רקע
ברל כצנלסון
בּועידת המתנדבים העברים
mנחלת הכלל [?]
aמאמרים ומסות

(תל־אביב, ג' בּתשרי תש"ב)


היתה לי אכזבה נעימה. כּשהבטחתי לחברים כּי אבוֹא, לא קיויתי הרבּה. יוֹדע אני בּאיזוֹ אוירה פּוֹעלים המגַייסים: חברים נאבקים בּיחידוּת וּבחבוּרוֹת קטנוֹת, ואין רוֹאים את הפּרי אשר בּוֹ חפצנוּ. בּאתי איפוֹא רק כּדי להיוֹת עם חברים בּצערם. ולא פּיללתי שתהיה לי שעה של קוֹרת־רוּח. מחוּץ לאוירת־ההתנדבוּת מצאתי פּה עוֹד משהוּ. מתוֹך הנאוּמים – והיוּ נאוּמים טוֹבים ונוֹאמים טובים כּאשר לא שמעתי מכּבר – נוֹכחתי כּי היחידוֹת הצבאיוֹת היהוּדיוֹת נעשׂוֹת מַשתלה של ציבּוּריוּת חיה. לזאת נצפּה. נראה לי שכּינוּס מוּצנע זה מכניס קצת חידוּש בּתעמוּלת־ההתנדבוּת. יש לתמוֹה מדוּע בּא החידוּש בּמאוּחר. אך בּכל ענין הגיוּס יש כּל כּך הרבּה איחוּרים – וגם איחוּר זה הוּא אחד מהם. כּיצד יכוֹלנוּ לחשוֹב שהגיוּס יקוּם ויגדל בּלי תנוּעת המתנדבים עצמם? כּיצד יכלוּ לחשוֹב כּי די בּכך שהמוֹסדוֹת יעשׂוּ את שלהם? אילוּ היוּ נוֹהגים כּך בּימי ההתנדבוּת לגדוּד העברי, בּסוֹף מלחמת־העוֹלם הקוֹדמת – כּלוּם היינוּ מגיעים אז לגדוּדים עברים? הגיוּס דוֹרש אַתמוֹספירה מסוּימת, והיא איננה, והיא תיוָצר קוֹדם כּל על ידי המתנדבים עצמם. האחרים יכוֹלים רק לסייע. אך המתנדבים שלנוּ לא רצוּ להיוֹת מַטיפים וּמוֹכיחים ועסקנים, הם רצוּ להיות חיילים. מבין אני יפה להרגשה זוֹ. גם אנשי העליה השניה לא חפצוּ לעסוֹק בּתעמוּלה. הם בּיקשוּ לעשׂוֹת את המעשׂה הדרוּש, ושהמעשה ידבּר בּעדם. והחייל שלנוּ אמר לעצמוֹ: אם חייל אַתה – שב בּמחנה! אלא שהדבר לא ניתן להם, כּשם שלא ניתן לקוֹדמיהם. יש הכרח בּדבר שהמתנדבים עצמם ישמיעוּ את קוֹלם. אילוּ היתה המלחמה קצרה – ודאי היה כּבר מאוּחר, אך נראה שעוֹד ניתנה לנוּ שהוּת, ועוֹד נספּיק למלא מה שהחסרנוּ. הפּיגוּר שלנוּ – נוֹשׂא מכאיב. כּל אחד מאִתנוּ יוֹדע ללגלג על המאַחרים. כּמה יוֹדעים אנחנוּ לנוּד לדמוֹקרטיה בּאירוֹפּה שהיא מפגרת. עתה נוֹכחנוּ שגם דיקטטוּרה גדוֹלה וחזקה פּיגרה שנתים. ואנחנוּ רוֹאים את נשׂיא ארצוֹת־הבּרית, שאפשר אינוֹ רוֹצה לאַחר, אלא שאינוֹ יכוֹל להכניס את ארצוֹ למלחמה בּלי איחוּרים קשים. וּבמקוֹם נאוּם הפּקוּדה הוּא נאלץ לנאוֹם נאוּמי־שידוּל. ועל כּל הפּיגוּרים האלה בּהכּרת העמים סוֹפגים אנחנוּ, כּוּלנוּ, מכּוֹת. כּל זה אצלם. ואצלנוּ? האין דרך הגיוּס, מאז החל ועד היוֹם, זרוּעה איחוּרים וּפיגוּרים?

החבר שדיבּר לפנַי אמר כּי הוּא “הוֹלך בּלי התלהבוּת, ורק מתוֹך הכּרת חוֹבה אלמנטרית”. אינני רוֹצה להיוֹת בּוֹחן־כּליוֹת. ואם יקוּמוּ שלוֹשים אלף צעירים וילכוּ “בּלי התלהבוּת” – לא יפחידוּני. אדרבּא, ילכוּ בּלי התלהבוּת וּבלבד שילכוּ. אני גם אינני רוֹצה להכריע מה מוּטב: “התלהבוּת” אוֹ “הכּרת חוֹבה אלמנטרית”. בּימי העליה השניה היוּ כּמה מאִתנוּ מחוּלקים. היוּ שאמרוּ לעצמם כּי הם בּאים מתוֹך התלהבוּת ציוֹנית, והיוּ שאמרוּ: לא כן, כּי אם מחמת ההכרח ההיסטוֹרי.

