רקע
שלום עליכם
דרייפוס בכתריאליבקה
xמוגש ברשות פרסום [?]
lפרוזה
שפת מקור: יידיש
פרטי מהדורת מקור: תל אביב: דביר; תשט"ז

 

א


אֵינני יוֹדע, אִם גם בּשאָר הערים הטיל מַעשׂה דרייפוּס רעש גָדוֹל, כּרעש אשר הטיל בּכתריאֵליבקה.

יש אוֹמרים, כּי גם פּאריז היתה כּמרקחה בּימים ההם. העיתּוֹנים הדפּיסוּ מַאמרים, הגיניראלים ירוּ זה בּזה, וּבני־האסַפסוּף התרוֹצצוּ בּרחוֹבוֹת וּבשוָקים כּמטוֹרפים, זרקוּ כּוֹבעֵיהם למַעלה ועשׂוּ מַעשׂים אשר לא יֵעשׂוּ. הלָלּוּ היוּ קוֹראִים: “יחי דרייפוּס! והלָלוּ היוּ צוֹוחים כּנגדם: “יחי אֶסטרהאזי!” וּבין כּה וָכה נתחַלל שם יִשׂראֵל והיה לחרפּה ולנאָצה, כּמנהג העוֹלָם. ואוּלָם מידה גדוּשה זוֹ של יִסוּרים ועגמת־נפש וּבזיוֹנוֹת, שעלתה בּחלקה של כּתריאֵליבקה בּימים ההם, לא תּדע פּאריז דוּגמתה עד ימוֹת המשיח.

אֵיךְ הגיע שמע דרייפוּס עד כּתריאֵליבקה – דבר זה אַל יִפּלא בּעֵיניכם. כּי אֵיךְ הגיע לשם שמע המלחמה שהאַנגלים נלחמוּ עם הבּוּרים? ואֵיךְ נוֹדע להכּתריאֵלים כּל הנַעשׂה בּאֶרץ הסינים? מַה ענינם של יוֹשבי כּתריאֵליבקה אצל הסינים? כּלוּם עוֹמדים הם אִתּם בּקשרי מסחר? אֶת התּה הלא מקבּלים הם ממוֹסקבה, והאָריג הסיני, הדק והכּתוֹם, שקוֹראים טשי־שוֹן־טשה, לא להם, לא להם הוּא! ואַף־על־פּי כן מי הביא אֶת מַעשׂה דרייפוּס לכתריאֵליבקה? זיידיל.

זיידיל בּן רב שעיה הוּא היחידי בעיר, המקבּל אֶת “הצפירה” בּכל בּוֹקר, וכל החדשוֹת המתרגשוֹת בעוֹלָמו של הקדוֹש־בּרוּךְ־הוּא, נמסרוֹת להכּתריאֵלים מפּיו, כּלוֹמַר, הוּא קוֹרא אֶת הדברים לפניהם, והם מפרשים אוֹתם. הוּא מסַפּר להם אֶת החדשוֹת, והם דוֹרשים אוֹתן כּמין חוֹמר וּמוֹסיפים עליהן נוֹפךְ משלהם. הוּא מַגיד להם אֶת הכּתוּב, והם סוֹתרים אוֹתוֹ מדי פּעם בּפעם וּמוֹכיחים לוֹ אֶת ההפךְ, משוּם שהם מבינים יוֹתר.


 

ב


וַיהי היוֹם וזיידיל בּן רב שעיה בּא לבית־המדרש וּבשׂוֹרה בּפיו: בּפאריז תּבעוּ לדין קאפּיטאן יהוּדי, ששמו דרייפוּס, על שבּגד במַלכוּתוֹ וּמכר מיני ניירוֹת חשוּבים למַלכוּת אַחרת. מתחילה לא שׂמוּ הכּתריאֵלים אֶת לבּם לדבר זה ולא השגיחוּ בּוֹ ולא כלוּם. אֶחָד מהם השמיע דרךְ־אַגב מתּוֹךְ אנחה:

– וכי מַה לא יעשׂה יהוּדי בּשביל פּרנסתוֹ?

