רקע
חנניה ריכמן
מַעֲשֶׂה בְּבַת־מֶלֶךָ אֲמִתִּית
xמוגש ברשות פרסום [?]
tשירה

 

א

הָיֹה הָיָה בְּמַמְלָכָה

נָסִיךְ שֶׁהִתְקַשָּׁה

לִמְצוֹא בַּחֶלֶד נְסִיכָה

לִהְיוֹת לוֹ לְאִשָּׁהּ.


כִּי הוּא אִוָּה לוֹ לְכַלָּה

בַּת־מֶלֶךָ אֲמִתִּית,

ואַף כִּי תָּר תֵּבֵל כֻלָּהּ

לֹא בָּא לִכְלָל תַּכְלִית.


יֵשׁ נְסִיכוֹת נָאוֹת לָרֹב –

וְאַף יְפֵהפִיוֹת –

אַךְ מִי יוּכַל לוֹ לַעֲרוֹב

כִּי הֵן אֲמִתִּיּות?


הוּא הִתְיָאֵשׁ מִסִּיּוּרָיו

וְשָׁב אֶל הָאַרְמוֹן;

וְשָׁם יָשַׁב בְּבֵית־הוֹרָיו,

שָׁרוּי בְּדִכָּאוֹן.


 

ב


הָיָה לֵיל רַעַם וְסוּפָה,

בָּרוֹם נִצְנֵץ בָּזָק,

וְכָל הָאָרֶץ נִשְׁטְפָה

זִרְמֵי מָטָר חָזָק.


פִּתְאֹם צִלְצֵל הַפַּעֲמוֹן.

הַמֶּלֶךְ־אָב פָּקַד

לִפְתּוֹחַ דֶּלֶת־הָאַרְמוֹן

לִמְבַקֵּשׁ מִקְלָט.


וְאָז הוֹפִיעָה נְסִיכָה…

אֲבוֹי, רִבּוֹן־עוֹלָם,

מָה רְטֻבָּה, מְלֻכְלָכָה

נִצְּבָה הִיא בָּאוּלָם!


בְּתִלְבָּשְׁתָּהּ כֻּלָּהּ דָּבְקָה

נְתֹזֶת בֹּץ וָטִיט –

אַךְ הִיא אָמְרָה כִּי הִיא דַּוְקָא

בַּת־מֶלֶךָ אֲמִתִּית!


 

ג


כָּאן מִכָּל צַד בַּנַּעֲרָה

נִנְעַץ מַבַּט־חֲשָׁד:

“וַדַּאִי לַשָׁוְא הִתְפָּאֲרָה” –

חָשַׁב לוֹ כָּל אֶחָד.


“עָלַי לִבְחוֹן אִם זֶה נָכוֹן” –

לָחְשָׁה לִבְנָהּ הָאֵם:

"אֶת זֹאת נוּכַל בְּבִטָחוֹן

לִרְאוֹת מָחָר הַשְׁכֵּם!"


נִגְּשָׁה בִּן־רֶגַע לַמִּטָּה

בְּתוֹךְ חֲדַר־שֵׁנָה –

וְתָחֲבָה בְּתַחְתִּיתָהּ

גַּרְגֵּר שֶׁל אֲפוּנָה.


וְאַחַר־כָּךְ צִוְּתָה לָשִׂים

עַל הַמִּטָּה הַזֹּאת

שֵׁנִי תְּרֵיסָרִים שִׁכְבוֹת־כָּרִים

וּמִזְרְנֵי־נוֹצוֹת.


וְעַל כָּל אֵלֶּה עוֹד שֻׁטַּח

סָדִין מִבַּד עָדִין –

וְהַמִּשְׁכָּב הַמְנֻפָּח

הֻשְּׁלַם כְּדָת וָדִין.


 

ד


כָּךְ הֻשְׁכְּבָה בְּרֹב כָּבוֹד

אוֹרַחַת־הַמַּלְכָּה;

וְהִיא שָׂמְחָה מְאֹד־מָאֹד

לָנוּחַ מִדַּרְכָּהּ;


וּפִהֲקָה בְּרֹב חֶמְדָּה,

מְזֻמָּנָה לִטְעֹם

מִכָּל הַטּוּב שֶׁלִכְבוֹדָהּ

יָבִיא מַלְאַךְ־חֲלוֹם…


 

ה


לְמָחֳרַת הַיּוֹם קָרְבָה

אֵלֶיהָ הַזְּקֵנָה

וְשָׁאֲלָה, הַאִם עָרְבָה

עָלֶיהָ הַשֵּׁנָה?


“אֲבוֹי” – עָנְתָה הַנַּעֲרָה"

"מוּטָב לֹא תִּשְׁאֲלִי!

הַלַּיְלָה אֵיזֶה פֶּגַע רַע

חִבֵל אוֹתִי כֻּלִּי.


וְכִּי יָכוֹל אָדָם לִישׁוֹן

בְּתוֹךְ מִטַּת־סִגּוּף?

אֵין לְתָאֵר בְּשׁוּם לָשׁוֹן,

אֵיךְ לִי כּוֹאֵב הַגוּף!"


 

ו


וְכָךְ נָתְנָה אֶת הַמּוֹפֵת

הַבַּת הַחֲשׁוּדָה

כִּי הִיא בַּת־מֶלֶךָ בֶּאֱמֶת,

מִבֶּטֶן וְלֵדָה:


כִּי רַק בַּת־מֶלֶךָ שֶׁכָּזֹאת,

רַכָּה וַעֲדִינָה,

יָכְלָה, עַל הַר כָּרֵי־נוֹצוֹת,

לָחוּש בָּאֲפוּנָה.


מוּבָן כִּי לֵב אוֹתוֹ נָסִיךְ

בִּן־רֶגַע בָּהּ דָּבַק:

הוּא שָׂשׂ כִּי שׁוּב אֵינוֹ צָרִיךְ

לְהִשָּׁאֵר רַוָּק!


הָאֲפוּנָה לְרַאֲוָה

הֻצְּגָה בְּבֵית־נָכוֹת

וְשָׁם, אִם עוֹד לֹא נִגְנְבָה,

תּוּכְלוּ אוֹתָה לִרְאוֹת.


המלצות קוראים
תגיות