והמחלוֹקת הזאת העסיקה אנשים לא מעט. עכשיו, כּנראה, אפשר שיפרוֹץ בּינינוּ ויכּוּח, מתוֹך מה מתנדבים, אם מתוֹך התלהבוּת אוֹ מתוֹך הכּרת חוֹבה אלמנטרית? וַתרן אני בּכגוֹן אלה. “יתלהבוּ” אוֹ “יכּירוּ חוֹבה”, וּבלבד שלא יהיוּ בּין המאַחרים שאין להם תקנה. אך יש גם ענין כּלשהוּ להתבּוֹנן בּדבר: הצהרה זוֹ על אי־התלהבוּת מה מקוֹרה? שלילת כל התלהבוּת שהיא בּכל מקום? האוּמנם? רוֹאה אני כּמה חברים המכריזים על אי־התלהבוּתם, וּבדבּרם על ענינים אחרים אינם מסתירים את התלהבוּתם. הנה ישבתי בּמסיבּה ציוֹנית רפּרזנטטיבית ושם דיבּרו חברים ותבעוּ התלהבוּת למלחמת רוּסיה (אגב, הם אמרוּ: כּלוּם תוֹבעים אנחנוּ את הבּעת היחס הזה מתוֹך עניניה של רוּסיה? מתוֹך עניניה של הציוֹנוּת אנחנוּ תוֹבעים את הבּעת האַהדה וההתלהבוּת).

וּלפיכך אני שוֹאל: אם מוּתר להתלהב למלחמת רוּסיה בּהיטלר, מדוּע אין להתלהב למלחמת יהוּדה בהיטלר? הייתי מסכּים להוֹציא ממלוֹנינוּ כּל התלהבוּת. המלחמה היא טרגית בּיוֹתר. כּל חייל יוֹדע מה קשה היא. ואיננוּ יוֹדעים איך תיגָמר. וגם הגמר הטוֹב איננוּ גמר. ועוֹד יהיה צוֹרך להוֹסיף וּלהילָחם. כּך, יש לנהוֹג זהירוּת בּהתלהבוּת. אך כּשאַתה רוֹאה כּיצד שוֹפעת ההתלהבוּת למלחמת החייל הרוּסי ואין התלהבוּת למלחמת החייל היהוּדי, רשאי אתה לתמוֹה. לבּי מתקוֹמם כּנגד זה. האם נוֹפל הטוֹהר של מלחמתנוּ ממלחמתוֹ של מי שהוּא אחר? האם “מטרוֹת המלחמה” שלנוּ הן פּחוּתוֹת בּתכנן הלאוּמי והסוֹציאלי משל מי שהוּא אחר? האם מפּני שאין מאחוֹרינו מַעצמה גדוֹלה המצַוה עלינוּ ללכת ואנחנוּ, כּוּלנוּ, הוֹלכים מתוֹך התנדבוּת בּלבד, מתוֹך הכּרת חוֹבה אלמנטרית, לפי צו פּנימי, האם מפּני שאחרים אינם חוֹלקים לנוּ את הכּבוֹד הראוּי – נוֹפלים אנחנוּ בּעינינוּ? האם נאמנים אנחנוּ פּחוֹת מאחרים על אהבת־החירוּת, על חתירה לקראת עוֹלם חדש וטוֹב יוֹתר? האם כּפוֹעלים, כּסוֹציאליסטים, אנחנוּ פּחוּתים מאחרים? מה טיבה של התלהבוּת זוֹ המשתפּכת בּראש חוּצוֹת, והמכַוונת את זרמה רק אל מה שמחוּץ לנוּ? לא לנוּ, לא לנוּ כּי אם להם הגבוּרה, להם התפארת.

ותמיד כּך. אף אני נלהב להיאָבקוּת העצוּמה והטרגית של רוּסיה. לא הייתי נלהב כּלל וּכלל למדיניוּת הפּיוּס של מוֹסקבה בּמשך השנתים שקדמוּ להתקפת היטלר (ואם לא יהיו כּוֹפים עלינוּ ויכּוּח על העבָר – לא אבוֹא לגָרד פּצעים, כּי לא עכשיו הזמן לחַשב את חשבּוֹנה של אוֹתה מדיניוּת: בּמה עלתה לנוּ, ולעוֹלם, וּלרוּסיה). אך למערכה הכּבּירה של עמי רוּסיה, על אִכּריהם וּפוֹעליהם וּמהַנדסיהם וטייסיהם, אני נלהב מאד. אלא שהתלהבוּת זוֹ אינה תוֹפסת את כּל חדרי לבּי, והיא משאירה מקוֹם לעוֹד התלהבוּת. אני נלהב לכך, שאנגליה לאחר מינכן, לאחר כּניעת אירוֹפּה כּוּלה, לאחר נפילת צרפת, לאחר שנשארה יחידה וּבוֹדדת במערכה – ידעה לעמוֹד בּה. ידעה לעוֹרר אֵמוּן בּעצמה – תוֹך הקרבּנוֹת העצוּמים – ידעה לעוֹרר אמוּן בּאמריקה, וידעה עכשיו להוֹשיט יד נאמנה לרוּסיה המוּתקפת. מה היה עתה גוֹרלנוּ אנוּ, מה היה עתה גוֹרלה של רוּסיה, וּבאיזה מצב היה העוֹלם כּוּלוֹ – אילמלא עמידתה זאת של אנגליה, אילמלא קשיוּת־ערפּה של לוֹנדוֹן המוּפצצת לילה־לילה, אילמלא הסוֹלידריוּת מרצוֹן של הדוֹמיניוֹנים, אשר ויתרוּ על הדרך הקלה של התבּדלוּת וּבלי כּל לחץ וּכפיה הצטרפוּ למערכה. לאחר שאנגליה עמדה כּאשר עמדה – ניתנה האפשרוּת לרוּסיה המוּתקפת להצטרף אל הכּוֹחוֹת הלוֹחמים, וארצוֹת־הבּרית יש להן עתה למי לעזוֹר וּלמי להתחבּר. לא אֵבוֹש ואוֹמַר, כּי אני נלהב גם למלחמה שלנוּ.

