רקע
ישעיהו קרניאל
1.6.1922 כשהקב"ה רוצה גם מטאטא יורה חצים ואפילו חתיכת פח פשוט
mנחלת הכלל [?]
aמאמרים ומסות
פרטי מהדורת מקור: דואר היום; 1922

כשהקב"ה רוצה גם מטאטא יורה חצים ואפילו חתיכת פח פשוט. והא ראיה:

בשבוע זה הלך אחד מפועלי “הארץ” אל ראש המשטרה והגיש לפניו תלונה על ראש פועלי־הדפוס של ה“סולל”1. מה המעשה? – בבקר, כך הוא מספר, נגש אל ראש־הפועלים כדי ל“דבר עמו קצת לפני כניסתו לבית־הדפוס, והנה הוציא הלז מכיסו אקדח “ברוינינג,” כונן את החלל ישר למול פניו ואיים עליו בקול – מעשה “פשיסט”! – לבל יהין לגשת אליו ב”נפתוליו"… ושנים מהפועלים־השובתים שעמדו בשעת־מעשה לפני השער, כדרכם, העידו לפניו איך ראו בעיניהם את המעשה הנורא הזה, ופרחה נשמתם ממש מרב פחד.

מיד שלח ראש־המשטרה את הקצין וסרדיוטיו למהר ולשים יד על ה“רוצח”, והחיילות יצאו בהולים ודחופים כאחשתרנים ממש בדבר המושל, ובאו ישר לבית־הדפוס ושם תפשו את ה“בחור” והובילוהו לביתו בלוית התובע ושני עדיו. הקצין חפש, יגע ומצא ב"ה במכנסים אשר על הקיר – “ברוינינג” שחור, אקדח של… פח אמיתי, צעצוע פשוט של ילדים, שנשאר, כנראה, בירושה מאת “הקנאי־הצעיר”….

הוא אשר אמרתי: “אשרי אדם מפחד תמיד”, ואפילו מ“יהודי גזלן” ומאקדח של פח. כנראה, שהפועל־הראשי הזה, המכיר את “גבוריו” עוד מהפוע“צ, רצה להפחידם קצת – מעשה הילדים וה”דב" – או כמו שאומרים האשכנזים, לעשות מהם “בער”…

* * *

וביום הראשון הזה, מיד לאחר גמר תפלת ערבית בבית־המדרש שלנו, צויתי לביתי והלכתי במסירות־נפש ממש לאספה ה“בומבית”*)2 של הפועלים נגד מנהלי “הסולל”, כדי לראות מי הם, ואיך הם “בונים” את הארץ…. כנראה נפלה טעות ב“פתקה־הצהובה” שלהם, שחלקו הפועלים־השובתים בכבודם ובעצמם ל“יהודי־ירושלם” בכל הרחובות, והבחור־הזעצצער שם מרכאות על הבונים במקום “הארץ”.

ואת חטאי אני מזכיר. בשעת האספה נתגברה בי מדת הקנאה ר“ל והרהרתי בלבי לאמר: הוי, מי יתנני “פוליטיקנט” גדול כמנהיגי הפועלים שלנו, ואוכל לעמוד אף אני כמותם לפני צאן מרעיתי, גדיים מתולתלים ו”רחלים" גזוזות, ולהטיף לפניהם בפטוס, מאותן הדרשות הסטיריאוטיפיות שקבלו מרבותיהם הדמגוגים בבתי־המרזח של הבולברים בפריז, לונדון ואמריקה – על ה“קפיטל” הארור ועל ה“בורגנים” ימ“ש, כידוע – אלא שכאן בא”י: במקום ארמסטרונג יש “סולל”, במקום מכרות ומסלות־ברזל, יש יקב ו“סליקט”, ותחת אלפי שובתים – רק עשרה בטלנים…

ונואם חם ונלבב הוא בן־גוריון, כשדבר גבוהה גבוהה, יצא עתק מפיו על הפחד מפני ה“פשיסטים”, אלה ה“חולגנים” ר“ל המהללים את “כבוד” הפועל וביחוד על המלחמה ה”צודקת" של הפועלים־השובתים, המתנהגת ב“שקט” – ומכהו של בכר יוכיח – בשעה זו זכרתי את אשר לחש לי פעם יהודי אחד בבית־המדרש בשעת תפלת שמנה־עשרה ב“ימים־נוראים”, ואגב רמז לי על מנהיגי העדה:

– “השומע אתה? הוא אמר, “ובכן תן פחדך” – פרושו: כסף; ו”בכן תן כבוד" – כונתו ג“כ כסף ו”בכן צדיקים" – בודאי כסף, ואפילו “צדיקים” גמורים כפועלים־השובתים שלנו…

הכל פרנסה, רבותי, וכל בעל־דרשן דורש לעצמו…

* * *

וחוקר גדול מאין כמוהו בלשונות רומי ויון הוא בן־גוריון.