השני הצדיק אֶת הדין:

– כּךְ נאֶה וכך יאֶה! אַל יהי יהוּדי קוֹפץ בּראש ועם מלכים אַל יִתערב!

לימים, כּשבּא זיידיל לבית־המדרש וּבּישׂר בּשׂוֹרה חדשה, כּי כּל המַעשׂה אֵינו אֶלָא עלילת־שקר, שצוֹררי יִשׂראֵל טפלוּ על הקאפּיטאן היהוּדי, כּי אוֹתוֹ דרייפוּס, שנתחַייב חוֹבת גָלוּת, נקי מכּל עווֹן וידיו לא היוּ בּמַעל הזה, כּי אֶת כּל המרקחה הרקיחוּ הגיניראלים, המתנַגחים זה עם זה וּמסַכסכים אֶת שׂרי־הצבא אִיש בּרעֵהו – כּבר הטוּ הכּתריאֵלים אֶת אָזנם להקשיב ולשמוֹע. וּמאָז נַעשׂה דרייפוּס אֶחָד משלהם, כּתריאֵלי לכל דבר. הכּל מדבּרים בּוֹ ומַעלים אוֹתוֹ על לָשוֹן.

– השמעתּם?

– שמַענוּ.

– נתחַייב חוֹבת גַלוּת.

– נאסַר מַאסַר־עוֹלָם.

– על לא־עול בּכפּוֹ.

– נקי וטהוֹר.

– עלילת־שקר!


 

ג


כּעבוֹר זמן, כּשבּא זיידיל והוֹדיע, כּי יש רגלים לדבר, שבּית־הדין יעיין שנית בּמשפּטוֹ של דרייפוּס, כּי נמצאוּ אנשים טוֹבים וישרים, אשר קיבּלוּ על עצמם להוֹכיחַ לכל העוֹלָם כּוּלוֹ, שנַעשׂה עיווּת בּדין וכל הענין הזה אֵינֹו אֶלָא טעוּת מעיקרוֹ, – נסערה כּתריאֵליבקה עד היסוֹד. ראשית, הלא דרייפוּס משלָנוּ הוּא; ושנית, משוּם כּבוֹדה של פּאריז: מה ראתה פּאריז, שעשׂתה מַעשׂה מגוּנה כּזה? וכי דרכּם של הצרפתים בּכךְ? כּדי בּזיוֹן וקצף!… וּמאָז התחילוּ הכּתריאֵלים מדיינים וּמתנַגחים זה עם זה: הלָלוּ אוֹמרים כּי המשפּט יִתבּרר ויִתלבּן מחָדש, והלָלוּ פּוֹסקים ואוֹמרים: לא! אֶת הנַעשׂה אֵין להשיב – אֵין אַחַר מַעשׂה בּית־דין כּלוּם!… וּכשנתחַממוּ הלבבוֹת ונסתּערוּ הרוּחות, חָדלוּ להמתּין לזיידיל, שיעשׂה חסד עמם ויבוֹא לבית־המדרש לסַפּר להם חדשוֹת על הקאפּיטאן דרייפוּס, והתחילוּ בּאִים בּעצמם לביתוֹ. וּכשקצרה רוּחָם לָבוֹא לביתוֹ של זיידיל, התחילוּ הוֹלכים אִתּו לבית־הדוֹאַר לקבּל אֶת “הצפירה” בּכל בּוֹקר, ושם בּבית־הדוֹאַר גוּפוֹ, היוּ קוֹראים אֶת החדשוֹת, מבררים וּמלבּנים אֶת הדברים, הוֹמים ורוֹעשים וצוֹוחים בּקוֹלי־קוֹלוֹת, מדיינים וּמתנגחים כּוּלם יחד, כּדרךְ הטבע. לא פּעם אַחַת נזף בּהם האָדוֹן המנַהל של בּית־הדוֹאַר ורמז להם רמיזה מנוּמסת, כּי בּית־הדוֹאַר אֵינו כּבתּי־כּנסיוֹת וּכבתּי־מדרשוֹת יהוּדים להבדיל:

– אֵין זה בּית־מדרש לפניכם, יהוּדאים מצוֹרעים, ולא כּאן המקוֹם לקהל סוֹחר־מוֹכר!