זוֹ התחילה לפני ספּטמבּר 1939. הָחֵל מ־19 בּאפּריל 1936 נמצאים אנחנוּ בּתוֹך היאָבקוּת אשר כּפוּ עלינוּ מדינוֹת “הציר”. בּמערכה הזאת עמדנוּ זמן רב לבדנוּ. אחרים גם לא הבינוּ לתכנה. מי האמין לנוּ אז, כּי ההיאָבקוּת שלנוּ עם חַג' אמין היא היאָבקוּת עם סוֹכני “הציר” ולא עם תנוּעת שחרוּר לאוּמית־מַהפּכנית? מי שלח לנוּ מברקי־עידוּד? להיפך, רבּים שלחוּ החלטוֹת־תמיכה לפּוֹרעים בּנוּ. גם הקוֹמאינטרן, גם הקוֹנגרס ההוֹדי, גם אישים חשוּבים. בּוֹדדים, בּלתי־מוּבנים, עמדנוּ במערכה הזאת ולא הרפּינוּ מן הבּנין. וגם הגזירוֹת שניתכוּ עלינוּ, וּמדיניוּת־הפּיוּס מסביבנוּ – לא המיתוּ את עמידתנוּ. האין עמידתנוּ זאת ראוּיה להתלהבוּת?

זכוּרני, היוּ שנים שבּעוֹלם ניתן פּרסוּם רב לעניני סין. וגם אצלנוּ פּרוּ ורבוּ אז מַרצים לעניני סין, כּי “ההתלהבוּת” כּוּלה פּנתה פּתאוֹם לצד ההוּא, ושימשה עדוּת לדעה רחבה, לסוֹלידריוּת בּין־לאוּמית וּלהרגשת הזמן המַהפּכני. אנה פּגה אוֹתה התלהבוּת? האין לדרוֹש שמץ מן ההתלהבוּת הזאת – המבקשת נוֹשׂא – לעניננוּ אנוּ?

וּבדַבּרנוּ על ההתנדבוּת נבקש לראוֹת מהוּ הנימוּק המכריע. יש נימוּקים הטוֹבים כּשלעצמם, אך אינם מספּיקים. מי שטוֹען בּשם חוֹבת העזרה לאנגליה וּמעמיד למוֹפת את האוֹסטרלים – מתעלם מהבדלי המצב וּמן הנוֹפך המר שבּיחסינוּ אנוּ. כּל משתמט יכוֹל להניח על השוּלחן את “הספר הלבן” וגזירוֹת הקרקע – ויהיה גיבּוֹר לאוּמי. עצתי בּכל הבּירוּרים שלנוּ להימָנע מאַנגלוֹמַניה ומאַנגלוֹפוֹבּיה כאחת. ההפרזה היהוּדית בּהערצת אנגליה אוֹ בּגינוּיה – אינה עוֹזרת לנוּ למצוֹא את דרכּנוּ. וגם לחַיילינוּ יש ליעץ: אַל יפּלוּ לתוֹך התפּעלוּת מן האנגלים וּמהליכוֹתיהם, ואַל יפּלוּ לתוֹך גינוּי האנגלים. להכּיר עַם זר ולהעריכוֹ נכוֹנה אין זה מן הדברים הניתנים על נקלה. אוֹמַר דבר שלא קל לאָמרוֹ. גם הנימוּק הגדוֹל והפּשוּט ביוֹתר: מלחמה בּהיטלר – האם הוּא לבדוֹ אינוֹ מספּיק לנוּ? אין אנוּ זקוּקים ואין אנוּ יכוֹלים להרבּוֹת דברים על רצוֹננו בּדבר. אבל אפשר לטעוֹן – וּבצדק – כּי עצם הבּנין שלנוּ בּארץ, כּל צוּרת־התגוֹננוּת יהוּדית כּאן, כּל אניית־עוֹלים, כּל הרחבת ההתישבוּת הרי הם מלחמת־חיינוּ בּהיטלר, וקיוּם ישוּבים סוֹציאליסטיים בּארץ זהוּ מעשׂה אנטי־פאשיסטי העוֹלה בּערכּוֹ על כל הדיבּוּרים האנטי־פאשיסטיים בּקוֹנגרסים האנטי־פאשיסטיים. וקרבּנוֹת בּמלחמה אנחנוּ נוֹתנים דיינוּ וגם מתנדבים נתַנוּ. מה איפוֹא מכריח אוֹתנוּ להוֹסיף וּלהוֹסיף מתנדבים? האוּמנם צריכים אנוּ לרוֹקן את הישוּב מכּל בּחוּר וטוֹב? אַל יתרעמוּ עלי שאינני מסתפּק בּחשבּוֹנוֹת הכּלליים – המשוּתפים לכל העוֹלם המוּתקף על ידי היטלר – ואני שוֹאל לחשבּוֹן נוֹסף. אני מחַייב לעצמי את “האֶגוֹאיזם” הזה. הפּרט יכוֹל לרצוֹנוֹ לעלוֹת עוֹלָה תמימה על מוֹקד, מבּלי לשאוֹל. אוּמה איננה יכוֹלה שלא לשאוֹל מה צפוּי לה.

