לוגו
אֲנִי וְטַלִי אוֹ סֵפֶר מֵאֶרֶץ הַלָמָה
מיקום ביצירה:
0%

 

מָבוֹא קָטָן

הַרְבֵּה אֲרָצוֹת וְעַמִים בָּעוֹלָם,

יָאִים וְנָאִים הֵם רֻבָּם כְּכֻלָם.


נָסַעְתִּי גַם הֵנָה,

נָסַעְתִּי גַם שָׁמָה,

אַךְ אֵין מְצֻיֶנֶת

כְּאֶרֶץ־הַלָמָה.


לְאֶרֶץ־הַלָמָה

נָסַעְתִּי עִם טַלִי;

כִּי אֶרֶץ־הַלָמָה

קָסְמָה וְיָפְתָה לִי.


וְלָמָה קָסְמָה לִי הָאָרֶץ הַזֹאת? –

קִרְאוּ אֶת סִפְרִי וְתָבִינוּ הַסוֹד.


 

אֵיךְ כָּתַבְתִּי אֶת הַסֵפֶר

א

בָּא הָעֶרֶב. עוֹד מְעַט

מַלְאָכִים יוֹשִׁיטוּ זְרוֹעַ,

וְאַלְפֵי כּוֹכְבֵי שַׁבָּת

אוֹר יַדְלִיקוּ מִגָבוֹהַּ.


וְהָרוּחַ בָּא מִיָם

וְלִטֵף בְּחֵן וָחֶסֶד.

חֲמוּטַלִי וְאַבְרָם1

אָז יָשְׁבוּ עַל הַמִרְפֶּסֶת.


מְשַׁעְמֵם הָיָה נוֹרָא.

נִשְׁתַּתְּקָה פִּתְאֹם הַקֶרֶת.2

כָּךְ בַּלַיְלָה הַדְבוֹרָה

מְנַמְנֶמֶת בַּכַּוֶרֶת.


הִיא עָיְפָה מִשְׁאוֹן יוֹמָהּ,

מִן הַנִיעַ וְהַנוּעַ,

וּמִגֹדֶל הַמְהוּמָה

מֻכְרָחָה, פָּשׁוּט, לָנוּחַ.


אַךְ אֲנִי וַחֲמוּטַל

לֹא בִּקַשְׁנוּ עוֹד מָנוֹחַ:

לֹא עָיַפְנוּ… וּבִכְלָל,

נִתְחַשַׁקְנוּ עוֹד לִשְׂמוֹחַ!


הִיא תִקַח הַחֲצוֹצְרָה,

וַאֲנִי אֶת הַמְצִלְתַּיִם,

וְנִצְהַל בַּחֲבוּרָה

צָהֳלָה אַחַת אַפַּיִם.


וְנַזְמִין לַצַהֲלוּל

מִן הַגָן וּמִן הַלוּל,

גַם אֶת דֻבִּי הַקֵרֵחַ,

גַם אֶת אַלְבֶּרְט הֶחָתוּל,

גַם אֶת רוּתִי,

גַם אֶת פּוּטִי, –

כָּל עוֹלָל וְתַעֲלוּל.

הַקִצוּר, יִהְיֶה שָׂמֵחַ

עַד אֵין קֵצֶה לַבִּלְבּוּל.


כִּי אָמַרְנוּ: אֵין מָנוֹחַ!

הַשִׂמְחָה תִּהְיֶה רַבָּה!

אִם לִשְׂמוֹחַ, אָז לִשְׂמוֹחַ –

אַדְרַבָּא וְאַדְרַבָּא!


ב

כָּךְ עָשִׂינוּ – וּמִיָד:

“בְּרָווֹ! בְּרָווֹ! וְהֵידָד!”


הַתִּזְמֹרֶת מְנַגֶנֶת,

הַחֶבְרַיָא מְרַנֶנֶת,

וּלְמַרְאֵה הַמַחֲזֶה

כְּבָר אָמַרְנוּ:

זֶהוּ־זֶה!


אַךְ פִּתְאֹם קוֹפֶצֶת טַלִי:

"הַתִּזְמֹרֶת נִמְאֲסָה לִי!

הֵי! הַפְסִיקוּ לְכַרְכֵּר,

וְנַמְצִיא מִשְׂחָק אַחֵר."


אֲבָל אֵיזֶה? – לֹא יָדַעְנוּ.

וְיָשַׁבְנוּ אָז כֻּלָנוּ,

כָּל תִּפְאֶַרֶת הַקְבוּצָה,

לְטַכֵּס יַחְדָו עֵצָה.


וְהִתְחִילוּ לְהַצִיעַ

מִן הַגָג וְהַיָצִיעַ,

זֶה בְּכֹה וְזֶה בְּכֹה,

כָּל אֶחָד לְפִי מֹחוֹ.


זֶה מַצִיעַ בְּתוֹפֶסֶת

לְהַרְעִישׁ אֶת הַמִרְפֶּסֶת.

זֶה מַצִיעַ: לְקַמְזֵץ!

זֶה אוֹמֵר: לִפְתּוֹר תַּשְׁבֵּץ!


זֶה אוֹמֵר: בְּאֶן־דֶן־דִינוֹ!

זֶה אוֹמֵר: בִּפְּלַסְטֶלִינָה!

זֹאת אוֹמֶרֶת: כְּבָר נִמְאַס,

וְאֵין טוֹב יוֹתֵר מִקְלַאס!


זֶה אוֹמֵר וְזֹאת אוֹמֶרֶת, –

וְהִתְחִילָה הַדַבֶּרֶת!

מָה אַגִיד לָכֶם, רֵעָי?

אַלְלַי וְאַלְלָי!


דָא נִסִינוּ, הָא נִסִינוּ,

אֵין דָבָר שֶׁלֹא עָשִׂינוּ.

וּמִכָּל הַדָא וְהָא

רַק אֲבוֹי, וְרַק אֲהָהּ…


אַךְ הַזְמָן נָתַן בֵּינְתַיִם

אוֹתוֹתָיו גַם בַּשָׁמַיִם,

וְעָלֵינוּ לְנַסוֹת

לְתָאֵר אֶת הָאוֹתוֹת.


ג

בִּתְכוֹל הַשָׁמַיִם,

בְּגֹבַהּ כִּי רָב,

כְּבָר שָׁטוּ אַלְפַּיִם

דָגִים שֶׁל זָהָב.


וְלַיְלָה שׁוֹטֵחַ

רִשְׁתּוֹ לְצוּדָם

וְצָד הַיָרֵחַ

הַבָּא מִן הַיָם.


וְרוּחַ נוֹשֶׁבֶת,

וְלֶטֶף לָהּ רַךְ.

וְטַלִי חוֹשֶׁבֶת

וְסָחָה לִי כָּךְ:


"הָעֶרֶב עָשִׂיתָ

אֶת כָּל הַדְּבָרִים,

אַךְ עוֹד לֹא נִסִיתָ

לִכְתּוֹב לִי שִׁירִים.


