כְּשֶׁאֲהוּבָה הַזּוֹנָה הָיְתָה קוֹנָה לָנוּ, הַיְלָדִים

מִן הַשְּׁכוּנָה, לֶדֶר וְסֻכָּרִיּוֹת בַּבֹּקֶר,

יָדַעְנוּ שֶׁשָּׁכְבָה בַּלַּיְלָה עִם קָצִין.

בְּדִמְיוֹנִי הַמְגֹרֶה מִמֶּלַח-יָם, מֵחֹם-הַחוֹל

רָאִיתִי אֶת אֲהוּבָה כְּמוֹ כַּלְבָּה, כּוֹרַעַת

עַל אַרְבַּע, וְהַקָּצִין עוֹלֶה עָלֶיהָ מֵאָחוֹר

כֶּלֶב לֹא-נִמּוֹל.

אַחֲרֵי אַרְבַּע שָׁנִים שֶׁל מִלְחָמָה

אַחֲרֵי כָּל הַסְּפָרִים לִבְנֵי-הַנְּעוּרִים

יָדַעְתִּי שֶׁאֲהוּבָה דָּגָה לָהּ אֶת הַקְּצִינִים שֶׁלָּהּ

בִּשְׂפַת-הַיָּם, נוֹשֵׂאת אוֹתָם אֵלֶיהָ,

מַנִּיחָה אֶת פִּיהָ עַל שִׂפְתוֹתֵיהֶם

הַנִּפְתָּחוֹת וְנִסְגָּרוֹת.