לוגו
הרהורים על זמננו
פרק:
מיקום ביצירה:
0%

 

א

אָכֵן הַכֹּל מִתְחַמֵּק מִיָּדֵנוּ, הַכֹּל

מִתְעַלֵּם לֹא חֻלַּל, לֹא עֻרְטַל. יֵשׁ וְאָנוּ

תּוֹפְסִים מַשֶּׁהוּ כְּשֶׁהוּא כְּבָר יָגֵעַ

כְּאוֹר מִתְעַלֵּף אַחֲרֵי לֵיל תְּעוּפָה

עַל קִירוֹת הַבָּתִּים בְּשִׁלְהֵי סִמְטָתִי הַיַּמִּית

שֶׁלְּנָקְבָם לֹא יוּכַל וְלָכוּד הוּא מִמֵּילָא

מָתוּחַ כִּמְתֹחַ סָדִין לַח תּוֹךְ מַלְבֵּן,

מְגֻלֶּה, מְעֻנֶּה, וְעִנּוּיוֹ שִׁירַת שַׁחַר.

רְאֵה הַגֵּאִים בְּשׁוּבָם בֵּין עַרְבַּיִם

וּפִגְרֵי אַרְנָבוֹת מֻפְשָׁלִים עַל גַּבָּם.


וְנִמְרֵי הַזָּהָב כֹּה כְּחֻלֵּי הָעֵינַיִם

עַד אֹפֶל הַיַּעַר כְּמוֹ פַּח שֶׁל בַּרְזֶל

מֵרִמְזֵי לְבָנוֹת פִּרְאִיּוֹת בֵּין כּוּכִים –

מַה תֹּהוּ נוֹצֵץ הִתְחוֹלֵל עֵת בָּרְחוּ יוֹם אֶחָד

נְמֵרִים וּלְבָנוֹת וְהַיַּעַר וְכֻלֵּי.


 

ב

עָלֶה נִחָר עַד כֻּלּוֹ פָּז שָׁקוּף

כְּמִלָּה שׂוֹחֲחָה עִם הַלֵּב אֶשְׁתָּקַד

(גַּם מִלִּים מַזְהִיבוֹת עֵת הַלֵּחַ יָנוּס)

נִצָּב עוֹד מִמַּעַל בְּחַמָּה זוֹ חָרְפִּית.

וּלְמִי זֶה אִכְפַּת? גַּם רוּחוֹת זוֹעֲפוֹת

שֶׁל אֶתְמוֹל הִנִּיחוּהוּ תָּלוּי, וְשָׂרִיד

רוֹמַנְטִי אֶחָד אֶת סַכִּין הַגַּלְגַּל

(יַגִּיעַ וַדַּאי שָׁנָה זוֹ בְּמֻקְדָּם)

שֶׁל קֶרַח וּכְפוֹר לֹא יַפְרִיעַ. אוּלָם


בְּהָחֵל עֲסִיסִים לְפַעְפֵּעַ אוּלַי

צִיץ יָרֹק יִקְרַב אֵלָיו מִתּוֹךְ פְּנִים –

וְכָל הַסְּעָרוֹת סֹעֲרוּ, טֹהֲרוּ הָעֵינַיִם –

וּבִנְשִׁיקָה יְרַפֶּה גִּבְעוֹלוֹ בָּאֲוִיר.


 

ג

יוֹנִים בַּגַּן זוֹכְרוֹת הֵיטֵב מָקוֹם וּזְמַן

יָשַׁב אָדָם אֶתְמוֹל וְהֵרִיק לָהֶן

מְלֹא שַׂקִּיקֵי זְרָעִים. פִּתְאֹם מַכַּת

הָרוּחַ הָעֵצִי כְּמוֹ נְקִישַׁת מַקְלוֹת

שֶׁל שְׁיָרָה רְעֵבַת כְּנָפָיִם. אַךְ יֵשׁ

שֶׁהָאָדָם לֹא בָא, חָלָה, נִקְרָא לַדֶּרֶךְ,

אוֹ גַן אַחֵר מָצָא לְשַׂקִּיקָיו,

וְהֵן מִתְהַלְּכוֹת בַּשְּׁבִיל הָרֵיק – טַבַּעַת

עַנְבָּר סוֹבֶבֶת מְבֻלְבֶּלֶת –

אוּלַי עוֹד קָט, עוֹד רֶגַע

וּמִתְפַּזְּרוֹת אַחַת אַחַת זוּג זוּג.


יוֹנִים חָשׁוֹת בְּכָל פִּרְפּוּר גֵּוָן

אֵי-אֶחָד חָדַל לְהִתְהַלֵּךְ בַּגָּן –


 

ד

הוּא יָשַׁב עַל יָדִי וְשָׁאַל וְשָׁאַל –

עוֹד צָעִיר, דַּק שָׂפָם, וּבְאֶצְבָּעוֹת אֲרֻכּוֹת

קָלַע נְתִיבוֹת: אָן לֵילֵךְ?

וְאֶת אֲנִי לֹא יָכֹלְתִּי עֲנוֹת עָנָהוּ

צִלּוֹ מִן הַצַּד, צֵל גָּחוּן עַל עַצְמוֹ

וּשְׁנֵי עַכְבִישִׁים מִתְנַגְּחִים בְּחֵיקוֹ

זֶה רוֹקֵם בְּחָפְזָה בְּרַגְלָיו הַדַּקּוֹת

עֲתִידוֹת עֲתִידוֹת וְזֶה דוֹרֵס וְהוֹרֵס

עַד הַשְּׁנַיִם נִתְלוּ עֲיֵפִים מֵעֵינָיו –

קוֹפִיפִים אֲרֻכֵּי-מְדֻלְדְּלֵי זְנָבוֹת.


הוּא יָשַׁב וְשָׁאַל וְשָׁאַל וְהַצֵּל,

פְּסִיכִיקַאי לְהַפְלִיא, הֶרְאָה לוֹ דְּמוּתוֹ

שֶׁל הַנֹּעַר כֻּלּוֹ וּפְתָחִים מָה רַבִּים

וּפְתָחִים לִפְתָחִים בְּלִי לִפְנִים מִשּׁוּם פֶּתַח.


 

ה

כְּכֹל שֶׁהָעַיִן תֵּרוֹם

כֵּן יוּרַד הָעַפְעַף.


מִבַּעַד הָעַפְעַף הַצָּנוּחַ

בַּפְּגִישָׁה הַדַּקָּה

שֶׁל תְּחִלַּת רְאִיָּה עִם אִפְלוּל

מִתְרַקֵּם כָּל הָאוֹר

הַזּוֹרֵם לַמִּדְרוֹן מִתּוֹךְ סֶדֶק

כְּמוֹ אֶצְבְּעוֹת כְּהֻנָּה שְׁלוּחוֹת עַל פְּנֵי אֹפֶק

מִשֶּׁמֶשׁ מִתְעַטֶּפֶת עָנָן

לִפְנֵי שְׁקִיעָתָהּ

לִרְקֹם אוֹר פָּחוֹת אֵשׁ יוֹתֵר נֶפֶשׁ.


כְּכֹל שֶׁהָעַיִן תֵּרוֹם –