לוגו
תל־אביב בשנות הארבעים הראשונות
פרק:
מיקום ביצירה:
0%

אֲנִי, הַיֶּלֶד שֶׁאוּלַי יָמוּת בְּעַד אַרְצוֹ,

נִמְצָא בַּסִּפְרִיָּה שֶׁל אַקְסֶלְרוֹד, בְּאַלֶנְבִּי

אַחֲרֵי בִּנְיַן הַשַּׁיִשׁ הַיָּרֹק:

שְׁנֵי חֲדָרִים, הֲמוֹן סְפָרִים

וּבַכְּנִיסָה יוֹשֵׁב לוֹ הַסַּפְרָן

וְאוֹמֵר לַיְלָדִים שֶׁמְּבַקְּשִׁים סְפָרִים

עַל גִּבּוֹרִים, עִם מֶתַח וְהַרְפַּתְקָאוֹת,

– לֹא רַק טַרְזָן, יֶלֶד, לֹא ז’וּל וֶרְן

וַאֲפִלּוּ לֹא סֶנְקֵבִיץ' שֶׁל “בַּיְשִׁימוֹן וּבָעֲרָבָה”.

קַח אֶת “זִכְרוֹנוֹת לְבֵית דָּוִד”,

הֵם יִמְתְּחוּ אוֹתְךָ לְאֹרֶךְ הַהִסְטוֹרְיָה שֶׁל עַמְּךָ,

הֵם יְחַבְּרוּ אוֹתְךָ עִם עֲבָרְךָ:

קְרָא וְתֵדַע מִנַּיִן בָּאתָ וּלְשֵׁם מַה

אֶל אַרְצֵנוּ הַיָּפָה וְהַחַמָּה.


אֲנִי בּוֹלֵעַ אֶת הַזִּכְרוֹנוֹת לְבֵית דָּוִד

וַאֲנִי מוּכָן לָמוּת בְּעַד עַמִּי.

מֵהַסַּפָּה שֶׁמְּשַׁמֶּשֶׁת לִי שְׂדֵה־תְּעוּפָה אֲנִי מַמְרִיא:

סְבִיב צַוָּארִי שַׁרְשֶׁרֶת־כַּדּוּרִים, הָאֶצְבָּעוֹת

עַל מְכוֹנַת־הַיְרִיָּה.

אֲנִי יוֹרֵד בִּירוּשָׁלַיִם הַנְּצוּרָה

קוֹצֵר בְּחַיָּלֵי נְבוּכַדְנֶאצַּר

טַ טַ טַ טַ טטטטטטט


מִי שֶׁהָרֹאשׁ שֶׁלּוֹ מֵצִיץ עַל הַחוֹמָה

חוֹטֵף כַּדּוּר וּמִתְגַּלְגֵּל אֲחוֹרַנִּית.

וְאַחֲרֵי חֲמֵשׁ־מֵאוֹת־שִׁשִּׁים שָׁנָה אֲנִי

מִתְיַצֵּב בְּאֹמֶץ־לֵב מוּל הַגְּיָסוֹת

שֶׁל אַסְפַּסְיָנוּס וְשֶׁל טִיטוּס

מִיּוֹדְפַת לְגַמְלָא וְלִירוּשָׁלַיִם וּמִשָּׁם לִמְצָדָה:

הַקְּשָׁתוֹת וְהַחִצִּים, אֲפִלּוּ הַבַּלִיסְטְרָאוֹת

אֵין לָהֶם סִכּוּי

וּבָעֶרֶב שׁוּב אֲנִי מַמְטִיר אֵשׁ תֹּפֶת

עַל גְּדוּדֵי חְמֶלְנִיצְקִי: גַּם הַפָּרָשִׁים

מְנוֹפְפֵי־הַחֲרָבוֹת תִּקְצַרְנָה יְדֵיהֶם

לִכְרֹת רֹאשׁוֹ שֶׁל יְהוּדִי, לָגַעַת בְּאִשָּׁה

לְהִתְעַלֵּל בְּיֶלֶד.