אנחנו כלנו, ילידי הארץ, בורים גמורים ועמי־הארצות בכל הויות העולם, נתעינו אחרי אנשי ה“סולל” ימ“ש להאמין לדברי עתונם כי ה”פשיסטים" הם בני־אדם הנלחמים פשוט במגפת השביתות שפשה בכל מדינות העולם והגיעה גם לא“י, כידוע, ולא זאת אלא שאנשי “דאר־היום” חפשו ומצאו נוטריקון ל”פשיסט“: פועלים שובתים יצאו – סימן טוב לסולל, עד שבא בן־גוריון וגלה לנו את הסוד, כי “פאשיסטים” באיטלקית הם “חוליגנים” ברוסית, אלא ששם עושים פרעות ביהודים וכאן בא”י הם עושים פרעות בפועלים – כמו למשל ספיר וה“חבריא” שלו

אכן, אין צדק ויושר בעולם הזה, ואגדה הולכת ונוצרת ע“י אנשי ה”סולל" שהפועלים השובתים מתנגדים חלילה למכונות, ויכול אני להעיד בהם כי זהו שקר גס! הפועלים האלה לא בלבד שאינם מתנגדים למכונות, אלא שהם בעצמם מכונות חיות בידי מנהיגיהם, כחמר ביד היוצר, ממש כ“גולם” של הרבי ליב מפראג שיוצג במוצ“ש זו בראי־נע “ציון”, אלא שהשם המפורש והחדש הנותן חיים ל”גולמות" האלה שלנו הוא – “חוליגנים”…

* * *

והם – כלומר אנשי “הסולל” – לא כלום, כאילו אין מתכונים אליהם כלל.

בשעה שנתכנסו הפועלים לראות את הקומדיה ב“קוני־למל”, והפועלים השובתים עמדו בראש בצד “מזרח”, כמחותנים מצד החתן – התכבדו מכובדים! – ועסקו כלם בהתעמלות פלסתית, בתנועת הידים למחיאות־כף ובקימת־רגלים, הכל כפי פקודת המנהיגים, בשעה זו, עמדו עורכי “דאר־היום” ועסקו בהכנת תשובה ברורה וקצרה למוחים – גליון שלם של “דאר־היום” בכל יום…. וכל אחד מהם הוא העורך, הוא המסדר, והוא המגיה, מעמל נפשו ומשמש בעבודות שונות.

אין מה לדבר – “חולגנים” אמתים!

ואם לא תגידו בגת, אמסר לכם בסוד – אבל מה שקוראים סוד – כי בשעת האספה נתגנבו אחדים מהשובתים אל הסולל ועשו חוזה חדש עם ההנהלה לעבד ב“דאר־היום”….

חבל, חבל שאין יכולים לעשות “בכנופיא המרעילה” הזו ובמכונותיה מה שהיו עושים – לולא היתה משטרה.

אבל גם זה יבוא!… ולע"ע הנני הולך מיד להגדיל את סכום אחריותי בחיים… ועצתי אמונה לכל “הבורגנים” שלנו במושבות ובבתי־החרשת, בחנויות ובמשרדים לפנות לחברת־אחריות בטוחה בעוד מועד…

בינתים נתפרסם ב“הארץ” דו“ח מפרט מאספת־המחאה נגד ה”סולל“, וראו זה פלא: בראש העמוד כתוב כי באספה זו נוכחו כ 600 איש (בגמטריא שקר!)ועד סוף העמוד פרו ורבו עד שהגיע מספרם ל”שמנה מאות" איש. יש לקוות כי עד אמריקה ויתר ה“מוסדות הנחוצים” יעלו אי“ה עד 8000 איש, כי אפסים אינם חסרים ב”ה בהסתדרויותינו פה…

* * *

כן, עיקר שכחתי: למחרת האספה, בבקר השכם “בלחוך השור”, שמעתי פתאום קול דפיקות ורעמים על דלת ביתי. קפצתי כנשוך מעל מטתי, פתחתי את הדלת ונחשו נא מה מצאתי שם? – ארבע נשים, שתי תימניות, אחת חלביה ואחת ערביה. מי שהיו משרתות בביתנו, עמדו על המדרגות ואמרו כי בעליהן היו אמש באספת־המחאה ושלחו אותן אלינו לשוב כלן לעבודתן בביתי….

אשתי עמדה וטענה לפניהן כי אין לה צרך בחמש משרתות ואינה יכולה לשלם לכלן – אך ללא הועיל! הן באחת: אין רשות לבעלת־בית לפטר את המשרתות, ומוכנות הן לעבוד ארבעתן כאחת ולחלק את השכר – ואם אין הרי אנו “חוליגנים” כמו ה“סולל”, ואם לא נכנע לדרישותיהן תלכנה לספר ל“בן־סאוי”… (בן־צבי)

ואשתי נבוכה מרב פחד ואינה יכולה להכין בגללן מאכלי־חלב, חריטים [כיסונים?־המגיה] וירק לשבועות…

* * *

ומחמת שהיום ערב יו“ט וצריך אני להיות נעור כל הלילה לתקון־שבועות ולקריאת תריג מצוות בם, “פועל צדק” מהש”ך זצ"ל, כידוע הנני מקצר הפעם.

אי“ה, הערב, לאחר הקדוש יברכו אחב”י בארץ “שהחיינו וקימנו והגיענו “לזמן הזה!”, מפני שזוהי הפעם הראשונה בא”י שאין “בעלי־הבתים” נכנעים לפועלים בשביתה…

* * *

ולפני גמרי את שעורי זה במכונה, כנהוג רוצה אני לעבר עמכם, תלמידי החביבים, על ה“אקדמות” של שבועות בנגון הידוע:

אקדמות מלין ושריות שותא:

“דאר־היום” יוצא בשלמותא;

זה “חליפתי” לכל פועלי־שבותא,

“חוליגנים” ו“בוגדים” – מעשה “פשיסותא”

“בני־ציון” היקרים, מכת־“בכור”תא,

לא בידים אלא במכונתא…

אותיות גדולות כביצי־אוזתא,

לעילא ולעילא מכל תושבחתא.

שמע נא, חביבי, לך לעבודתא,

אל תהי “גולם”, אל תהי ויזתא…

עז מות



  1. עיתון ‘הארץ’ הודפס בתקופה זו בדפוס ‘הסולל’. הערת פרויקט בן־יהודה.  ↩

  2. ה“פומבית” קרי – טעות הבחור־הזעצער.  ↩

המלצות קוראים
תגיות