ואוּלָם הכּתריאֵלים לא שעוּ אֵליו ואֶל דבריו. הוּא שפךְ עליהם עביט של חרפוֹת וזילזוּלים, והם עמדוּ בּחבוּרה וקראוּ אֶת “הצפירה” ודיבּרוּ על דרייפוּס.

ולא על דרייפוּס בּלבד דיבּרו. מדי פּעם בּפעם זימן להם הקדוֹש־בּרוּךְ־הוּא פּנים חדשוֹת: מתּחילה היוּ דרייפוּס ואֶסטרהאזי, אַחַר־כּךְ נתגלָה פּיקרט, ואַחריו הגיניראלים מֶרסי, פֶּלי, גוֹנזי. וּמתּוֹךְ כּךְ בּאוּ הכּתריאֵלים לידי הלָצה, כּי אוּמה זוֹ של הצרפתּים אוּמה משוּנה היא: כּל שמוֹת הגיניראלים שלהם אוֹת יוֹד בּאה להם בּסוֹפם. עמד אֶחָד מן החבוּרה והקשה קוּשיה חמוּרה:

– והלא בּוּדָפֶר אַף הוּא גיניראל?

– אִם כּן, מה אַתּה סבוּר? לפיכךְ היתה מַפּלתוֹ שלמה.

– כּן יֹאבדוּ!

שני בּני־אָדם נמצאוּ בּכתריאֵליבקה בּימים ההם, שהכּתריאֵלים הראוּ להם חיבּה יתירה והיוּ כּרוּכים אַחריהם ושוֹאפים צלָם.

שני אֵלה היוּ: אֶמיל זוֹלה ולאבּוֹרי. בּעד אֶמיל זוֹלה היוּ הכּתריאֵלים מוּכנים להפקיר אֶת חַייהם. וכי קל בּעֵיניכם אֶמיל זוֹלה? אִילו היה אֶמיל זוֹלה בּא בּעצמוֹ בּימים ההם לכתריאֵליבקה, היתה כּל העיר יוֹצאת לקראתוֹ להקבּיל אֶת פּניו בּכבוֹד גָדוֹל ונוֹשׂאת אוֹתוֹ על כּפּים.

– מה תֹאמרוּ למכתּביו של זה?

– אבנים טוֹבוֹת וּמרגָליוֹת!

וגם לאבּוּרי היה זכוּר לטוֹב. הקהל היה מַפליג בּשבח דרשוֹתיו ונהנה מהן הנאה משוּנה, אַף כּי בּכתריאֵליבקה עדיִין לא שמע אוֹתן שוּם בּן־אָדם. אֶלָא השׂכל מחַייב כּי בּוַדאי נאֶה דוֹרש הוּא.


 

ד


אֵינני יוֹדע, אִם משפּחת דרייפוּס בּפאריז חיכּתה לשוּבוֹ מאוֹתוֹ האי השוֹמם בּעֵינַיִם כּלוֹת כּל־כּךְ, כּמוֹ שחיכּוּ לוֹ הכּתריאֵלים. לא אַפריז על המידה אִם אוֹמַר, כּי הכּתריאֵלים הפליגוּ בּים יחד עם דרייפוּס והרגישוּ בּחוּש, כּאילוּ אַף הם שטים בּמַיִם אַדירים. הנה סוֹעֵר הים בּהמון גליו, הנה עוֹמד נַחשוֹל לטבּע אֶת האניה, הנה האניה מיטלטלת אֵילךְ ואֵילךְ, נעה כּשיכּוֹר, מתרוֹממת ויוֹרדת, כּשחיף־עֵץ נידח.