ואלה המכריזים כּי העם היהוּדי אינוֹ רשאי לשאוֹל שאלוֹת – מי יִפּה את כּוֹחם לכך, על חשבּוֹן מי הם רחבי־לב כּל כּך, וּממי למדוּ זאת? כּל עם שוֹאל. גם האנגלים שוֹאלים, גם הצ’כים והפּוֹלנים אינם חדלים משאוֹל. וּמוּתר לנוּ לדעת כּי יש ויש חשבּוֹן מיוּחד של העם היהוּדי בּמלחמה הזאת. יש גם חשבּוֹן מיוּחד של חצי המיליוֹן יהוּדים בּארץ־ישׂראל בּתוֹך חשבּוֹן העם. וחייב אני לשקוֹל: ההתגַייסוּת הזאת – האם תפחית את כּוֹחנוּ לשמוֹר על היקר לנוּ מכּל אוֹ תגדיל אוֹתוֹ? ארץ־ישׂראל עוֹמדת בּחזית ממש מן הרגע בּו נפלה צרפת ואיטליה נכנסה למלחמה. מאז עמדנוּ כּבר מאה פּעמים מוּל הסכּנה האחרוֹנה, ומעשׂה־נסים הוּא שכּל פעם רחקה הסכּנה לזמן־מה. האין אנוּ שוֹאלים את עצמנוּ: מה יהיה בּבוֹא אוֹתוֹ רגע מר ואיוֹם? אין אנחנוּ טוֹבים מאחינוּ בּפּוֹלין וּברוּסיה – ואין אנחנוּ ראוּיים לגוֹרל קל מהם, אך המאמץ ההיסטוֹרי של העם היהוּדי בּמשך ששים השנים – מה יהא עליו? הרי בּגרעין ישוּבי זה תלוּי בּדוֹרנוּ וּבדוֹרוֹת הקרוֹבים ההמשך הגדוֹל, והשמדתנוּ הרי היא מחיקת כּל התמצית המרוּכּזת של המאמץ הציוֹני והמפעל החלוּצי בּארץ. וּמתוֹך כּך אני מגיע ליתר־התגייסוּת. עם כּל רצוֹני לשמוֹר על הקיים, להוֹסיף עוֹד בּנין, לפַתח עוֹד ענף בּמשק ולעשׂוֹת כּל מה שמצטרף ל“מאמץ המלחמה” התמידי של העם היהוּדי, רוֹאה אני כּי עוֹד יהוּדי מחזיק רוֹבה – הוּא הוּא המכריע בּשעה זוֹ. הוּא יציל עצמוֹ ויציל אחרים.