הִנֵה הַמַחְבֶּרֶת,

הִנֵה גַם הָעֵט,

אֶפְשָׁר, זֹאת אוֹמֶרֶת,

מְעַט לְפַיֵט."


יָשַׁבְתִּי, חָשַׁבְתִּי:

אוּלַי… וַאֲבָל…

וְשִׁיר זֶה כָּתַבְתִּי

בִּשְׁבִיל חֲמוּטַל:


ד

שִׁיר רִאשׁוֹן: שִׁיר הַדוֹד הֶעָצוּב


בָּא הַיוֹם אֵלֵינוּ דוֹד,

וְהַדוֹד עָצוּב מְאֹד.

אֶל אִמָהּ נִגְשָׁה יְמִימָה

וְאָמְרָה: "הַגִידִי, אִמָא,

מַה קָרָה הַיוֹם לַדוֹד?

לָמָה הוּא עָצוּב מְאֹד?"


"כָּכָה־סְתָם… – הָאֵם אָמְרָה. –

שׁוּם דָבָר לוֹ לֹא קָרָה."

אַךְ הִרְגִישָׁה אָז יְמִימָה,

כִּי רַק סְתָם אוֹמֶרֶת אִמָא…

וְרָצְתָה מְאֹד־מְאֹד

לְשַׂמֵחַ אֶת הַדוֹד.


לְשַׂמֵחַ? אַךְ בַּמֶה?

אָז הִתְחִיל הַמֶה־מֶה־מֶה:

מֶה־מֶה־מֶה… וּמְיָאוּ־מְיָאוּ…

כַּכָּתוּב בְּמִיקִי־מָהוּ…

וּפִתְאֹם הָיָה הַדוֹד

דוֹד שָׂמֵחַ עַד מְאֹד.

*

אַךְ שָׁמְעָה זֹאת חֲמוּטַלִי,

קָמָה פֶּתַע וְאָמְרָה לִי:

"זֶהוּ שִׁיר בִּשְׁבִיל קְטַנִים!

זֶהוּ שִׁיר לְגַנוֹנִים!


אֲבָל טַלִי הִיא שֶׁל דָנָה,

הִיא הוֹלֶכֶת כְּבָר הַגַנָה,

וּבַגָן שֶׁל חֲמוּטַל

זֶהוּ זֶמֶר מְבֻטָל!"


אָז נִכְלַמְתִּי וְיָשַׁבְתִּי

וְהַשִׁיר הַזֶה כָּתַבְתִּי:


שִׁיר שֵׁנִי: שִׁיר הַשֶׂה וְהַגְדִי


שֶׂה וּגְדִי, גְדִי וָשֶׂה… –

כָּךְ מַתְחִיל הַמַעֲשֶׂה.


שֶׂה עָמַד לְיַד הַשַׁעַר,

וְהַגְדִי פָּנָה לַיַעַר.


וַיֹאמַר לַשֶׂה הַגְדִי:

“בּוֹא לַיַעַר עִמָדִי!”


אַךְ אָמַר הַשֶׂה: "כְּבָר עֶרֶב,

וְהַזְאֵב שׁוֹחֵר לַטֶרֶף,


הוּא יִגַשׁ קָרוֹב־קָרוֹב

וְאֶת שְׁנֵינוּ הוּא יִטְרוֹף."


אָז הַגְדִי אָחוֹר הָפַךְ לוֹ –

וְהָלַךְ לוֹ וְהָלַךְ לוֹ.


וְחָלַף לוֹ וְהָלַךְ

אֶל הַיַעַר הַנִדָח.


וְיָדַע אָז רַק הַסַהַר,

מַה קָרָה לַגְדִי בַּיַעַר,


מַה קָרָה שֶׁהוּא לֹא שָׁב,

וְהַשֶׂה חִכָּה לַשָׁוְא…


וַיִבְכֶּה הַשֶׂה בְּלִי הֶרֶף:

“גַד־גִדְיִי הָיָה לְטֶרֶף…”


וְנִשְׁאַר בְּלִי גְדִי הַשֶׂה… –

כָּךְ נִגְמַר הַמַעֲשֶׂה.

*

אַךְ שָׁמְעָה זֹאת חֲמוּטַלִי,

שׁוּב קָפְצָה וְכֹה עָנְתָה לִי:


"זֶהוּ שִׁיר בִּשְׁבִיל לִבְכּוֹת!

זֶהוּ שִׁיר לְתִינוֹקוֹת!

אֲבָל טַלִי לֹא תִּינֹקֶת,

טַלִי יֵשׁ לָהּ כְּבָר תִּסְרֹקֶת

וּמִגְבַּעַת וְשִׂמְלָה,

כְּמוֹ לְאִמָא’לֶה שֶׁלָהּ,

וְאֶצְלָהּ לֹא יִסָבֵלוּ

חֲרוּזִים אֲשֶׁר כָּאֵלוּ.

הַב לִי זֶמֶר כִּרְצוֹנִי:

לֹא עָצוּב, אַךְ רְצִינִי!"


אָז יָשַׁבְתִּי וְחָשַׁבְתִּי

וּמִזְמוֹר כָּזֶה כָּתַבְתִּי,

וְהַפַּעַם אוֹת בְּאוֹת

רְצִינִי מְאֹד־מְאֹד:


שִׁיר שְׁלִישִׁי: שִׁיר הֶחָצָץ


סֶלַע פֶּרֶא. הַר קֵרֵחַ.

כּוֹן, הִכּוֹנָה, חַלָמִישׁ!

בְּמַקֶבֶת וּבְמַקְדֵחַ

נְפוֹצֵץ סְלָעִים לִכְבִישׁ.


הַר קֵרֵחַ! סֶלַע פֶּרֶא!

הַךְ וָהָךְ – נָפַל שָׁדוּד.

הִזָהֵרוּ! פַּנוּ דֶרֶךְ!

הֵי, בָּרוּד! בָּרוּד! בָּרוּד!


חוּשָׁה חוּשׁ,

הַךְ, מַכּוּשׁ,

וַעֲקוֹר מִסֶלַע גוּשׁ!

חוּשָׁה חִישׁ,

הַךְ, פַּטִישׁ,

וְנַפֵּץ חָצָץ לִכְבִישׁ.


בְּמַפֶּצֶת יְנֻפַּץ,

בְּמַתֶּצֶת יְנֻתַּץ,

הַךְ וָהָךְ עַד יִתְלַקֵחַ

לַמְנַצֵחַ

שִׁיר חָצָץ!

*

אַךְ שָׁמְעָה זֹאת חֲמוּטַלִי,

נֶעֶנְתָה לִי וְעָנְתָה לִי

מַעֲנֵה־לָשׁוֹן כָּזֶה,

שֶׁאֲפִילוּ בְּמַחְזֶה

כָּךְ לִשְׁמוֹעַ לֹא הִצְלַחְנוּ…

אַךְ כֵּוָן שֶׁהֶאֱרַכְנוּ,

וְהָאֹרֶךְ הוּא צָרָה, –

נְסַפֵּר זֹאת בִּקְצָרָה:


"הֵן הַשִׁיר – אָמְרָה לִי – שַׁטְיָא

כְּבָר נִדְפַּס בַּכְּרֶסְטוֹמַטְיָה…

(כְּרֶסְטוֹמַטְיָה זֶה, פָּשׁוּט,

גַּם־כֵּן סֵפֶר שֶׁל לִמוּד).