– ריבּוֹנוֹ של עוֹלָם! – התפּללוּ הכּתריאֵלים בּלבּם. – עשׂה נס וַהביאוֹ בּשלוֹם למחוֹז־חפצוֹ, למקוֹם המשפּט! פּקח־נא אֶת עֵיני השוֹפטים ולמדם בּינה להבין וּלהשׂכּיל, להוֹציא כּאוֹר משפּט וּלגלוֹת צדקתנוּ לעֵיני העוֹלָם כּוּלוֹ, אָמן סלה!…

אוֹתוֹ היוֹם, שבּוֹ נתבּשׂרה כּתריאֵליבקה, כּי דרייפוּס כּבר בּא, היה יוֹם טוֹב להכּתריאֵלים. אִילמלא התבּיישוּ אִיש מפּני רעֵהוּ, היוּ סוֹגרים אֶת חנוּיוֹתיהם וּמַכריזים שבּתוֹן בּעיר.

– השמַעתּם?

– שמַענוּ.

– יהי שם השם מבוֹרךְ!

– מתאַוה היִיתי לראוֹת, כּיצד נפגש ראשוֹנה עם אִשתּוֹ?

– ואני מתאַוה היִיתי לראוֹת בּשעת מַעשׂה אֶת ילָדיו, אֶת הפעוּטוֹת הלָלו, כּשנתבּשׂרוּ בּשׂוֹרה פּתאוֹם: “אַבּא בּא!” הנשים, שנמצאוּ בּאוֹתוֹ מַעמד, הסתירוּ פּניהן אִשה בּסינרה ועשׂוּ עצמן כּאִילוּ הן גוֹרפוֹת אֶת חוֹטמיהן, כּדי שלא יִראוּן בּחוּלשתן, כּי בּוֹכוֹת הן. הכּתריאֵלים הלָלוּ, אַף־על־פּי שעניִים מרוּדים הם, היה כּל אֶחָד מהם חוֹשׂךְ מבּשׂרוֹ כּדי שיוּכל לנסוֹע למקוֹם המשפּט להבּיט ולראוֹת, ולוּא גם מרחוֹק.


 

ה


כּשהתחילוּ ימי המשפּט, הוּרתּחה כּתריאֵליבקה מן הקצה אֶל הקצה. הימים ההם – כּמוֹהם לא היוּ ואַחריהם לא יִהיוּ עוֹד. לא אֶת העיתּוֹן בּלבד, אֶלָא גם אֶת בּעליו, אֶת זיידיל בּן רב שעיה, כּמעט קרעוּ לגזרים. בּשעת אָכלם עמד לחמם בּלוֹעם. בּלילוֹת לא נתנוּ שינה לעֵיניהם. היוּ מחַכּים וּמצפּים בּכליוֹן־עֵינַיִם ליוֹם מחר. וּמחר – למחרתיִם. וכךְ יוֹם יוֹם.

וּפתאוֹם קמה מהוּמה בּעיר, מהוּמה וּמבוּכה ורעש גָדוֹל. הגיעה שמוּעה, כּי ירוּ בּעוֹרךְ־הדין לאבּוֹרי. הכּתריאֵלים הרעישוּ עוֹלָמוֹת.

הכּיצד? בשל מה ולָמה? רציחה כּזאת! מַה פּשעוֹ ומה חַטאתוֹ? הלא כּסדוֹם היתה פּאריז!…

היריה ההיא מחצה אֶת ראשי הכּתריאֵלים. הכּדוּר פּגע בּלבּם. דוֹמה, כּאִילוּ ירוּ על כּתריאֵליבקה עצמה.