בּזמנים קוֹדמים היוּ שיקוּלים: משפּחה, אשה, ילדים. המלחמה הזאת מבטלת אוֹתם השיקוּלים. האוּכלוֹסיה הציבילית מוּגנת פּחוֹת מאיש הצבא. כּך הוּא עתה בּכל מקוֹם, ואצלנוּ על אחת כּמה וכמה. אַל נַשלה את נפשנוּ – האוֹיב אוֹרב לנוּ לא רק מעֵבר לגבוּל. וגם כּנגד הגַיִס החמישי בּארץ גדוֹל כּוֹחוֹ של בּעל הנשק הלגלי אפילוּ מבּעל הנשק הבּלתי־לגלי. ואילמלא היינוּ מתחכּמים ומחפּשׂים חשבּוֹנוֹת רבּים היינוּ יוֹדעים את החשבּוֹן הפּשוּט: להרבּות בּמידה גדוּלה בּיוֹתר את מספּר תוֹפסי הנשק כּדת וכדין וּבכל פוֹרמַציוֹת שהן. כּנגד החשבּוֹן האחד והפּשוּט הזה ישנם בּעלי חשבּוֹנוֹת מחוּכּמים רבּים. הרביזיוֹניסטים, למשל, אינם מסתפּקים בּקטנוֹת, ועד שלא יתנוּ להם מן המוּכן צבא יהוּדי שלם, על דגלוֹ ועל פּיקוּדוֹ, אינם מסכּימים. וּלפיכך… אוֹהדים הם את עמדת ד"ר מַגנס, הנכסף לחוֹבת צבא ארצית, שהיא ממילא שוֹללת צבא יהוּדי, ולפיכך הם מסייעים לאוירת־ההשתמטוּת. כּיצד משׂיגים צבא יהוּדי – ודאי ידוּע להם, אלא שאינם מגלים לנוּ. מיוֹם שהמדיניוּת הציוֹנית נעשׂתה לדבר של ממש פּוֹגשים אנוּ יהוּדים אשר תמיד יש להם בּרירה: אוֹ שתתן להם הכּל כּחפצם, כּתוּב וחתוּם, אוֹ שכּל העסק אינוֹ כּדאי להם. והם גם חכמים וגם פּטריוֹטים. הם יוֹדעים להבליט את הפּגם בּכל מה שתעשׂה. אפשר לשער מה היה חלקנוּ היוֹם בּארץ וּמה היה כּוֹחנוּ להילָחם על עתידנוּ אילוּ בּחרנוּ בּדרכּם של אלה אשר כּוֹחם גדוֹל בּדרישה בּפּה וּבפרישה ממעשׂה. מגילת המשׂא־וּמתן היהוּדי בּדבר השתתפוּתנוּ בּמלחמה – ודאי עוֹד תגוֹלַל לפנינוּ בּיוֹם מן הימים. ואזי נדע בּאיזוֹ אוירה דוֹחה ושוֹללת התחיל הדבר. כּל נכוֹנוּתנוּ היתה אך למשׂא. ואפשר היה לראוֹת כּי רק לאחר לחץ בּלתי־פּוֹסק ולאחר תלאוֹת רבּוֹת, כּשלא יוּכלו עוֹד לוַתר עלינוּ, רק אז יזוּזוּ מן העֶמדה השלילית. וּבתוֹך האוירה הזאת, כּשכּוֹחוֹת גדוֹלים בּיקשוּ להיפּטר מאִתנוּ וּלערבּב אוֹתנוּ בּין החילוֹת השוֹנים, נוֹצרוּ למרוֹת הכּל קמעה קמעה עמדוֹת יהוּדיוֹת. ואם משׂרד המלחמה נאבק עכשיו עם חוּגים גבוֹהים על תוֹספת יחידוֹת יהוּדיוֹת, הרי זה מפּני שבּינתים הוּקמוּ יחידוֹת שלנוּ והן הצדיקוּ את עצמן. בּענין הצבא חזר אוֹתוֹ הדבר שאנוּ מכּירים בּענין קרקע והתישבוּת. מן היוֹם הראשוֹן לאחר הצהרת בּלפוּר לא זכינוּ לפעוֹל בּתוֹך אוירה מדינית נוֹחה וּמסייעת. ואנחנוּ לא ישבנוּ להמתין עד שיהיה מזג־אויר נוֹח, אלא היינוּ טוֹרחים ועמלים וּבוֹנים וּמעלים יהוּדים ויוֹצרים את הקרקע לרגלינוּ, אשר מעליו נוּכל להיאָבק היאָבקוּת של ממש לשינוּי התנאים המדיניים. וכן גם בּענין הצבא היהוּדי, יפה היה הדבר אילוּ היוּ בּני הבּרית פּוֹנים אל האוּמה שממנה התחיל היטלר את מלחמתוֹ בּעוֹלם, וּמזמינים אוֹתה להיוֹת שוּתף שוה־זכוּיוֹת בּמלחמה כּנגד היטלר. לא זכינוּ לכך. היה ההיפך הגמוּר. אפשר היה מתוֹך עלבּוֹן צוֹדק לפרוֹש ולקבּוֹל וּלהמתין עד שיתעוֹררוּ שליטי עוֹלם וּמַהפּכני עוֹלם לתקן מה שפּגמוּ בּנוּ. אנחנוּ בּחרנוּ בּדרך אחרת – “לחדוֹר”, להתקיים על כּרחוֹ של כּל מי שאינוֹ רוֹצה בּנוּ, וּלהביא לידי כּך שיכּירו בּקיוּמנוּ. קיבּלנוּ כּאן מפּי האדם המוּסמך שיעוּר־הסתכּלוּת מאיר־עינים ממש על דרך ההיאָבקוּת הקשה והנצחוֹנוֹת הקמעוֹניים, בּאמת שעל שעל, ועל הכּוֹחוֹת הנפשיים העצוּמים אשר אנשינוּ אנוּסים להשקיע בּהם. תיאוּר שיש בּוֹ מן המעציב וּמן המגוּחך וּמן המשַׂמח כּאחד. כּי התיאוּר גם הבליט שנתיב־העינוּיים הזה הוּא אף על פּי כן נתיב־עליה. השלב הראשוֹן, הקוֹבע בּנתיב זה, הוּא שנפטרנוּ מסכּנת פּלוּגוֹת מעוֹרבוֹת ששליחוּתן המדינית היתה צריכה להיוֹת מחיקת פּרצוּפנוּ הלאוּמי תחת מַסוה של “שלוֹם”, וּשליחוּתן המעשׂית בּחיי יוֹם־יוֹם – להשפּיל וּלמרר את חייו של החייל היהוּדי וּלסכסך בּינוֹ וּבין שכנוֹ וּלהרחיק שלוֹם.

