹדֶשׁ נְשִׂיא הַנְּשִׂיאִים!

בְּעִיּוּן וּבַמַעֲשֶׂה גְּאוֹן הַגְּאוֹנִים

לֹא-קִנֵּן בְּלִבְּךָ שֶׁמֶץ גַּאֲוָה;

הַכֹּל נְבוֹנִים בְּשַׁלְמוֹנִים

וּמָשַׁכְתָּ אֵלֶיךָ כָּל-בֶּן נַעֲוָה!

מִכָּל-בְּנֵי אָדָם לְטוֹבָה נִבְדָּלְתָּ

קָדוֹשׁ וְנִשְׂגָּב, צַדִּיק וְנָקִי;

מֵחַכְמֵי אֶרֶץ בְּבִינָתְךָ גָּדָלְתָּ,

בְּכָל-בֵּית אֲדֹנָי נֶאֱמָן וּבָקִי!

בְּעוֹלָמוֹת עֶלְיוֹנִים בִּכְנָפֶיךָ שָטְתָּ,

גְּדוֹל הַחוֹזִים, בָּרוּךְ מִבָּנִים;

תְּמוּנַת אֲדֹנָי בְּחַיֶּיךָ הִבָּטְתָּ,

וּכְבוֹדוֹ רָאִיתָ פָּנִים בְּפָנִים!

סֵפֶר הַסְּפָרִים בְּאֶצְבְּעוֹתֶיךָ נִכְתָּב,

בְּדוֹר דּוֹרִים דְּבָרֶיךָ נִקְרָאִים;

זִכְרוֹן עוֹלָמִים בְּיָדְךָ נֶחְטָב,

בְּעֵינֵי מְבִינִים פִּלְאֵי פְלָאִים!

תּוֹרָתְךָ אוֹצַר כָּל-דֵּעָה יְשָׁרָה,

רֵאשִׁית חָכְמָה, מִכְלַל יֹפִי;

כָּל מִדָּה נְכוֹנָה וְכָל-מִצְוָה בָרָה,

לְסַגֵּל טוֹב וּלְהַצְלִיל דֹּפִי!

מֵאָז אָכַלְתָּ גֶּחָלִים בּוֹעֲרוֹת,

נַעֲשֵׂיתָ שָׂרָף, שַׁלְהֶבֶת-יָהּ;

לְתַקֵּן תֵּבֵל מַחְשְׁבוֹתֶיךָ סוֹעֲרוֹת,

כָּל חֶמְדָּה וּסְגֻלָּה לְמַלֵּא בָהּ!

כָּל-עַם אֲדֹנָי חוֹזִים וּנְבִיאִים,

קִוִּיתָ לִרְאוֹת, עָנָו בָּעֲנָוִים;

בְּכָל-חַדְרֵי תוֹרָה יַחְדָּו בְּקִיאִים,

כֻּלָּם קְדוֹשִׁים, כֻּלָּם שָׁוִים!

לֹא-יָדַע עוֹד אִישׁ אֶת-קְבוּרָתֶךָ

הָרוֹמִים לֹא מְצָאוּהָ לְמַעְלָה וּלְמָטָּה;

בְּשַׁלְמוֹנִים וּמַכּוֹת לֹא יַשְׁכִּיחוּנוּ תּוֹרָתֶךָ,

וְאַתָּה חַי-חַי הִנְּךָ גַּם עָתָּה!


נדפס בשבועון “בת-קול” גליון ח, לבוב תרע"ג

המלצות קוראים
תגיות