א

כֶּלֶב שְׂבַע-יָמִים שֶׁחַרְטוֹמוֹ בָּאֲדָמָה –

מָה הוּא מְחַפֵּשׂ שָׁם? אֶת עַצְמוֹת יָמָיו?

 

ב

כְּמוֹ בַּחֲקִירַת שַׁבַּ"כְּ,

רָאשִׁי נָתוּן בְּשַׂק.

מָה אוֹמֵר לְךָ הַשֵּׁם הַזֶּה? הֵם צוֹעֲקִים.

מִצְטַעֵר, אֲנִי אוֹמֵר,

הַזִּכָּרוֹן שֶׁלִּי נִמְחַק.

אֶל תְּעַנּוּ אוֹתִי,

אֵינֶנִּי מְנַסֶּה לְהִתְחַמֵּק.

הַנִּיחוּ לִי לִישֹׁן. מִתּוֹךְ שְׁנָתִי

אֶצְעַק בְּסִיּוּטִי

עוֹלִים מִתּוֹךְ הָאֲפֵלָה

כָּל מְשַתְּפֵי-הַפְּעֻלָּה

כָּל אֵלֶּה שֶׁהָיוּ קְשׁוּרִים אֵלַי

נָתַנּוּ בִּי אֵמוּנָם

בְּהַבְטָחוֹת עֵינַי.

אִסְפוּ אוֹתָם סְבִיבִי. רַק

אַל תָּסִירוּ אֶת הַשַּׂק.

 

ג

אוֹמְרִים שֶׁבִּרְגָעָיו הָאַחֲרוֹנִים שֶׁל הָאָדָם

עוֹבְרִים חַיָּיו, כְּמוֹ סֶרֶט, לְעֵינֵי רוּחוֹ.

וְנַנִּיחַ שֶׁבִּיכֹלְתּוֹ לִצְעֹק עֲצוֹר!

וְכָךְ לִזְכּוֹת בְּפֶסֶק-זְמַן שֶׁל אוֹר.

וְאִם הַסֶּרֶט יֵעָצֵר

בַּקֶּטַע שֶׁבִּשְׁבִיל לִקְבֹּר אוֹתוֹ הָיָה מוּכָן לָתֵת

לֹא מְעַט מִימֵי חַיָּיו, כְּמוֹ לְמָשָׁל,

אִם מִדֻבָּר בְּרַב-חוֹבֵל –

שְׁעָתָהּ הָאַחֲרוֹנָה שֶׁל סְפִינָתוֹ:

עֵינֵיהֶם שֶׁל הַנּוֹסְעִים

מְמֻקָּדוֹת בּוֹ בִּתְמִיהָה, בִּבְעָתָה, בַּחֲרָדָה,

כַּאֲשֶׁר הוּא, בְּתֵרוּץ כָּזֶה אוֹ בְּתֵרוּץ אַחֵר,

מְשַׁלְשֵׁל לַמַּיִם אֶת סִירַת הַהַצָּלָּה הַיְחִידָה

וְיוֹרֵד בָּהּ לְבַדּוֹ.