רקע
יוסף זליגר
ישראל וארצו
mנחלת הכלל [?]
tשירה

יִשְׂרָאֵל וְאַרְצוֹ / יוסף זליגר


(קינה)


אָח וְאָחוֹת שְׁלוּבֵי זְרֹע,

אֲחוּזִים וּקְשׁוּרִים בְּחֶבְלֵי נַחֲלָה!

אֵיךְ הֵעֵזוּ אֶתְכֶם לִקְרֹעַ,

לְהָבִיא לִשְׁנֵיכֶם שֶׁבֶר וּמַחֲלָה!


בִּגְלוֹת מֵאַרְצוֹ כָּל-עַם וָעָם

בְּדוֹר וּשְׁנַיִם מִלִּבָּם יִשְׁכְּחוּהָ;

יִתְאַזְרְחוּ בִּמְדִינָה מֵעֵבֶר לָיָם

וּכְאֶרֶץ מוֹלֶדֶת יַחְנְפוּ-לָהּ וִישַׁבְּחוּהָ.


וְעַם יִשְׂרָאֵל הַנִּתָּק מֵאֲחֻזָּתוֹ

בְּדוֹר דּוֹרִים שׁוֹאֵף אֶל-רְגָבֶיהָ

יִדְלַג וְיִפְסַח בְּגָלוּתוֹ וְצָרָתוֹ

וּבְאַרְצוֹ יִדְבַּק וּבְרוּחוֹ יְחַבְּקֶהָ!


גַּם-עַתָּה אַחֲרֵי אַלְפַּיִם שָׁנָה,

לְאֶרֶץ חֶמְדָּתוֹ נַפְשׁוֹ תַעֲרֹג;

לְחַיּוֹת מִשְּׁאִיָּה הָאֲדָמָה הַיְשָׁנָה

תַּחְבּוּלוֹת יְבַקֵּשׁ וְתָכְנִיּוֹת יֵאֲרֹג.


בְּנֵי יַעֲקֹב כְּצִפֳּרִים נוֹדְדוֹת,

יָחֹגּוּ וְיָנוּעוּ וּמַקְּלָם בְּיָדָם;

בְּכָל-פְּאַת שָׂדֶה כְּשִׁבֳּלִים בּוֹדְדוֹת

בְּכָל-פֶּלֶךְ יֵרָאוּ אֶבְיוֹנֵי אָדָם!


בְּלֶכְתָּם וְסֻבָּם מִגּוֹי לְמַמְלְכָה

לְכַף רַגְלָם לֹא יִמְצְאוּ מָנוֹחַ;

בִּיְגִיעַ כַּפֵּיהֶם לֹא-יִרְאוּ בְּרָכָה

וּבְכָל מִשְׁלַח-יָדָם אַךְ-קוֹץ וְחוֹחַ!


בְּכַנְפוֹת הָאָרֶץ בַּת-צִיּוֹן מְפֻזָּרָה,

בָּנֶיהָ נִדָּחִים בִּקְצֵה הַשָּׁמַיִם!

לִפְלַגּוֹת וְכִתּוֹת יְחִידָה מְפֹרָרָה,

כִּי-חֲרֵבָה וְשׁוֹמֵמָה עַרְשָׂם יְרוּשָׁלָיִם!


וְאַתְּ אַדְמָתֵנוּ אֶרֶץ הַחָיִּים

לְבַעַל נְעוּרַיִךְ שֹׁמֶרֶת אֶת בְּרִיתֵךְ;

בִּהְיוֹתוֹ אִתָּךְ מָלֵאת מַאֲוַיִּים

וּבְלֶכְתּוֹ נֶעְכַּרְתְּ עַד-שׁוּב שְׁבִיתֵךְ!


הָיִית מִלְּפָנִים אֶרֶץ הַצֶּבִי

אֲהוּבָה וְנֶחְמֶדֶת יָפָה וַעֲרֵבָה;

וּמֵעֵת הָלְכוּ בָּנַיִךְ בַּשֶּׁבִי,

הִנָּךְ צְמוּקָה, מְכֻוֶּצֶת וַחֲרֵבָה!


מֶתֶק וָטוֹב נָתַתְּ לְבָנָיִךְ

וַתְּהִי זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ;

בַּצִּיָה יָשֹׂמּוּ אוֹיְבֵיהֶם עָלָיִךְ

וַתְּהִי לָהֶם כָּרָקָב וּכָעָשׁ


עַמִּים רַבִּים נִסּוּ לְהַחֲיוֹתֵךְ

וְכָל נִסְיוֹנוֹתֵיהֶם עָלוּ בְתֹהוּ;

מִשֶּׁפֶל הַמַּדְרֵגָה אָמְרוּ לְהַעֲלוֹתֵךְ

וּבִמְחוֹזַיִךְ יִמְצְאוּ אַךְ-שְׁמָמָה וּבֹהוּ!


צִיּוֹן חֲבִיבָה, לִבָּתֵךְ מָה-אֲמוּלָה,

מִשְׁפְּטֵי צִדְקֵךְ בַּחֲטָאֵינוּ סָרוּ;

לִשְׁכַּת הַגָּזִית מֵחֲכָמֶיהָ שְׁכוּלָה

וְגִדְרֵי סוֹפְרַיִךְ בְּמֶרְיֵנוּ נִגְזָרוּ!


שְׂדוֹתַיִךְ בּוּרִים וְעָרַיִךְ עִיִּים

וּבָנַיִךְ בְּלַחֲצָם לְמִסְחָר פּוֹנִים;

הֵם מִתְגּוֹלְלִים בִּקְצָווֹת וְאִיִּים

וְהֵיכָלוֹת לְמִרְמָה מֵרָעָב בּוֹנִים!


שִׁרְקִי לְבָנַיִךְ לְהִתְקַבֵּץ בִּגְבוּלֵךְ

לִגְאֻלָּתֵךְ וּגְאֻלָּתָם יָבֹא אוֹת;

יִשְׁאֲבוּ קְדֻשָּׁה כְּקֶדֶם בִּזְבוּלֵךְ

וּבָא-קֵץ לְאֶבְלֵנוּ בַּשָּׁנָה הַזֹּאת!


נדפס בשבועון “בת קול” גליון כ“ז, לבוב תרע”ג

המלצות קוראים
תגיות