משנפטרנוּ מן המוֹקש הזה ואוּשר דבר היחידוֹת היהוּדיוֹת – נפתח לפנינוּ השביל לצבא יהוּדי, שביל צר שבּידינוּ לפרוֹץ אליו וּלהרחיבוֹ. אך כּאן נתגלוּ כּל המעצוֹרים הפּסיכוֹלוֹגיים הרבּים שהצטבּרוּ אצלנוּ. אילוּ היתה ההתנדבוּת שלנוּ מקיפה את כּל אלה שצריכים להתנדב היינוּ יכוֹלים לנהוֹג יתר חסכוֹן בּכוֹחוֹת המשק שלנוּ.

היינוּ לוֹקחים מאנשי המשקים רק בּמידה שהם דרוּשים להחזקת הקאדר שלנוּ (הכּוָנה לָאו דוקא לקוֹרפּוֹרלים וסרגַ’נטים כּי אם להחזקת רוּחוֹ של הצבא, למתן דמוּת עברית, לכוֹח מכַוון וּמדריך בּימים רגילים וּמכריע בּשעת־מבחן). כּי הדבר האחרוֹן שאנוּ רשאים לצמצמוֹ בּזמן המלחמה הוּא המשק החקלאי. אוּלם נתהוָה בּישוּב מצב כּזה שלא היה אֶל מי לדבּר, והמשק החלוּצי היה כּמעט הכּתוֹבת היחידה, ויתכן שמשוּם כּך פּוֹנה הלחץ בּאוֹפן בּלתי־פּרוֹפּוֹרציוֹנַלי אל המקוֹמוֹת המהַוים כּשהם לעצמם עמדוֹת בּיצוּר והתגוֹננוּת. הלכתי אמש בּרחוֹב וראיתי כּיצד אנשים רבּים יוֹשבים בּחוּץ, בּאפלה, וּמקשיבים לפינת־החייל בּרַדיוֹ. כּל הרחוֹב עמד והקשיב. אפשר שזה מציין התחלת־מפנה בּהרגשת הקהל. אך המפנה לא יבוֹא אם אלפי המתנדבים לא יביאוּהוּ. אין התזוּזה יכוֹלה לבוֹא אלא מכּאן. אחד החברים אמר כּי לא חשוּב מה שהחייל אוֹמר, הן הוּא כּבר התגייס. טעוּת. הרגשתוֹ של החייל קוֹבעת יוֹתר מכּל דברי התעמוּלה. הנזדמן לכם בּהיוֹתכם בּחוּץ־לארץ להיפּגש עם פּוֹעל שבּא מן הארץ? האם לא הקשיבוּ לדיבּוּרוֹ לפי תוּמוֹ ביתר אֵמוּן מאשר למַטיפים הגדוֹלים? ואם אוֹתוֹ פּוֹעל היה מאוּכזב אוֹ מיוֹאש – היה מַשיב רוּח כּפירה על סביבוֹתיו. לפני זמן־מה נזדמן לי לקרוֹא בּזכרוֹנוֹת של מַהפּכן יהוּדי זקן, כּיצד השפּיע עליו מכתב־אכזבה של פּוֹעל מימי העליה הראשוֹנה, לפני 55 שנים, להרחיקוֹ מארץ־ישׂראל.

מה שמביאים החיילים בּביקוּריהם בּבּית יש בּוֹ כּדי להפיח רוּח חיים בּהתגייסוּת אוֹ להשיב רוּח־פּיכּחוֹן קרה. איני דוֹרש, כּמוּבן, מאת החַייל שיאמר אחרת ממה שהוּא מרגיש. והרגשה רעה אי אפשר להחבּיא בּשׂק. בּין היוֹצאים בּסך לארץ משׂא־נפשם נמצאים תמיד בּני־אדם המוֹצאים כּי טעוּ בּמיקחם. ותמיד ישנם כּאלה בּין מתנדבים לצבא. וכל אחד מאתנוּ בּכל אשר הוּא עוֹשׂה את שלוֹ יוֹדע חוּלשוֹת וּפגעים. אך הדָבק בּמשׂא־הנפש נוֹשׂא אוֹתם אחרת מאשר “הטוֹעה בּחשבּון”. את האוירה הטוֹבה בּין החיילים רוֹאה אני כּראשית־תעמוּלה להתגייסוּת. בּלי אוירת התלהבוּת בּקרב החיילים לא תשׂיג שוּם תעמוּלה מן החוּץ את מטרתה. חבר אחד אמר שהיה רוֹצה שהחַייל ההוֹלך בּרחוֹב ידפּוֹק בּמגפים כּהוֹגן, וירגישוּ בּוֹ. אין זוֹ הדמוּת הנכספת של חייל – המתנפּח וּמתיהר. אך שיֵדע את ערכּו ולא יפּוֹל ברוּחוֹ מפּני האדישוּת אוֹ “האידיאוֹלוֹגיה” שברחוֹב – רצוּי ודרוּש.