וַאֲנַחְנוּ שֶׁלָמַדְנוּ,

שִׁיר חָדָשׁ הַיוֹם חָמַדְנוּ!

שֵׁב וּכְתוֹב לִי שִׁיר חָדָשׁ:

רְצִינִי, אַךְ מְקֻשְׁקָשׁ!"


ה

כָּךְ עָשְׂתָה לִי חֲמוּטַלִי

מִשִׁירַי עָפָר וָאֵפֶר…

וְעַל־כֵּן בָּרוּר הָיָה לִי,

כִּי אֵשֵׁב לִכְתּוֹב לָהּ סֵפֶר.

וְאֶכְתּוֹב

אֶכְתּוֹב

אֶכְתּוֹב,

עַד אֲשֶׁר תֹּאמַר כִּי טוֹב!

– – – – – – – –

וּבֵינְתַיִם בַּשָׁמַיִם

נִצְנְצוּ כּוֹכְבֵי אַלְפַּיִם,

וַאֲפִילוּ הַדִישׁוֹן

בַּבֵּיבָר שָׁכַב לִישׁוֹן.


עֵת לִישׁוֹן הִיא, חֲמוּטַלִי…

מַלְאָכִים בָּאִים. אֶל מִי?

זֶה שִׁירִים לִכְתּוֹב לְטַלִי

יְלַמְדֵנִי חֲלוֹמִי.


 

מַשֶׁהוּ עַל טַלִי וְעַל לָמָה

טַלִי אוֹהֶבֶת לָדַעַת הַכֹּל

טַלִי אוֹהֶבֶת לִשְׁאוֹל וְלִשְׁאוֹל,

טַלִי אוֹמֶרֶת:

זֶה לֹא מְגֻנְדֶרֶת

אִם יֵשׁ לָהּ כְּבָר סֶרֶט

אָדֹם וְגָדוֹל.

טַלִי לוֹבֶשֶׁת הַיוֹם חֲסָאִית!

טַלִי גְדוֹלָה הִיא,

טַלִי פִּקְחִית!


טַלִי שׁוֹאֶלֶת בְּלִי הֶרֶף: אָז לָמָה?

אָז לָמָה זֶה הֵנָה?

וְלָמָה זֶה שָׁמָה?

וְלָמָה זֶה כָּכָה?

וְלָמָה זֶה כָּךְ?

אֲנַחְנוּ בְּלָמָה שֶׁל טַלִי נִפְתַּח.


אַתֶּם מְדַמִים, בְּוַדַאי, כִּי נָקֵל הוּא

לִשְׁמוֹעַ אֶת אֶלֶף הַלָמָה הָאֵלוּ:

כָּל פֶּתִי יָכוֹל פֹּה לִשְׁאוֹל כְּמוֹ־כְלוּם… –

אֶצְלֵנוּ חָכְמָה הִיא, חָכְמַת־הַלִמְלוּם!


וְטַלִי שֶׁלִי חֲכָמָה מְחֻכֶּמֶת,

טַלִי שֶׁלִי בְּחָכְמָה מְלַמְלֶמֶת:

לָמָה?

וְלָמָה?

וְלָמָה?

וְלָם? –

אֵין כְּמוֹ טַלִי שֶׁלִי בָּעוֹלָם!


טַלִי שׁוֹאֶלֶת,

אַבְרָם הַמֵשִׁיב.

כְּדַאי לְכָל יֶלֶד

לָבוֹא לְהַקְשִׁיב.


מַשֶׁהוּ גַם עַל אַבְרָם


אַךְ קֹדֶם עֲשׂוּ הַכָּרָה עִם אַבְרָם,

הִנֵה לִפְנֵיכֶם הוּא – הַבִּיטוּ וּתְמָהוּ:

זֶה הוּא שֶׁכָּתַב הַשִׁירִים וְחִבְּרָם,

כְּשֵׁם שֶׁחִבֵּר אֶת שִׁירֵי מִיקִי־מָהוּ.


הוּא יֶלֶד גָדוֹל וְשׁוֹבָב לֹא קָטָן,

בְּאֶרֶץ הַקוּנְצִים אֵין קֶנֶץ כָּמוֹהוּ,

וְיַחַד עִם טַלִי כָּל סֵדֶר בַּגָן

הוֹפֵךְ הוּא בִּן־רֶגַע לְתֹהוּ־וָבֹהוּ.


אַתֶּם בְּוַדַאי תִּשְׁאֲלוּ: "אֵיךְ אֶפְשָׁר:

גָדוֹל־בְּשָׁנִים – וַעֲדַיִן כְּיֶלֶד?"

הַבִּיטוּ וּרְאוּ, כִּי אֶפְשָׁר וְאֶפְשָׁר:

יֶשְׁנָם שׁוֹבָבִים שֶׁכָּאֵלֶה בַּחֶלֶד!


וְזֶהוּ הַפֶּלֶא, וְזֶהוּ הַנֵס,

הַנֵס הַמַצְחִיק שֶׁלִרְאוֹת פֹּה זָכִינוּ:

פִּרְחָח וּפִקֵחַ, פַּיְטָן וְקֻנְדֵס,

שֶׁכָּל פְּעוּטוֹן פֹּה קוֹרֵא לוֹ: אָחִינוּ!


שֶׁכָּל זַאֲטוּט לוֹ יָדִיד וּמַכָּר,

וּבְכָל מְשׁוּבָה מִשְׁתּוֹלֶלֶת נִרְאֵהוּ,

וְכָל הָעוֹפוֹת וְחַיוֹת הַבֵּיבָר

אוֹמְרִים לֹו “שָׁלוֹם!”, כְּשׁוֹבָב אֶל רֵעֵהוּ.


וְכָאן נְסַיֵם בְּאִמְרָה חֲשׁוּבָה,

אִמְרָה מְפֻרְסֶמֶת מִכּוּשׁ וְעַד הֹדוּ:

"בִּמְקוֹם שֶׁעוֹמְדִים בַּעֲלֵי־מְשׁוּבָה,

שָׁם רַק מְשׁוֹרֵר וְתִינוֹק יַעֲמֹדוּ." – – –


עַכְשָׁו שֶׁעָשִׂינוּ לָכֶם הַכָּרָה, –

נִגְמַר הַמָבוֹא,

וּמַתְחִיל הַמִקְרָא.


 

הַלָמָה הָרִאשׁוֹן: לָמָה זֶה נִקְרָא חַמְסִין?

