רקע
ס. יזהר
לא לשכוח; 16 הדקות של שולטן יעקוב – הבופור כמשל
xמוגש ברשות פרסום [?]
aמאמרים ומסות
פרטי מהדורת מקור: דבר; תמוז תשמ"ד

בליל ה 11.6.1982 נעו יחידות החטיבה של מ’(1) לעבר משולש הדרכים שלמרגלות סולטן יעקוב. (לפי “מלחמת שולל”. ע"ע 221 – 213). הם לא ידעו מה ההערכות המדויקת של הסורים. המידע היה מצוי אי־שם בדרג עליון כלשהו, אבל מטעמים שלא הובררו עד היום, לא הגיע לידי הלוחמים.

וכך, בעיוורון מודיעיני נכנסה החטיבה בחשכת הלילה לתוך מערך פרוס של חטיבה סורית ממוכנת. ובגלל תיאום לקוי הוסיפה וחדרה פנימה במהירות, כדי להקים חסימות על הדרכים.

גדוד החוד נתקל מהר באש כבדה והתפצל, ומיד נותקה השליטה על כל חלקיו. במשך הלילה החלו לתפוש מה המצב לאשורו, כשאש הסורים הולכת וכבדה, ומספר הנפגעים הולך וגדל. היה ברור שבלי סיוע מהיר ויעיל לא יוכלו להחזיק מעמד.

אך רק עם שחר התברר להם המצב במלא חומרתו: הם מוקפים כמעט מכל צד. הדלק והתחמושת אוזלים והולכים. על כל הקריאות לעזרה נענו בכל מיני דחיות. ועל התביעות הנואשות לחילוץ מהיר, התנהלו ויכוחים מתישים. חיל האוויר לא יוכל להגיע. אין מטוסים פנויים. גם הארטילריה לא החלישה את הלחץ. טנק נפגע אחר טנק. וקריאות נוספות לעשות מהר להצלתם נענו בדרישה שעליהם להחזיק מעמד. התחמושת הלכה ונדלדלה במהירות.

שעות הבוקר חולפות, המג“ד שב ותובע עזרה מהירה ובפירוש: “פתרון רדיקלי” – ואין. לבסוף מציעים לו לאסוף את כל פזוריו ולסגת. לחזור בכוחות עצמו ויהי מה. מעשה שנראה לו למג”ד באותה שעה כ“גובל בהתאבדות”.

השיקול היה כבד: או לפרוץ מכאן החוצה או להלחם כאן עד הסוף, או – להכנע.

“ב 8:45 החלה הפריצה לאחור. המירוץ לחיים. 16 דקות היו דרושות לטור הטנקים והנגמ”שים להגיע ליעד ולהינצל. 16 דקות של אש כבדה“. ואכן, ב 09:06 הודיע המג”ד: “אני בחוץ”.

*

שאלות כבדות חונקות. על הלילה ההוא ועל 16 הדקות. כל מיני למה, למה, מרים.

לא די לדעת שכך קורה וכך יכול לקרות בכל מלחמה ובכל המלחמות. שתמיד יש איזו ערבוביה במלחמה, וחוסר ידיעות, ו“ערפל קרב”, וחוסר התמצאות, ונתק בתקשורת, ועיוורון לא־מובן במקום שצריך היה לראות הכל ברור.

שותקת מתנשאת היום סולטן יעקוב מעל קו החזית. גם הגבעות ההן שמשני עברי הדרך הנוראה ההיא אינן מספרות דבר על המלכודת שכמעט טרפה הכל. על מותם של לוחמים רבים, נפגעים ושבויים. על בדידותם הנואשת של זועקים לעזרה. על דברים שקרו ולא ברור אם היה הכרח שכך יקרו. ואם, לאחר הכל, לא מלחמת השולל היא זו שכל מה שנקרה על דרכה – נשחת.


איך נפלו לוחמים, ולמה.


דבר (יא תמוז תשמ"ד 11.7.1984): 7.

המלצות קוראים
תגיות