
לִקְהַל הַצְּפַרְדֵּעִים לְפֶתַע לֹא נָעַם
שִׁלְטוֹן-הָעָם:
שִׁטָּה נוֹשֶׁנֶת זוֹ – אָבַד עָלֶיהָ כֶּלַח,
וְאֵין זֶה לִכְבוֹדָן – לִחְיוֹת לְלֹא שֵׁרוּת;
קִצּוּר-הַמַּעֲשֶׂה: בִּמְקוֹם מִשְׁטַר-חֵרוּת,
בִּקְשׁוּ הַצְּפַרְדֵּעִים מִן הַשָּׁמַיִם מֶלֶךְ.
לֹא מֵחוֹבַת אֵלִים
לִשְׁמוֹעַ הֲבָלִים.
אַךְ, לֹא אֵדַע, מֵאֵיזֶה טַעַם –
חֶפְצָן נִתַּן לַהֶן הַפַּעַם.
לְפֶתַע – מְהוּמָה! עָף מֶלֶךְ מִמָּרוֹם,
וּבְרַעַשׁ שֶׁכָּזֶה הִרְבִּיץ עַצְמוֹ לְמַטָּה,
שֶׁכָּל הַמַּמְלָכָה – צְמַרְמֹרֶת אֲחָזַתָּה.
הַצְּפַרְדֵּעִים בְּכָל מָקוֹם
בָּרְחוּ בְּפַחַד הַמִּקְלָטָה
וְהִתְלַחֲשׁוּ בְּמַחֲבוֹא
עַל דְּבַר הַמֶּלֶךְ וְטִיבוֹ.
וּבֶאֱמֶת זָכוּ. הַמֶּלֶךְ – אֵין דּוֹמֶה לוֹ:
לֹא רֵיק וְלֹא פּוֹחֵז, לֹא לֵץ, לֹא הַרְפַּתְקָן,
אֶלָּא מָתוּן, חָשׁוּב, שַׁתְקָן;
לוֹ גּוּף-עֲנָק – הַפְלֵא ופֶלֶא –
וְעוֹד מִדוֹת טוֹבוֹת בְּלִי קֵץ:
זֶה בְּקִצּוּר, הָיָה בּוּל-עֵץ.
עֲדַת הַצְּפַרְדֵּעִים, נִפְעֶמֶת וְנִרְעֶשֶׁת,
אֶל הוֹד רוֹמְמוּתוֹ אַף לֹא תָּעֵז לָגֶשֶׁת.
בְּרֶטֶט, בַּחֲשַׁאי, תָּעִיף מַבָּט פּוֹזֵל
כָּל עַיִן לְעֶבְרוֹ מִבֵּין קְנֵי-סוּף וָאָחוּ.
אוּלָם אֵין פֶּלֶא בְּתֵבֵל
שֶׁיַּעֲמוֹד בִּפְנֵי הֶרְגֵּל –
וְגַם הַצְּפַרְדֵּעִים שָׁקְטוּ סוֹף-סוֹף וְנָחוּ
מִפַּחַד-שָׁוְא וּבֶהָלָה.
אָמְנָם קָרְבוּ תְחִלָה
לַמֶּלֶךְ בִּזְחִילָה
וְאַרְצָה לְפָנָיו הִשְׁתַּחֲווּ אַפַּיִם;
אַךְ בְּעוֹד יוֹם אָמְרוּ: “נִגַּשׂ אֶל רוּם הוֹדוֹ”;
אַחַר – לָבְשׁוּ עַזּוּת: “נֵשֵׁב-נָא לְצִדּוֹ”:
וְסוֹף-דָּבָר? מִקֵּץ יוֹמַיִם
פָּנוּ לַמֶּלֶךְ אֲחוֹרַיִם.
הַכֹּל סוֹבֵל דוּמָם הַמֶּלֶךְ בְּחַסְדּוֹ:
כָּל הַמֵּגִיס בּוֹ לֵב – בּוֹעֵט בּוֹ בְּרַגְלַיִם.
קָץ לֵב הַצְּפַרְדֵּעִים בַּמֶּלֶךְ הַבַּטְלָן.
וְשׁוּב בִּקְּשׁוּ מֵעָל לָתֵת לְמַמְלַכְתָּן
שַׁלִּיט בֶּן-חַיִל לְתִפְאָרֶת.
הַפַּעַם מֶלֶךְ חַי – עָגוּר לָהֵן נִתַּן,
וְהוּא הִתְחִיל לִמְלוֹךְ אַחֶרֶת.
עָגוּר הַמֶּלֶךְ – לֹא בּוּל-עֵץ:
עִמּוֹ אָסוּר לְהִתְלוֹצֵץ.
רַחֵם בַּדִּין אֵינוֹ יוֹדֵעַ:
אֶת הָאָשֵׁם פָּשׁוּט – בּוֹלֵעַ.
וּמִלְּפָנָיו – יִשְׁמוֹר הַשֵּׁם! –
כָּל הַנִּשְׁפָּט יוֹצֵא אָשֵׁם.
שַׁחְרִית, עַרְבִית וְצָהֳרָיִם
יוֹשֵׁב הַמֶּלֶךְ בַּמִּשְׁפָּט.
עֹם כָּל מִשְׁפָּט לְפִיו יֵשׁ פַּת –
וְהוּא אֵינוֹ מַשְׁאִיר שִׂירַיִם.
עַל עַם שׁוֹכְנֵי-בִּצוֹת בָּאִים יָמִים רָעִים:
פּוֹחֵת מִיּוֹם לְיוֹם מִסְפַּר הַצְּפַרְדֵּעִים.
מִדֵּי יִפְגּוֹשׁ מַלְכָּן בַּדֶּרֶךְ בִּצְפַרְדֵּעַ,
מִיָּד יִשְׁאַל אוֹתָהּ לִשְׂמָהּ –
וּכְבָר קוֹרֵא הוּא כְּתָב-אַשְׁמָה,
מוֹצִיא פְּסַק-דִּין – וְחִישׁ בּוֹלֵעַ.
וְשׁוּב הָעָם הַמִּתְמַרְמֵר
זָעַק, בִּקֵּשׁ עֶזְרָה מִמַּעַל:
"סוֹף לַבְּלִיעָה וְלַבְּלִיַּעַל!
יֻחְלַף הַמֶּלֶךְ בְּאַחֵר!
נִלְאֵינוּ כְּבָר נְשׂוֹא: אֵין לְהוֹצִיא לָאוֹר עוֹד
אֲפִילו קְצֵה-הָאַף מִפְּנֵי אוֹתוֹ אָרוּר;
אַף לְהַשְׁמִיעַ קוֹל-קִרְקוּר
נָגוּר מִפַּחַד הֶעָגוּר.
הוּא רַק אֲפִילו מִבַּצֹּרֶת".
– “הוֹי, עַם אֱוִיל וּכְפוּי-טוֹבָה!”
עָנְתָה בַּת-קוֹל מִן הַשָּׁמַיִם:
"הֵן, תַּחַת שֶׁבֶת בְּשַׁלְוָה,
כְּבָר הִטְרַחְתּוּנוּ פַּעֲמַיִם:
הַמֶּלֶךְ הָרִאשׁוֹן – נִפְסַל, כִּי הוּא שָׁקֵט,
הַמֶּלֶךְ הַשֵּׁנִי פָּסוּל כִּי הוּא פָּרוּעַ;
וּבְכֵן הַחְזֵקְנָה בּוֹ כָּעֵת
לְבַל יָבוֹא תָּחְתָּיו גָּרוּעַ".