ושמא חסרים אנוּ ויכּוּחים – נתבּרכנוּ בּויכּוּח פּנימי על התחוּמים הגיאוֹגרפיים של הגיוּס. אין זה תענוּג לנגוֹע בּדבר, אך אין אני רשאי לפסוֹח עליו. אין בּינינוּ שוּם ויכּוּח על כּך שאנוּ מעוּנינים בּמַכּסימוּם של חיילים יהוּדים להגנת הארץ ממש. אין אנוּ נוֹטים כּלל להקטנת החשיבוּת הנפשית של הימָצא החייל העברי בּארץ גוּפה. אך בּשעה שחיילים אנגלים הוֹלכים למוּרמַנסק וטייסים אנגלים טסים להגן על לֶנינגרַד (והם ודאי לא נתחנכוּ על פּטריוֹטיזם לנינגרדי דוקא) – אין זה מתקבּל כּל כּך על הדעת שאנשים יעוּגוּ עוּגה סביבם ויאמרוּ: אין אנוּ חייבים להגן אלא כּאן בּלבד. אך הוֹאיל ואצלנוּ יש לכל חוּג קוֹנצסיה לא רק על השקפוֹת פּוֹליטיוֹת כּי אם גם על מדיניוּת עצמאית ואפילוּ על איסטרטגיה עצמאית – נמצא מי ששקל וּמצא כּי ההגנה הטוֹבה יוֹתר על הארץ היא בּרפיח וּבדַפנה, וכל זמן שהיטלר לא הגיע עד הנה – לא נזוּז. בּאמריקה כּבר סבוּרים שאין להגן על חצי־הכּדור המערבי מבּלי שיגנוּ על חצי־הכּדור המזרחי, ואצלנוּ עוֹד סבוּרים כּי אנחנוּ לחוּד ואגן ים התיכוֹן לחוּד. איני יוֹדע אם הכּל אצלנוּ מרוּצים מן העוּבדה שבּעקבה ישנה פּלוּגה שלנוּ – הן ספק אם עקבה היא בּתחוּמי ארץ־ישׂראל. הן גם אנחנוּ גוֹרסים את תחוּמי הארץ לפי מה שפּקידים מסוּימים גזרוּ אוֹתה לפני עשׂרים שנה, ואם הם הוֹציאוּ ממַפּתנוּ את החוֹרן ואת הליטאניס רוֹאים גם אנחנוּ אוֹתם כּחוּץ־לארץ.

אך אילמלא היוּ לנוּ פּלוּגוֹת בּמצרים לא היתה לנוּ גם פּלוּגה בּעקבה. איני יוֹדע בּאיזוֹ מידה ניתן לכל עם המשתתף בּמלחמה להכתיב למשׂרד המלחמה תכניוֹת איסטרטגיוֹת, אוּלם יוֹדע אני כּי התחַכּמוּת יתירה אין בּה משוּם חכמה רבּה. המחשבה כּי בּצאתך למלחמה יכוֹל אתה לתכּן מראש את הרצוּי לך ואת הבּלתי־רצוּי – הוֹלמת בּני־יהוּדים מפוּנקים, אבל לא בּני־אדם שיוֹדעים אל מה הם הוֹלכים. אין בּמלחמה בּיטוּח מפּני הפתעוֹת בּלתי־נעימוֹת, אך יכוֹלוֹת להיוֹת גם הפתעוֹת אחרוֹת, שאין איש מבטיח אוֹתן. זכוּרני, בּשעה שהגדוּד העברי בּמלחמת־העוֹלם הקוֹדמת יצא לאימוּנים למצרים היה הדבר קשה וּמוּקשה לרבּים מאִתנוּ: למה מרחיקים אוֹתנוּ מעל אדמתנוּ? עכשיו אפשר לראוֹת כּי גם חששוֹתינוּ מאז וגם תקווֹתינוּ מאז לא נתקיימוּ. אך יוֹדע אני גם זאת שכּמה דברים אשר לא חששנוּ ולא קיוינוּ – נתקיימוּ. איש מאִתנוּ לא ראה אז בּחלוֹמוֹ את הגנת תל־חי. אך אילמלא הגדוּד העברי לא היתה לנוּ גם תל־חי. טוֹב שנדע כּי אין אנחנו מחוֹננים בּראִיה מַקיפה של כּל מה שעתיד לצמוֹח ממעשׂינוּ. וּבענינים פּוֹליטיים דיינוּ אם אנחנוּ תוֹפסים את הנקוּדה העיקרית. הצמיחה וההסתעפוּת אינן בּידינוּ. איש לא הבטיח לנוּ שתעמוֹד פּלוּגה יהוּדית בּעקבה, כּמוֹ שאין אנוּ יוֹדעים מה צפוּי לה לאוֹתה פּלוּגה. בּמשך שנים ידענוּ כּי עקבה היא בּשבילנוּ טאבּוּ. כּל הנסיוֹנוֹת לתקוֹע שם יתד נדחוּ בּתוֹקף. וּפתאוֹם, ודאי שלא על דעת הנציב העליוֹן, ווַדאי גם שלא מתוֹך שהמפַקד בּיקש לעשׂוֹת לנוּ נחת־רוּח, מוֹפיעה שם פּלוּגה יהוּדית. אין זאת התישבוּת, כּמוּבן. היא יכוֹלה להיקָרא משם כּלעוּמת שנשלחה, ואף על פּי כן. “כּל מקוֹם אשר תדרוֹך כּף רגלכם בּוֹ – לכם נתתיו”. אין להפריז, כּמוּבן. החייל העברי בּשעתוֹ היה גם בּסַאלט, אך לא היה המשך. עוֹד לא היה. צריך יהיה לחתוֹר להמשך. אין ללמוֹד מדברַי שאני נלהב להוֹצאת פּלוּגוֹת מן הארץ. אך אני יוֹדע כּי לא כּל החשבּוֹנוֹת הרצוּיים לנוּ ניתנים להיעשׂוֹת בּמלחמה.