– ריבּונוֹ של עוֹלָם! – התפּללוּ אִיש בּלבּו. – הראֵנוּ נפלאוֹתיךָ. הלא יכוֹל אַתּה, לכשתּרצה. עשׂה נס כּמוֹ שעשית לחנַניה, מישאֵל ועזריה. לוּא לאבּוּרי יִחיֶה לפנינוּ!…


 

ו


כּשהגיע היוֹם האַחרוֹן של המשפּט, אָחזה קדחת אֶת כּל הכּתריאֵלים. מַה טוֹב וּמַה נעים היה, אִילוּ יכוֹלים היוּ לעלוֹת על משכּבם ולישוֹן כּל היוֹם וכל הלילה וּלהקיץ משנתם לאַחַר המַעשׂה, כּשדרייפוּס יֵצא, אִם יִרצה השם, זכּאי בּדינוֹ. ואוּלָם, על אַפּם ועל חמתם, נדדה שנתם מעֵיניהם. כּל אוֹתוֹ הלילה היוּ מתהפּכים על מיטוֹתיהם מצד אֶל צד, נלחמוּ עם הפּישפּשים, חיכּוּ בּלב כּלה, שיעלה עמוּד השחר ויֵאוֹר היוֹם.

כּשעלה עמוּד השחר והאיר היוֹם, נזדרזוּ הכּתריאֵלים וקמוּ כּוּלָם כּאִיש אֶחָד והלכוּ לבית־הדואַר. אַךְ בּית הדוֹאַר עדיִין סגוּר היה על מַסגר, ואַף השערים היוּ נעוּלים. לאַט־לאַט התלקטוּ וּבאוּ אֶל בּית הדואַר המוֹני אָדם, והרחוֹב מלא אוֹתם. הכּתריאֵלים היוּ משוֹטטים לכאן וּלכאן, מתהלכים וּמפהקים מקוֹצר־רוּחַ, עוֹמדים וּמתמוֹדדים בּכל גוּפם, מסלסלים בּפאוֹתיהם וּמנַגנים בלחש ניגוּני הלל.

כּשפּתח יארימי השוֹעֵר אֶת שׁער בּית־הדוֹאַר, נדחקוּ הכּתריאֵלים וּפרצוּ כּולָם יחד אֶל הבּית פּנימה. חרה אַף יארימי והראָה אוֹתם, כּי פּה הוּא בּעל־הבּית, ועמד וגירש אֶת כּוּלָם החוּצה. נכנעוּ מפּני יארימי ועמדוּ מבּחוּץ, עוֹמדים וּמחַכּים לזיידיל, כּי יוֹציא אֵליהם אֶת “הצפירה”. וּכשהוֹציא זיידיל אֶת “הצפירה” החוּצה וקרא לפניהם אֶת גזר־הדין הקשה, שגָזרוּ השוֹפטים על דרייפוּס, הקיפה הזעקה אֵת כּל הכּתריאֵלים. הרעש היה גָדוֹל ונוֹרא, והאַף והחימה גדוֹלים ממנו שבעתיִם. לא על השוֹפטים, שהוֹציאו משפּט מעוּקל, היתה חמתם של הכּתריאֵלים, ולא על הגיניראלים, שנשבּעוּ לשקר, ולא על הצרפתּים, בּני פּאריז אֵלוּ, שעשו מַעשׂה אשר לא יֵעשה. לא! חמת הכּתריאֵלים ניתּכה על זיידיל.

לא יתּכן! – צוחה כּתריאֵליבקה בּקוֹל אֶחָד. – משפּט כּזה לא יִתּכן בּכל העוֹלָם כּוּלוֹ! האמת צריכה לָצאת לאוֹר כּשמש בּצהרים! מַה תּספּר לָנוּ סיפּוּרי־אַגָדה?!

– בּהמוֹת – צוֹוח זיידיל העלוּב כּנגדם בּכל מַאמצי

כּוֹחוֹתיו ותוֹחב להם אֶת “הצפירה” אֶל פּניהם. – הנה “הצפירה” לנגד עֵיניכם, הבּיטוּ וּראוּ אֶת הכּתוּב בּה!

– מה תּתּן וּמַה תּוֹסיף לָנוּ “הצפירה”? – צוֹעֶקת

כּתריאֵליבקה, – וַאפילוּ אִם תּעמיד רגלךָ האַחַת בּאֶרץ ורגלךָ השניה בּשמים, כּלוּם נַאמין לךָ? דבר כּזה לא יִתּכן! לא יִתּכן!… לא יתּכן!…


המלצות קוראים
תגיות