רקע
יוסף זליגר
חג האביב
mנחלת הכלל [?]
tשירה

הַשֶׁמֶשׁ רָם

הַטֶּבַע קָם;

אָזַל הַקֹּר

נָמֵס הַכְּפֹר.

הַצִפֳּרִים תְּעוֹפֵפְנָה

בִּנְעִימָה תְּצַפְצֵפְנָה;

בְּתֵבֵל רִנָּה,

גִּיל בְּכָל-פִּנָה

בַּשָּׁמַיִם טֹהַר,

בַּכּוֹכָבִים זֹהַר;

הָעֵצִים פּוֹרְחִים,

הַנִּצָּנִים זוֹרְחִים.

הַדֶּשֶׁא לַח,

הָרוּחַ צַח;

מִיָם נוֹפָחַת

בְּשׁוּבָה וָנָחַת.

הָאֲדָמָה יְרֻקָּה,

הַתּוֹלָדָה מְתֻקָּה;

בַּשַׁחַר וָנֶשֶׁף

בְּנֵי רֶשֶׁף.

טַל תְּחִיָּה,

מַרְפֵּא לַגְּוִיָּה;

מִקְוֶה לַחוֹלֶה,

נֹחַם לַגּוֹלֶה.

יִרְחַב כָּל-לֵב,

יֵקַל כָּל-כְּאֵב;

שָׁרָה כָּל-זָוִית

מְלֵאָה הֶחָבִית;

הַשֻּלְחָן עָרוּךְ,

בְּכָל-טוּב בָּרוּךְ.

הָאָב מְזֻיָּן;

בְּבוּץ מְצֻיָּן.

הָאֵם שַׁלֶּטֶת,

כְּמַלְכָּה מְקֻשָּטֶת,

הַתַּמִּים יִצְהָלוּ,

הַחֲכָמִים יִשְׁאָלוּ:

“מַדּוּעַ? מֵאֵימָתַי?”

לָמָּה? עַד מָתַי?"

הַנְבוֹנִים מַעֲמִיקִים,

דִין-שָׁמַיִם מַצְדִּיקִים;

שׁוֹאֲגִים תַּנְחוּמִים

מִימֵי הָעֲלוּמִים.

לֵיל שִׁמּוּרִים

רַק לִבְנֵי-נְעוּרִים;

הֵם-יַעַמְדוּ בַּסָּעַר,

יְדַבְּרוּ בַּשְּׁעַר.

בְּנֵי שְׁפֵלָה;

מֵתוּ בָּאֲפֵלָה;

כְּאָז כֵּן עָתָּה

יֵרְדוּ מָטָּה.

בְּנֵי אוֹנִים

צִיּוֹן בּוֹנִים;

קַו לְקָו,

וָו לָוָו.

לֹא לָנֶצַח

יֹאכְלֵנוּ הָרֶצַח

תִּגְדַּל הַתַּאֲוָה

תִּרְבֶּה הַגַאֲוָה.

מִבֶּטֶן הָאָרֶץ

יִפְרֹץ פָּרֶץ:

מֵתִים נְעוֹרִים,

קָמִים גִּבּוֹרִים.

אַף עַם סְגֻלָּה

יִתְאַב לִגְאֻלָּה;

לְחַיִּים חֲדָשִׁים

יַעַרְגוּ חַלָּשִׁים.

יִשְׁאֲפוּ מִבּוֹר

לִתְנוּעָה וּדְרוֹר;

מֵעָמָל לַנֹפֶשׁ,

מִלַּחַץ לְחֹפֶשׁ,

מַשְׁלִיךְ דֹּפִי,

עוֹדֶה יֹפִי;

מְטַהֵר אֶת-הַנֶּפֶשׁ

מֵחֶלְאָה וָרֶפֶשׁ.

בְּבָתֵּי יְהוּדָה

חַג וּכְבוּדָה;

הַקְּטַנִּים צְלֵחִים,

הַגְּדוֹלִים שְׂמֵחִים.

אַף-כָּתְלֵי הָעֲנִיִּים

לְבָנִים וּנְקִיִּים;

נוֹצְצוֹת הַמְּנוֹרוֹת,

מַבְרִיקִים הָאוֹרוֹת

שָׂבַעְנוּ “מְרוֹרִים”,

נִהְיֶה בְּנֵי חוֹרִים.

נִמְאָס בְּקֶצֶף

בְּ“מַצָּה” וָשֶׁצֶף;

לא נִהְיֶה עֵדֶר,

נַעֲשֶׂה “סֵדֶר”.

לֹא נִרְדֹּף תֹּהוּ

לֹא נַעֲבֹד לְבֹהוּ;

נְאַבֵּד-נָא הַפְּסִילִים.

נַשְׁמִידָה הָאֱלִילִים.

לֹא-נֵחַבִא בַּמְחִלָּה,

נַעֲלֶה בַּמְסִלָּה;

נִדְבְּקָה בְּאוֹרָה,

בֶּאֱמוּנָה טְהוֹרָה.

אֲדוֹן הַצְּבָאוֹת

יַרְאֵנוּ פְּלָאוֹת,

בְּשׁוּבֵנוּ לִירוּשָׁלַיִם,

כִּבְצֵאתֵנוּ מִמִּצְרַיִם.

" הַשָּׁנָה בְּגָלוּתֵנוּ,

לַבָּאָה בְּאַרְצֵנוּ;

הַשָּׁנָה עֲבָדִים,

לַבָּאָה נִכְבָּדִים".

כֵּן מַגִּידִים,

נְאוֹרִים וַחֲסִידִים;

גְאֻלָּתֵנוּ יְסַפֵּרוּ,

הַלֵּל יֹאמְרוּ.

כָּל הַפְּלַגּוֹת

יַחְדָּו חַגּוֹת;

בָּאָרֶץ סָבִיב

חַג הָאָבִיב.

נדפס ב“רמת המצפה” חוברת ד', קראקה תרס"ד

המלצות קוראים
תגיות