לַמָּחֳרַת הָיִיתִי שׁוּב בְּתֵל־אָבִיב

בֵּין יָם כָּחֹל מִמַּעֲרָב

וּמִמִּזְרָח הַפַּרְדֵּסִים שֶׁבָּאָבִיב

נוֹדֵף מֵהֶם הָרֵיחַ הַנִּפְלָא שֶׁל הַפְּרִיחָה

וּמִצָּפוֹן יֵשׁ לָהּ נָהָר, עִם מַיִם גַּם בַּקַּיִץ

וְסִירוֹת שָׁטוֹת בּוֹ

שֶׁל מָנוֹעַ וּמְשׁוֹטִים, וְעַל גְּדוֹתָיו

צְפוּפָה הַצִּמְחִיָּה, וְרַק לְהִתְרַחֵץ אָסוּר

מִפְּנֵי שֶׁהַבִּילְהַרְצְיָה עוֹשָׂה לְךָ בַּשֶּׁתֶן דָּם.


עִם הַסְּפָרִים לְהַחְלָפָה אֲנִי הוֹלֵךְ בְּדִיזֶנְגוֹף, עוֹבֵר

אֶת הַקְּיוֹסְק שֶׁל הֶרְשָׁלֶה בְּפִנַּת שְׂדֵרוֹת קָקָ"ל

וְלֹא קוֹנֶה אֶצְלוֹ, מִפְּנֵי שֶׁבְּנוֹ

רִמָּה אוֹתִי לִפְנֵי הַמִּלְחָמָה.

אֲנִי חוֹצֶה אֶת גּוֹרְדוֹן. מִימִינִי וּמִשְּׂמֹאלִי

בָּתֵּי־קָפֶה שֶׁאֵין בָּהֶם שֻׁלְחָן פָּנוּי –

כָּסִית, רוֹוַל וּפִנָּתִי

וְאַחַר־כָּךְ הַכִּכָּר, שָׁם הַקּוֹלְנוֹעַ הֶחָדָשׁ, אֶסְתֵּר,

מִקֻּפָּתוֹ תּוֹר מִתְפַּתֵּל כִּמְעַט

עַד לִשְׁכוּנַת נוֹרְדִּיָה שֶׁצְּרִיפֶיהָ

גַּם בִּרְחוֹב הַמֶּלֶךְ ג’וֹרְג', וְהַשִּׁקְמִים,

הָעֲלִיָּה לְאַלֶנְבִּי, כִּכַּר מָגֵן־דָּוִד,

וִיטְמַן שֶׁצָּרִיךְ לְהִדָּחֵק אֵלָיו, בְּתַחְבּוּלוֹת

וְלִפְעָמִים גַּם בַּמַּרְפֵּק

כְּדֵי לְהַגִּיעַ לַדֶּלְפֵּק.


וּבְרוּסְיָה הַלְּבָנָה, שֶׁמִּשָּׁם יָצְאוּ הוֹרַי

כְּדֵי לְהוֹלִיד אוֹתִי בְּתֵל־אָבִיב

כְּבַר מְכוֹנוֹת־הַיְּרִיָּה

קוֹצְרוֹת שׁוּרוֹת שֶׁל יְהוּדִים

עַל־פִּי בּוֹרוֹת קְבָרִים

וְהַנְּהָרוֹת הָאַדִּירִים מַאֲדִימִים מִדָּם

גְּבָרִים מְזֻקָּנִים וּנְעָרוֹת יָפוֹת

כְּמוֹ בְּתַצְלוּמִי הַמִּשְׁפָּחָה מִשָּׁם, וְעוֹד מְעַט,

כְּפִי שֶׁהִתְבָּרֵר מְאֹד בְּדִיעֲבַד, יֻחְלַט

עַל הַצָּבַת הַמִּשְׂרָפוֹת.