א

שׁוּב יָשַׁבְנוּ אָז בִּשְׁנַיִם,

וְהַיוֹם הוּא יוֹם־דִי־נוּר,

יוֹם חַמְסִין, עֵת בַּשָׁמַיִם

הַנַחְתּוֹם מַבְעִיר תַּנוּר.


הַחַמָה מֵעָל נִבֶּטֶת

כְּכִכָּר שֶׁל לֶחֶם־אֵשׁ.

וְהַגֵיהִנוֹם לוֹהֶטֶת,

שֶׁאֶפְשָׁר לְהִתְיָאֵשׁ.


הוּא שָׁכַח לִסְגוֹר הַפֶּתַח

יְדִידֵנוּ הַנַחְתּוֹם!…

וּמִכָּאן, מִכָּאן, לָבֶטַח,

אֵשׁ כָּזוֹ שֶׁל גֵיהִנוֹם.


כְּבִישׁ פּוֹהֵק בַּעֲצַלְתַּיִם.

יָם שָׁטוּחַ וְעָצֵל.

כֶּלֶב נָח עַל אַרְבַּעְתַּיִם

וּפוֹשֵׁט לָשׁוֹן בַּצֵל.


עֲיֵפִים יַלְדָה וָיֶלֶד…

וְשׁוֹמַעַת חֲמוּטַל,

אֵיךְ הָאָרֶץ מִתְפַּלֶלֶת

עַל טִפָּה אַחַת שֶׁל טַל.


וְחוֹלֶמֶת הַצַמֶרֶת

עַל הַגֶשֶׁם הַמֵיטִיב.

וְצִפּוֹר בִּיעָף עוֹבֶרֶת

וְתוֹבַעַת: טִיף־טִיף־טִיף!


אַךְ הַיוֹם מוֹסִיף לִקְדוֹחַ.

יוֹם קַמְצָן הוּא. יוֹם תַּמוּז.

וְאֵין כֹּחַ לֹא לִשְׂמוֹחַ,

לֹא לַחְשׁוֹב וְלֹא לָזוּז.


רַק בָּעֶרֶב בָּאָה רוּחַ,

אֶת הָאָרֶץ לְעוֹרֵר,

וְאֶפְשָׁר הָיָה לָנוּחַ,

וַאֲפִילוּ לְהַרְהֵר.


ב

הִרְהֲרָה אָז חֲמוּטַלִי,

הִרְהֲרָה – וְלֹא לָרִיק:

"הַחַמְסִין שֶׁלְךָ – אָמְרָה לִי –

זֶהוּ שֵׁם נוֹרָא מַצְחִיק".


– לָמָה?

– כָּכָה…

– לָמָה כָּכָה? – –

וְהִתְחִיל לִמְלוּם נֶחְמָד.

הִיא הִפְצִירָה, הִיא לֹא נָחָה:

שֶׁאַסְבִּיר לָהּ – וּמִיָּד!


"קֹדֶם־כֹּל, מְאֹד תָּמוּהַּ,

שֶׁיֵשׁ חִירִיק בְּחַמְסִין;

וְשֵׁנִית, אֱמוֹר: מַדוּעַ

דַוְקָא סָמֶךְ וְלֹא שִׂין?"


(טַלִי, טַלִי, פִּטְפּוּטַלִי,

הַקֻשְׁיָה שֶׁלָךְ קָשָׁה לִי…

וְעָלַי פֹּה לַעֲנוֹת

דִבּוּרִים כְּדָרְבוֹנוֹת!)


אָז חָשַׁבְתִּי וְחָשַׁבְתִּי

וּתְשׁוּבָה כָּזֹאת הֵשַׁבְתִּי:

"זֶה בַּשֵׁם עַצְמוֹ נִרְמָז:

הַחַמְסִין הוּא מֵחָמָס!


כִּי חוֹמֵס הוּא אֶת הַלֵחַ

מִכָּל רֶגֶב וְזַלְזַל,

מְיַבֵּשׁ כָּל צִיץ פּוֹרֵחַ

וְחוֹמֵס מִמֶנוּ טַל.


וְחוֹמֵס בְּלִי נִמוּסִין, –

וּמִזֶה הַשֵׁם חַמְסִין!"


ג

וְהָיִיתִי כְּבָר בָּטוּחַ,

שֶׁגָמַרְנוּ הַוִכּוּחַ,

שֶׁהִסְבַּרְתִּי, – וְעַתָּה

כְּבָר תָּנוּחַ דַעְתָּהּ.


אַךְ חָלִילָה! חֲמוטַלִי

מִין תְּשׁוּבָה כָּזאֹת עָנְתָה לִי:


"לֹא חוֹמֵס הוּא, לֹא רוֹמֵס הוּא,

שׁוּם זַלְזַל וְשׁוּם סַנְסַן…

וַאֲפִילוּ אִם חוֹמֵס הוּא, –

אָז צָרִיךְ לוֹמַר: חַמְסָן!"


(סַקְרָנִית הִיא חֲמוּטַלִי,

חַקְרָנִית הִיא חֲמוּטַלִי,

וְעָלֵינוּ לַעֲנוֹת

וְלִסְתּוֹם הַטְעָנוֹת.)


שׁוּב חָשַׁבְתִּי וְחָשַׁבְתִּי

וּתְשׁוּבָה כָּזאֹת הֵשַׁבְתִּי:

"זֶהוּ חֹם שֶׁבָּא מִסִין,

וְצָרִיךְ לוֹמַר: חֹם־סִין!"


ד

וְהָיִיתִי כְּבָר בָּטוּחַ,

שֶׁגָמַרְנוּ הַוִכּוּחַ,

שֶׁהִסְבַּרְתִּי – וְעַתָּה

כְּבָר תָּנוּחַ דַעְתָּהּ.


אַךְ חָלִילָה! חֲמוּטַלִי

מִין תְּשׁוּבָה כָּזֹאת עָנְתָה לִי:


"אֲבָל כָּל הָאוֹכְלוּסִין

פֶּה אֶחָד אוֹמְרִים: חַמְסִין!"


(עַקְשָׁנִית הִיא חֲמוּטַלִי,

מַקְשָׁנִית הִיא חֲמוּטַלִי,

וּמְאֹד־מְאֹד נָחוּץ

לְדַיֵק לָהּ בַּתֵּרוּץ!)


אָז חָשַׁבְתִּי וְחָשַׁבְתִּי

וּתְשׁוּבָה כָּזֹאת הֵשַׁבְתִּי:

"הַחַמְסִין נִקְרָא חַמְסִין,

כִּי הַשֵׁם שֶׁלו: חַמְסִין!


זֶה פָּשׁוּט, וְזֶה מוּבָן,

וְנִגְמַר כָּל הָעִנְיָן…"


כָּךְ גָמַרְנוּ הַוִכּוּחַ,

וְעַכְשָׁו אֲנִי בָּטוּחַ,

כִּי בָּרוּר לָהּ, כִּי עַתָּה

סוֹף־סוֹף נָחָה דַעְתָּהּ.


ה

וּבֵינְתַיִם בַּשָׁמַיִם,

שָׁם, בִּתְכֵלֶת הַשִׂיאִים,

כּוֹכָבִים בָּשְׁלוּ אַלְפַּיִם

כְּפֵרוֹת עֲסִיסִיִים.


וְנִדְמֶה: בְּפֶה פָּתוּחַ

נָחָה אֶרֶץ עֲיֵפָה,

וּמִמַעַל בָּאָה רוּחַ

וְטַלֶיהָ רוֹעֲפָה.


טַל עַל דֶשֶׁא וְצַמֶרֶת,

וְכָל צִיץ גוֹמֵעַ טַל,

וְסָחִים שִׂיחָה אַחֶרֶת

אַבְרָהָם וַחֲמוּטַל.


מָה הַשִׂיג וּמָה הַשִׂיחַ

עוֹד נוֹדִיעַ, אִם נַצְלִיחַ.

אַךְ לְפִי שָׁעָה אֶת זֹאת

עוֹד עָלַי לִשְׁמוֹר בְּסוֹד.


 

הַלָמָה הַשֵׁנִי: לָמָה צוֹחֶקֶת הַבְּרֵכָה? אוֹ מַדוּעַ קוֹרְאִים לַדָג דָג?

עַכְשָׁו נְסַפֵּר לְקֹורְאֵינוּ, אֵיכָה

טִיַלְנוּ עִם טַלִי עַל שְׂפַת הַבְּרֵכָה.

וּמַה שָׁם רָאִינוּ, וּמַה שָׁם דִבַּרְנוּ,

וְאֵיךְ שָׁם חִידָה מְצֻיֶנֶת פָּתַרְנוּ.


עָמְדוּ שָׁם עֵצִים מִסָבִיב כְּמִסְגֶרֶת,

עָמְדוּ וְהִקִיפוּ בְּרֵכָה מְפֹאֶרֶת:

כָּל עֵץ בַּעַל־גוּף וְזָקוּף כַּאֲנָךְ,

וְהִיא כְּמוֹ רְאִי עַל הָאָרֶץ מֻנָח.


עָמְדָה וְהִבִּיטָה בָּרְאִי חֲמוּטַלִי,

הִבִּיטָה, הִבִּיטָה – וְכָכָה אָמְרָה לִי:


"רְאֵה, אַבְרָהָם, הַמַרְאָה שֶׁלַמַיִם,

רְאֵה, אֵיךְ צוֹפִים בְּתוֹכָהּ הַשָׁמַיִם,

רְאֵה, אֵיךְ הָעֵץ שָׁם גָדֵל בְּהִפּוּךְ,

רְאֵה, אֵיךְ הָאוֹר שָׁם זוֹרֵעַ חִיוּךְ.

אֵיךְ עָב בְּחָלְפָהּ הַצַמוֹת בָּהּ סוֹרֶקֶת

וְעֵין הַבְּרֵכָה צוֹפִיָה וְצוֹחֶקֶת".


רוֹבֶצֶת בְּרֵכֶה צוֹחֲקָה וּדְמוּמָה,

צוֹחֶקֶת גַם טַלִי בְּאוֹר הַחַמָה.


אָמַרְתִּי לְטַלִי:

"הַגִידִי לִי, טַלִי,

מַדוּעַ פִּתְאֹם הַבְּרֵכָה צוֹחֲקָה לִי?

וְלָמָה מֵימֶיהָ זַכִּים וּשְׁקֵטִים,

וּלְפֶתַע נִצְנוּץ בִּפְנֵיהֶם וּקְמָטִים?"


שָׁמְעָה חֲמוּטַלִי,

שָׁמְעָה וְנָבוֹכָה,

שָׁמְעָה וְאָמְרָה לִי:

"חָכָם שֶׁכָּמוֹךָ!

אַתָּה הַמְתָרֵץ לִי תָּמִיד אֶת הַכֹּל,

מַה זֶה פִּתְאֹם שֶׁהִתְחַלְתָּ לִשְׁאוֹל?"


“חַד־אֶפֶס!” – אָמַרְתִּי לְטַלִי (פִּקְחִית הִיא!)

חָשַׁבְתִּי, חָשַׁבְתִּי – וְכָכָה עָנִיתִי:


"הַאֵין זֶה מִפְּנֵי שֶׁדָגִים וּדְגִיגִים

חוֹלְפִים בְּמֹחָהּ כַּחֲלוֹף הֲגִיגִים,

וְהֵם בִּקְמָטִים עַל מִצְחָהּ יְקַמְטוּהָ, –

כִּי כָכָה חוֹשְׁבִים מַחְשָׁבוֹת, כַּיָדוּעַ."


עָמְדָה וְהִקְשִׁיבָה דוּמָם חֲמוּטַלִי,

הִקְשִׁיבָה, הִקְשִׁיבָה – וְכָכָה עָנְתָה לִי:


"אִם כָּכָה, אָז לָמָה כֻּלָם נוֹהֲגִים

לִקְרוֹא לִבְרִיוֹת שֶׁכָּאֵלֶה דָגִים?"


מָשַׁכְתִּי כָּתֵף וְאָמַרְתִּי לְטַלִי:

"מִנְהָג זֶה פָּשׁוּט, וְאֵינוֹ לְחִידָה לִי.

מַה יֵשׁ כָּאן לִתְמוֹהַּ עַל סוֹד הַמִנְהָג?

הַדָג זֶהוּ דָג, –

וְעַל־כֵּן שְׁמוֹ הוּא דָג!"


עָמְדָה וְהִתְמִיהָה עָלַי, חֲמוּטַלִי,

הִתְמִיהָה, הִתְמִיהָה – וְכָכָה עָנְתָה לִי:


"לֹא, אֵין זֶה פָּשׁוּט, יְדִידִי אַבְרָהָם!

אֵין שֵׁם בָּעוֹלָם הַנִתָּן לְחִנָם,

לְכָל הַשֵׁמוֹת יֵשׁ סִבָּה וְיֵשׁ טַעַם."


אָמַרְתִּי:

"אִם כָּךְ, אַתְּ הַסְבִּירִי הַפַּעַם.

מִיד אַתְּ שׁוֹאֶלֶת – אֲנִי הַמֵשִׁיב,

הַיוֹם אַתְּ עוֹנָה – וַאֲנִי הַמַקְשִׁיב."


הַרְבֵּה מַחְשָׁבוֹת אָז חָשְׁבָה חֲמוּטַלִי,

חָשְׁבָה וְחָשְׁבָה לָהּ – וְכָכָה עָנְתָה לִי:


"רָאִיתָ, אַבְרָם, אֶת מַרְאֵה הַבְּרֵכָה,

פָּנֶיהָ שֶׁאוֹרוּ פִּתְאֹם בְּחַיְכָהּ,

אֵיךְ קֹדֶם רָבְצָה חֲלָקָה וְדוֹמֶמֶת,

וּלְפֶתַע נִצְנֵץ בְּפָנֶיהָ הַקֶמֶט,

אֵיךְ מַשֶׁהוּ זָע וְרָחַשׁ בְּחֵיקָהּ,

וְהִיא צָחֲקָה, צָחֲקָה, צָחֲקָה?


וּבְכֵן, הֲיָדַעְתָּ, עַל מָה וּמַדוּעַ? –

מִפְּנֵי שֶׁדָגִים אֲשֶׁר בָּהּ דִגְדְגוּהָ!

לֵצִים שֶׁכָּאֵלֶה! דָגִים שׁוֹבָבִים!

רָצִים שָׁם בַּמַיִם, רָצִים וְשָׁבִים,

וְזֶה מְדַגְדֵג לָהּ, וְהִיא מְחַיֶכֶת,

כְּאִמָא עִם יֶלֶד, כְּסַבְּתָא עִם נֶכֶד:

דִיג־דַג, וְדִג־דוּג, וְדִג־דוּג וְדִג־דָג –

וְזֶהוּ הַטַעַם לִשְׁמָם, שֶׁהוּא דָג!"


כָּךְ טַלִי הִסְבִּירָה בְּשֵׂכֶל וְטַעַם,

וְכָל הָעִנְיָן נִתְבָּרֵר לִי הַפַּעַם,

בְּשֵׂכֶל וְטַעַם וּלְפִי הַדִקְדוּק:

הַדָג הוּא מִשֹׁרֶשׁ דַגְדֵג וְדִגְדוּג. – – –


כִּרְאִי עֲנָקִי אָז רָבְצָה הַבְּרֵכָה,

רָבְצָה לְרַגְלֵינוּ, רָבְצָה וְחִיְכָה.

אֲזַי גַם אֲנַחְנוּ חִיַכְנוּ עִם טַלִי

בִּזְכוּת הַחִידָה הַיָּפָה שֶׁפָּתְרָה לִי.


חִידָה שֶׁהָיְתָה לִי

רַק טַלִי פָּתְרָה! –

הָרִיעוּ לְטַלִי

הֵידָד וְהוּרָא!


 

הַלָמָה הַשְׁלִישִׁי: הֶמְשֵׁך קָטָן לַלָמָה הַקוֹדֵם אוֹ: מִפְּנֵי מָה הַדָג אִלֵם?

כְּבָר שָׁמַעְנוּ זֹאת כֻּלָנוּ

עַל הַדָג שֵֶׁהוּא שׁוֹבָב,

כְּבָר רָאִינוּ גַם יָדַעְנוּ

פִּרְכּוּסָיו וְדִגְדוּגָיו;


וּבִכְנֶסֶת הַמִרְפֶּסֶת

כְּבָר דִבְּרָה הַחֲבוּרָה

עַל סְנַפִּיר

וְעַל קַשְׂקֶשֶׂת

וְעַל זִים

וְעַל אִדְרָה;


וְהָיָה שָׁם גַם וִכּוּחַ,

בּוֹ גִלִינוּ אֶת הַסוֹד:

מִפְּנֵי־מָה הַדַגְמָלוּחַ

הוּא מָלוּחַ עַד מְאֹד?


"הוּא מָלוּחַ, כְּיָדוּעַ,

מִן הַמֶלַח שֶׁבַּיָם!" –

(הַקֻשְׁיָה הַזֹאת תֵּרְצוּהָ

חֲמוטַל וְאַבְרָהָם).


"אַךְ בַּיָם – טוֹעֶנֶת מִירָה –

יֵשׁ גַם דָג שֶׁהוּא תָּפֵל!"

קָמָה טַלִי וְהִסְבִּירָה,

מַה כָּאן שֹׁרֶשׁ הַהֶבְדֵל:


"זֶה הֶבְדֵל בֵּין דָג פִּקֵח

לְבֵין דָג שֶׁהוּא טִפֵּשׁ, –

שֶׁפִּקֵחַ מִתְמַלֵחַ,

וְטִפֵּשׁ כָּל־כָּךְ טִפֵּשׁ,


שֶאֲפִילוּ כִּמְתוּשֶׁלַח

אִם יִחְיֶה, – בֵּין כֹּה וָכֹה

גַם מֵימָיו שֶׁל יָם־הַמֶלַח

לֹא יַצְלִיחוּ לְמָלְחוֹ.


הוּא תָּפֵל מֵרֹב אִוֶלֶת!

וְעַכְשָׁו יוּבַן גַם לָךְ,

מִפְּנֵי מָה אוֹמְרִים עַל יֶלֶד:

הוּא זָרִיז וּמְמֻלָח!” – –


כָּךְ הוֹכַחְנוּ וְנוֹכַחְנוּ

וְשָׂמַחְנוּ שֶׁנִגְמַר…

אַךְ אֲבוֹי לִי, כִּי שָׁכַחְנוּ

עִקָרוֹ שֶׁל הַדָבָר!


כִּי, פִּקְחִים אֲשֶׁר כָּמוֹנוּ,

הֵן נֵבוֹשׁ נִכָּלֵם,

שֶׁעַד כֹּה לֹא הֲבִינוֹנוּ:

מַה פִּתְאֹם הַדָּג אִלֵם?!


אֵיזֶה פֶּלֶא־עַל־כָּל־פֶּלֶא,

אֵיזֶה נֵס כְּבַיָכוֹל,

אֵיךְ יְצוּר כָּזֶה שֶׁפֶּה לוֹ

לְדַבֵּר אֵינוֹ יָכוֹל?!


וְרוֹאֶנִי וְתָמֵהַּ,

לֹא אוּכַל לְהִתְאַפֵּק:


אֵין־אָזְנַיִם – וְשׁוֹמֵעַ,

יֵשׁ לוֹ פֶּה – וְהוּא שׁוֹתֵק!


לוּ לְהֵפֶךְ – אָז מוּבָן הוּא,

אָז יָכְֹלנוּ לְפָרֵשׁ:

יֵשׁ לוֹ פֶּה – עַל־כֵּן דַבְּרָן הוּא;

אֵין אָזְנַיִם – הוּא חֵרֵשׁ;


אַךְ שׁוֹמֵעַ בְּלִי אָזְנַיִם,

וְאִלֵם שֶׁיֵשׁ לוֹ פֶּה, –

זֶהוּ פֶּלֶא־פִּלְאוֹתַיִם,

וּמִמֶנוּ לֹא אַרְפֶּה!


הַקִצוּר, אָמַרְתִּי:

"טַלִי,

וַי לִי, אֵין לִי כָּל מֻשָׂג,

וַי, תָּרְצִי נָא הַקֻשְׁיָה לִי:

מִפְּנֵי מָה אִלֵם הַדָּג?"


חֲמוּטַלִי אָז יוֹשֶׁבֶת

וְקוֹשֶׁבֶת

וְחוֹשֶׁבֶת

וְעוֹנָה לִי לְבַסוֹף

מַעֲנֶה שֶׁל פִּילוֹסוֹף.


(פִּילוֹסוֹף זֶה אִישׁ פִּקֵחַ

וּכְמוֹ טַלִי וְאַבְרָם

הוּא יוֹדֵעַ לְפַעְנֵחַ

כָּל חִידָה שֶׁבָּעוֹלָם).


אַךְ וַדַאי תִּרְצוּ לָדַעַת

מַעֲנֶה שֶׁל אִישׁ בַּרְדַעַת

עַל קֻשְׁיָה אֲשֶׁר כָּזֹאת? –

כָּאן דְבָרֶיהָ אוֹת בְּאוֹת:


"זֶה בָּרוּר כַּצָהֳרַיִם,

וּמַה יֵשׁ כָּאן לְבָרֵר:

אִם רֹאשׁוֹ טָבוּל בְּמַיִם,

אֵיךְ יָכוֹל הוּא לְדַבֵּר?!


הֵן זֶה נֵס מִן הַשָׁמַיִם,

שֶׁיָכוֹל הוּא שָׁם לִנְשׁוֹם,

הֲרָצִיתָ שֶׁבַּמַיִם

עוֹד יִפְתַּח אֶת פִּיו לִנְאוֹם?


אַדְרַבָּא, הַכְנֵס נָא, שַׁטְיָא,

רֹאשׁ כְּלַבְלָב לְמֵי אַמְבַּטְיָה,

וְתִרְאֶה וְתִוָכַח,

אִם גַם שָׁמָה הוּא יִנְבַּח!"


לְמִשְׁמַע תְּשׁוּבָה כָּזֹאתִי,

הֵן תָּבִינוּ, רַבּוֹתַי,

כִּי מִתּוֹךְ שֶׁנְבוּכוֹתִי

נִסְתַּתְּמוּ טַעֲנוֹתַי.


נִשְׁתַּתַּקְתִּי, לֹא עָלֵינוּ,

וְהָיִיתִי כְּנִלְעָג, –

זֶהוּ שֶׁאוֹמְרִים אֶצְלֵנוּ:

“הַבָּחור אִלֵם כְּדָג…”


רָאֲתָה זֹאת הַחֶבְרַיָא

וְהֵרִיעָה עַד אֵין סוֹף:

הַיָא, טַלִי!

הַי וְהַיָא!

אֵין כְּטַלִי פִּילוֹסוֹף!


 

עוֹד מַשֶׁהוּ עַל טַלִי

כְּבָר הִכַּרְנוּ, מִי הִיא טַלִי,

שֶׁקוֹרְאִים לָהּ חֲמוּטַלִי,

שֶׁבַּגַנוֹנִים כֻּלָם

אֵין יָדִיד לָהּ כְּאַבְרָם.


וְסִפַּרְנוּ כְּבָר עָלֶיהָ

כָּל דִבְרֵי מַהֲלָלֶיהָ, –

אַךְ וַדַאי לֹא תִתְמְהוּ,

אִם נוֹסִיף עוֹד מַשֶׁהוּ.


חֲמוּטַלִי חַכְמָנִית הִיא,

חֲמוּטַלִי קַרְיָנִית הִיא,

לַמְדָנִית הִיא… וּבִכְלָל,

יַדְעָנִית הִיא חֲמוּטָל.


הִיא יוֹדַעַת מַה זֶה יֹפִי.

הִיא יוֹדַעַת מַה זֶה טֹפִי.

הִיא יוֹדַעַת בְּבֵרוּר:

מַה מֻתָּר וּמָה אָסוּר?


כִּי הִקְשִׁיבָה גַם הִסְכִּימָה

לְלִקְחָם שֶׁל אַבָּא־אִמָא,

שֶׁלִמְדוּהָ הַתּוֹרָה:

מַה זֶה טוֹב וּמַה זֶה רָע.


אַךְ דָבָר אֶחָד עֲדֶנָה

לְהָבִין נִבְצָר מִמֶנָה

וְתוֹסִיף לְשָׁאֳלוֹ:

לָמָה כֵּן

וְלָמָה לֹא?


כְּבָר רַבִּים, רַבִּים נוֹכָחוּ,

כִּי הָעֵסֶק מְסֻבָּךּ הוּא,

וְלַשָׁוְא חַכְמֵי הַדוֹר

אֶת הָרָז נִסוּ לִפְתּוֹר.


וְכֵוָן שֶׁגַם אֲנַחְנוּ

לְהַסְבִּיר זֹאת לֹא הִצְלַחְנוּ, –

אָז הֶחְלַטְנוּ: נְנַסֶה

לְסַפֵּר לָהּ מַעֲשֶׂה.


 

הַלָמָה הָרְבִיעִי: לָמָה כֵּן וְלָמָה לֹא? אוֹ: מַעֲשֶׂה בִּשְׁנֵי גוּרוּ

מַעֲשֶׂה בִּשְׁנֵי גוּרוּ:

כֵּן־גוּרוּ

וְלֹא־גוּרוּ;

זוּג נֶחְמָד, וְהֶבְדֵלוֹ

כַּהֶבְדֵל בֵּין כֵּן לְלֹא.


הָאֶחָד הוּא גוּר חָבִיב,

וְהַכֵּן לֹא מָשׁ מִפִּיו;

וְאָחִיהוּ עַקְשָׁנִי הוּא,

וְהַלֹא לֹא מָשׁ מִפִּיהוּ.


כֵּן־גוּרוּ אוֹמְרִים לוֹ: שֵׁב –!

הוּא שׁוֹמֵעַ וְיוֹשֵׁב.


קַח! – אוֹמְרִים לוֹ. – הוּא לוֹקֵחַ.

תֵּן! – אוֹמְרִים לוֹ. הוּא נוֹתֵן.

לְעוֹלָם אֵינוֹ צוֹרֵחַ:

לֹא־לֹא־לֹא! תָּמִיד רַק: כֵּן!


אַךְ לֹא כֵּן הוּא בֶּן־גִילוֹ,

שֶׁתָּמִיד אוֹמֵר הוּא: לֹא!


תֵּן! – אוֹמְרִים לוֹ. – הוּא לוֹקֵחַ.

שֵׁב! – אוֹמְרִים לוֹ. – הוּא הוֹלֵךְ.

שְׁתוֹק! – אוֹמְרִים לוֹ. – הוּא צוֹרֵחַ

וְצוֹוֵחַ – וְעוֹד אֵיךְ!

שֶׁמֵרֹב הַלֹא־וָלֹא

אִי־אֶפְשָׁר עוֹד לְסָבְלוֹ.


הִתְאַסְפוּ אֲזַי בְּצַוְתָּא

גוּרוּ־סָב וְגוּרוּ־סָבְתָא,

אַב־גוּרוּ וְאֵם־גוּרוּ,

הִתְאַסְפוּ אָז וְאָמְרוּ:


"מִן הַשְׁנַיִם

הַגוּרַיִם,

גוּרוּ־כֵּן וְגוּרוּ־לֹא,

מְחַבֵּב עוֹלָם כֻּלוֹ

אֶת הַכֵּן

וְלֹא הַלֹא!"


אַךְ שָׁמַע זֹאת גוּרוּ־לֹא

וְאָמַר עוֹד פַּעַם: “לֹא!”

אַךְ הַפַּעַם

בְּטוּב־טַעַם

וְלֹא סְתָם, כְּהֶרְגֵלוֹ.


הִקִיפוּהוּ אָז בְּצַוְתָּא

אַבָּא, אִמָא, סָב וְסָבְתָא –

כָּל מִשְׁפַּחַת כֵּנְגוּרוּ,

הִקִיפוּהוּ וְאָמְרוּ:


– הֲתוֹסִיף לוֹמַר עוֹד “לֹא”?

לֹא! – עָנָה הוּא. – לֹא וָלֹא!

כִּי מִכָּאן וְעַד עוֹלָם

כֵּן אַגִידָה כְּכֻלָם. – –


וַתִּשְׂמַח אָז כָּל מִשְׁפַּחַת

כֵּנְגוּרוּ מִגֹדֶל נַחַת,

וּמֵאָז גַם לוֹ קָרְאוּ

כִּלְאָחִיהוּ:

כֵּן־גוּרוּ!


 

רַק מָבוֹא לַשִׁיר הַבָּא

עוֹד נָשִׁיר שִׁירִים בְּלִי־הֶרֶף

עַל תִּפְאֶרֶת הַבֵּיבָר,

עַל סוֹדֵי חַיוֹת־הַטֶרֶף,

עַל פִּלְאֵי עוֹפוֹת הַבָּר.


עַל הַשֶׁרֶץ לְמִינֵהוּ,

עַל שֵׁמוֹת שֶׁלֹא נוֹדְעוּ:

עַל פְלָמִינְגוֹ,

עַל צִ’ינְצִ’ילָה,

עַל בַּבּוּן,

עַל קָקָדוּ;


וְעַל כָּל מִינֵי גוֹרִילָה,

פִּיצִ’יצְ’יָגוֹ

וְקָקָר…

אַךְ תָּמִיד, תָּמִיד, חָלִילָה,

לֹא לִשְׁכּוֹחַ הָעִקָר!


הָעִקָר – אוֹמֶרֶת טַלִי –

לָמָה כָּךְ וְלָמָה זֶה?!

לְמָשָׁל, הַסְבֵּר, – אָמְרָה לִי, –

אֵיזֶה שֵׁם הוּא: שִׁימְפַּנְזֶה?


פֹּה – אָמַרְתִּי – הָעִקָר הוּא

לְהַבְדִיל בֵּין זֶה לְזֹאת:

שִׁימְפַּנְזֶה – שֵׁם קוֹף זָכָר הוּא,

הַנְקֵבָה הִיא – שִׁימְפַּנְזֹאת.


אוֹ הִנֵה – אוֹמֶרֶת טַלִי –

מְהַלֵךְ עוֹף פֶּלִי כָּאן! –

וּמִיָד בָּרוּר הָיָה לִי,

לָמָה שְׁמוֹ הוּא: פֶּלִיקָן.


פֶּה לִי כָּאן, – אוֹמֵר הוּא לָנוּ, –

פֶּה עִם שַׂק לִי… – וְאוּלַי

מִשׁוּם כָּךְ קָרֹא קָרָאנוּ

שֵׁם שֵׁנִי לוֹ: הַשַׂקְנַאי.


אַךְ יֶשְׁנָם שֵׁמוֹת לֹא פַּעַם,

שֶׁמוּטָב שֶׁלֹא תִּשְׁאַל,

מָה הַפֶּשֶׁר? מַה הַטַעַם? –

אַנְטִילוֹפָּה, לְמָשָׁל!


כִּי עֲדַיִן לֹא הֵבַנְתִּי,

וְגַם טַלִי לֹא יָדְעָה:

מִי זֹאת לוֹפָּה? לָמָה אַנְטִי?

וּמַדוּעַ זֶה נֶגְדָהּ?…


כִּי הָאַנְטִי – כָּךְ הֵבַנְתִּי –

זֶהוּ נֶגֶד, – וְאִם כָּךְ:

מִי פֹּה אַנְטִי?

מָה פֹּה אַנְטִי?

הַקִצוּר, זֶה מְגֻחָךְ!)


אוֹ מִנַיִן שֵׁם קוֹאָלָה,

טוּקוּ־טוּקוּ, אוֹ קוֹיוֹט?

וְכֵן הָלְאָה, וְכֵן הָלְאָה,

עַד אֵין כֹּחַ לַעֲנוֹת.


כִּי יָכֹלְנוּ פֹּה אֲנַחְנוּ

לְהַמְשִׁיךְ עוֹד עֵת רַבָּה!…

אַךְ נִזְכּוֹר מַה שֶׁהִבְטַחְנוּ:

רַק מָבוֹא לַשִׁיר הַבָּא”.


וְהַשִׁיר הַבָּא – סִפּוּר

עַל הָעוֹף שֶׁשְׁמוֹ עָגוּר.


 

הַלָמָה הַחֲמִישִׁי: לָמָה יֵשׁ חַרְטוֹם לֶעָגוּר? אוֹ: מַדוּעַ הוּא עוֹמֵד עַל רֶגֶל אַחַת?

פַּעַם הָיִינוּ, פַּעַם הָיִינוּ

בְּגַן הַחַיוֹת,

וְשָׁמָה רָאִינוּ, שָׁמָה רָאִינוּ

תְּמוּנָה שֶׁכָּזֹאת:


בְּאֶמְצַע הַגָן, שֶׁקוֹרְאִים לוֹ בֵּיבָר,

עוֹמֵד לוֹ דַחְלִיל עֲנָקִי וּמוּזָר:

גַם אֶרֶךְ כְּנָפַיִם

גַם אֶרֶךְ מַקוֹר,

גַם אֶרֶךְ רַגְלַיִם –

עֲנָק שֶׁל אַנְקוֹר.

כִּי יֵשׁ אַנְקוֹרִים שֶׁכָּאֵלֶה בַּחֶלֶד, –

צָרִיךְ רַק לִרְאוֹת בַּזְכוּכִית הַמַגְדֶלֶת!

וְאָז אֵין כּוֹתְבִים זֹאת בְּאָלֶף, כִּי אִם

כּוֹתְבִים זֹאת בְּעַיִן: עַנְקוֹר, עַנְקוֹרִים.


וּמִין שֶׁל זָנָב הוּא!

וּמִין שֶׁל צַוָאר הוּא! –

וְזֶה שֶׁאָמַרְנוּ:

עֲנָק וּמוּזָר הוּא!


“וְלֹא חֲסִידָה הִיא?” –

אָמְרָה חֲמוּטַלִי.

“וְלֹא אֲנָפָה הִיא?” –

תָּמְהָה חֲמוטַלִי.

“הַגִידָה לִי, מִי זֶה, הַגִידָה בָּרוּר!”

אָמַרְתִּי, כִּי עוֹף הוּא, וּשְׁמוