לִקְהַל הַצְּפַרְדֵּעִים לְפֶתַע לֹא נָעַם

שִׁלְטוֹן־הָעָם:

שִׁטָּה נוֹשֶׁנֶת זוֹ – אָבַד עָלֶיהָ כֶּלַח,

וְאֵין זֶה לִכְבוֹדָן – לִחְיוֹת לְלֹא שֵׁרוּת;

קִצּוּר־הַמַּעֲשֶׂה: בִּמְקוֹם מִשְׁטַר־חֵרוּת,

בִּקְּשׁוּ הַצְּפַרְדְּעִים מִן הַשָּׁמַיִם מֶלֶךְ.

לֹא מֵחוֹבַת אֵלִים

לִשְׁמוֹעַ הֲבָלִים.

אַךְ, לֹא אֵדַע, מֵאֵיזֶה טַעַם –

חֶפְצָן נִתַּן לָהֶן הַפַּעַם.

לְפֶתַע – מְהוּמָה! עָף מֶלֶךְ מִמָּרוֹם,

וּבְרַעַשׁ שֶׁכָּזֶה הִרְבִּיץ עַצְמוֹ לְמַטָּה,

שֶׁכָּל הַמַּמְלָכָה – צְמַרְמֹרֶת אֲחָזַתָּה.

הַצְּפַרְדְּעִים בְּכָל מָקוֹם

בָּרְחוּ בְּפַחַד הַמִּקְלָטָה

וְהִתְלַחְשׁוּ בְּמַחֲבוֹא

עַל דְּבַר הַמֶּלֶךְ וְטִיבוֹ.

וּבֶאֱמֶת זָכוּ. הַמֶּלֶךְ – אֵין דּוֹמֶה לוֹ:

לֹא רֵיק וְלֹא פּוֹחֵז, לֹא לֵץ, לֹא הַרְפַּתְקָן,

אֶלָּא מָתוּן, חָשׁוּב, שַׁתְקָן;

לוֹ גּוּף־עֲנָק – הַפְלֵא ופֶלֶא –

וְעוֹד מִדּוֹת טוֹבוֹת בְּלִי קֵץ:

זֶה בְּקִצּוּר, הָיָה בּוּל־עֵץ.

עֲדַת הַצְּפַרְדְּעִים, נִפְעֶמֶת וְנִרְעֶשֶׁת,

אֶל הוֹד רוֹמְמוּתוֹ אַף לֹא תָּעֵז לָגֶשֶׁת.

בְּרֶטֶט, בַּחֲשַׁאי, תָּעִיף מַבָּט פּוֹזֵל

כָּל עַיִן לְעֶבְרוֹ מִבֵּין קְנֵי־סוּף וָאָחוּ.

אוּלָם אֵין פֶּלֶא בְּתֵבֵל

שֶׁיַּעֲמוֹד בִּפְנֵי הֶרְגֵּל –

וְגַם הַצְּפַרְדְּעִים שָׁקְטוּ סוֹף־סוֹף וְנָחוּ

מִפַּחַד־שָׁוְא וּבֶהָלָה.

אָמְנָם קָרְבוּ תְחִלָּה

לַמֶּלֶךְ בִּזְחִילָה

וְאַרְצָה לְפָנָיו הִשְׁתַּחֲווּ אַפַּיִם;

אַךְ בְּעוֹד יוֹם אָמְרוּ: “נִגַּשׁ אֶל רוּם הוֹדוֹ”;

אַחַר – לָבְשׁוּ עַזּוּת: “נֵשֵׁב־נָא לְצִדּוֹ”:

וְסוֹף־דָּבָר? מִקֵּץ יוֹמַיִם

פָּנוּ לַמֶּלֶךְ אֲחוֹרַיִם.

הַכֹּל סוֹבֵל דּוּמָם הַמֶּלֶךְ בְּחַסְדּוֹ:

כָּל הַמֵּגִיס בּוֹ לֵב – בּוֹעֵט בּוֹ בְּרַגְלַיִם.

קָץ לֵב הַצְּפַרְדְּעִים בַּמֶּלֶךְ הַבַּטְלָן.

וְשׁוּב בִּקְּשׁוּ מֵעָל לָתֵת לְמַמְלַכְתָּן

שַׁלִּיט בֶּן־חַיִל לְתִפְאֶרֶת.

הַפַּעַם מֶלֶךְ חַי – עָגוּר לָהֵן נִתַּן,

וְהוּא הִתְחִיל לִמְלוֹךְ אַחֶרֶת.

עָגוּר הַמֶּלֶךְ – לֹא בּוּל־עֵץ:

עִמּוֹ אָסוּר לְהִתְלוֹצֵץ.

רַחֵם בַּדִּין אֵינוֹ יוֹדֵעַ:

אֶת הָאָשֵׁם פָּשׁוּט – בּוֹלֵעַ.

וּמִלְּפָנָיו – יִשְׁמוֹר הַשֵּׁם! –

כָּל הַנִּשְׁפָּט יוֹצֵא אָשֵׁם.

שַׁחְרִית, עַרְבִית וְצָהֳרָיִם

יוֹשֵׁב הַמֶּלֶךְ בַּמִּשְׁפָּט.

עִם כָּל מִשְׁפָּט לְפִיו יֵשׁ פַּת –

וְהוּא אֵינוֹ מַשְׁאִיר שִׁירַיִם.

עַל עַם שׁוֹכְנֵי־בִּצּוֹת בָּאִים יָמִים רָעִים:

פּוֹחֵת מִיּוֹם לְיוֹם מִסְפַּר הַצְּפַרְדְּעִים.

מִדֵּי יִפְגּוֹשׁ מַלְכָּן בַּדֶּרֶךְ בִּצְפַרְדֵּעַ,

מִיָּד יִשְׁאַל אוֹתָהּ לִשְׁמָהּ –

וּכְבָר קוֹרֵא הוּא כְּתָב־אַשְׁמָה,

מוֹצִיא פְּסַק־דִּין – וְחִישׁ בּוֹלֵעַ.

וְשׁוּב הָעָם הַמִּתְמַרְמֵר

זָעַק, בִּקֵּשׁ עֶזְרָה מִמַּעַל:

"סוֹף לַבְּלִיעָה וְלַבְּלִיַּעַל!

יֻחְלַף הַמֶּלֶךְ בְּאַחֵר!

נִלְאֵינוּ כְּבָר נְשׂוֹא: אֵין לְהוֹצִיא לָאוֹר עוֹד

אֲפִילו קְצֵה־הָאַף מִפְּנֵי אוֹתוֹ אָרוּר;

אַף לְהַשְׁמִיעַ קוֹל־קִרְקוּר

נָגוּר מִפַּחַד הֶעָגוּר.

הוּא רַע אֲפִילוּ מִבַּצֹּרֶת".

– “הוֹי, עַם אֱוִיל וּכְפוּי־טוֹבָה!”

עָנְתָה בַּת־קוֹל מִן הַשָּׁמַיִם:

"הֵן, תַּחַת שֶׁבֶת בְּשַׁלְוָה,

כְּבָר הִטְרַחְתּוּנוּ פַּעֲמַיִם:

הַמֶּלֶךְ הָרִאשׁוֹן – נִפְסַל, כִּי הוּא שָׁקֵט,

הַמֶּלֶךְ הַשֵּׁנִי פָּסוּל כִּי הוּא פָּרוּעַ;

וּבְכֵן הַחְזֵקְנָה בּוֹ כָּעֵת

לְבַל יָבוֹא תָּחְתָּיו גָּרוּעַ".