דיינוּ אם נעשׂה את החשבּוֹן העיקרי. צריך שיהיוּ לנוּ מתגייסים רבּים – ואז יספּיקו גם למקרי משלוֹח וגם לצרכי הארץ עצמה. יש תוֹלים תקווֹת בּהטלת סַנקציוֹת, וּלפיכך הם מַרבּים לדבּר על סנקציוֹת. אין אני חסיד של סנקציוֹת בּכלל. אני מוֹדה כּי יש תפקידים שאינם יכוֹלים להתמלא על ידי משתמטים – כּמוֹ הוֹראה, שירוּת לאוּמי וכוּ'. אך אין זה לכבוֹד ההתנדבוּת ולא לתוֹעלת שיתקבּל הרוֹשם כּי יוֹרדים לפרנסתוֹ של המשתמט. אין אני תוֹלה את הצלחת ההתנדבוּת בּקנסוֹת, כּי אם בּאוירה הציבּוּרית. וּבזה יש ויש לעשׂוֹת. וקוֹדם כּל – דאגה למשפּחת החייל. המחלקה המדינית השתדלה אצל השלטוֹנוֹת ולא השׂיגה בּזה את חפצה, אך אין להרפּוֹת וצריך לשוּב ולשוּב ולדרוֹש. לא נוּכל לעמוֹד בּפני קשי מצב המשפּחה של המתנדב. וההסתדרוּת הציוֹנית צריכה גם לאמוֹר את דברה לגבּי עתידוֹ הכּלכּלי של החייל בּשוּבוֹ מן המלחמה. צריך כּבר מעכשיו להתחיל בּעיבּוּד ההצעוֹת ההתיישבוּתיוֹת. וחשוּב גם לבצר עֶמדה ציבּוּרית לחייל. הגדוּד העברי תפס בּשעתוֹ מקוֹם נכבּד בּחיי הארץ. ועכשיו – עשׂרת אלפים חיילים עברים אינם ניכּרים עדיין כּלל בּציבּוּריוּת הארץ־ישׂראלית! היה זמן וב “ועד הזמני” – שקָדם ל “ועד הלאוּמי” – ישבוּ בּאי־כּוֹח הגדוּד. ועידת האיחוּד בּפתח־תקוה היתה מעשׂה ידי החיילים. בּכל מקוֹם היוּ הללוּ לא רק נציגי ה “אינטרסים” של החיילים, כּי אם שליחי השאיפוֹת המדיניוֹת. כּינוּס זה הנהוּ ראשוֹן להפעלת החייל בּציבּוּריוּת. אילוּ עמדנוּ עכשיו בּפני בּחירוֹת לאסיפת־הנבחרים הייתי דוֹרש שתינתן האפשרוּת לחיילים להשתתף בּבּחירוֹת. ואני מסיים בּהצעה, שאיננה נוֹגעת לכל מאַת האחוּזים של חיילים, אך נוֹגעת לרבּים רבּים מהם. בּקרוֹב תתקיימנה הבּחירוֹת לועידת ההסתדרוּת, והייתי רוֹצה שכּל אלה שהנם חברי ההסתדרוּת אוֹ רוֹאים עצמם כּחברי ההסתדרוּת בּכוֹח – ישתתפוּ בּבּחירוֹת וישתתפוּ בּועידה. נפנה אל המפקדה וּנבקש מאִתה שתרשה זאת. ואיני מתכּוון לכך שהמפלגוֹת יִכללוּ חיילים בּרשימוֹת הצירים, ושכּנרת אוֹ רמת־הכּוֹבש אוֹ אַילת־השחר ישלחוּ בּין ציריהם גם את נבחריהם החיילים. רוֹצה אני שהחיילים יוֹפיעוּ מטעם החיילים. זוֹ תהיה התעמוּלה הטוֹבה בּיוֹתר להתגייסוּת. וּמשלחת כּזאת בּועידת פּוֹעלי ארץ־ישׂראל תהיה לברכה לועידה. היא תסייע להפנוֹת את המחשבה של ציבּוּר הפּוֹעלים אל עיקרי הדברים, אל השאלוֹת החמוּרוֹת של קיוּמנוּ ושל היאָבקוּתנוּ המדינית.


המלצות קוראים
תגיות