רקע
יוסף זליגר
אַרְבַּע גְּאֻלּוֹת
mנחלת הכלל [?]
tשירה

בְּלֵיל שִׁמּוּרִים בְּכָל-דֹּר וְדֹּר

נוֹדֶה לְשִׁמְךָ יוֹצֵר אוֹר;

בַּלַּיְלָה הַזֶּה פְּדִיתָנוּ תְחִלָּה,

נְרוֹמֵם זִכְרְךָ בְּשִׁירֵי תְהִלָּה!


פַּרְעֹה הָרָשָׁע הִתְקַנֵּא בָנוּ

וּלְעַמּוֹ אַָמַר לְהִתְחַכֵּם לָנוּ;

שָׂרֵי מִסִּים עַל-עַמֵּנוּ שָׂמוּ,

לְעַנּוֹתוֹ בְּסִבְלוֹתָם בְּזָדוֹן קָמוּ!


וְאַתָּה הוֹצֵאתָנוּ מִסִּבְלוֹת מִצְרָיִם

וַתִּפְתַּח לָנוּ אֲרֻבּוֹת שָׁמָיִם;

מֵעַל צַוָּארֵנוּ פָּרַקְתָּ עֻלָּם,

וַתַּעֲמֵד רַגְלִנוּ עַל-שְׁלַבֵּי סֻלָּם…


לָכֶן נְקַדֶּשְׁךָ עַל-כּוֹס יָיִן

וְאֵלֶיךָ נִשָּׂא לֵב וָעָיִן;

שֵׁם כְּבוֹדְךָ נְרוֹמֵם בְּכָל-פֶּה,

בָּרוּךְ שֶׁהִגַּעְתָּנוּ לַזְּמָן הַזֶּה!


פַּרְעֹה הֶעֱבִיר גְּזֵרָה חֲדָשָׁה

לְמָרֵר חַיֵּינוּ בַּעֲבֹדָה קָשָׁה;

רִשְׁעֵי מִצְרַיִם הֶעֱווּ דָרֶךְ,

וְטוֹבֵי יִשְׂרָאֵל הֶעֱבִידוּ בְּפָרֶךְ!


בִּקְרִיאַת “שְׁמַע יִשְׂרָאֵל”

פָשְׁטוּ אֶת-צַוְּארֵיהֶם לָטֶבַח;

גִּבּוֹרִים כְּשָׂרָם מִיכָאֵל

בְּמוֹתָם שִׁבְּחוּ שֶׁבַח!


בְּנֵי קְהַל אַשְׂפִּירָה

בִּגְבוּרָה נִשְׁמְרוּ מִמַּכְשֵׁלָה;

בְּעֶשְׂרִים וּשְׁלֹשָׁה בִּסְפִירָה

שָׁתוּ אֶת-כּוֹס הַתַּרְעֵלָה!


גְּזִרָה מְרֻבַּעַת עָלֵינוּ כָלָתָה

וּבְאַרְבַּעְתָּן מִיָּדְךָ תְּשׁוּעָה הָיָתָה;

בְּגִילָה וְרִנָּה בְּאַרְבָּעָה כּוֹסוֹת,

נְתַנֶּה גְבוּרוֹת מֹפְתִים וְאֹתוֹת!


וְאַתָּה בְיִשְׁעֲךָ הִצַּלְתָּנוּ מֵעֲבֹדָתָם

וַתַּרְחֵק מִמֶּנּוּ אֶת-זַעַם גַּעֲרָתָם;

חֹמֶר לְרַחֵם בְּטוּבְךָ הָפָכְתָּ,

וְרוּחַ חֲדָשָׁה בְּאַפֵּינוּ נָפָחְתָּ!


לָכֵן נִפְלְאוֹתֶיךָ נַגִּידָה וּנְדַבֵּרָה

וֶעֱזוּז נוֹרְאוֹתֶיךָ לְבָנֵינוּ נְסַפֵּרָה;

בְּחֶדְוָה נִשָּׂא כּוֹס יְשׁוּעוֹת,

וְנַבִּיעַ לְךָ חֵן-חֵן בִּתְשׁוּאוֹת!


פַּרְעֹה הִטִּיל עַל הַמְיַלְּדוֹת אֵימָה,

לְחַנֵּק אֲחֵיהֶן בְּאַכְזָרִיּוּת חֵמָה;

הַזֵּד דִּמָּה לְאַבֵּד כָּל-זְכוּרֵנוּ,

וְלִיאוֹר אֱלֹהָיו צִוָּה לְבַלְּעֵנוּ!


וְאַתָּה גְּאַלְתָּנוּ בִּזְרֹעַ נְטוּיָה

וַתְּבִיאֵנוּ לְאַרְצְךָ בְּחִבָּה גְּלוּיָה;

שְׁפָטִים גְּדוֹלִים בֶּעָרִיצִים עָשִׂיתָ,

וּבְיָד רָמָה אֶת-בָּנֶיךָ פָּדִיתָ!


לָמָּה לִסְפֹּר יָדַעְנוּ?

הֲלָדַעַת מִסְפַּר הַהֲרוּגִים?

וְסִדְרֵי זְמַנִּים שָׁמַעְנוּ?

הֲלִמְנוֹת הַיָּמִים הַנּוּגִים?


אֵל נְקָמוֹת הוֹפִיעַ

וּנְקֹם נִקְמַת דָּמֵנוּ!

לִמְנוֹת יָמֵינוּ הוֹדִיעַ

וְכִימוֹת עִנִּיתָנוּ תְּשַׂמְּחֵנוּ!


נדפס “בת קול” גליון ט“ז, לבוב תרע”ג

המלצות קוראים
תגיות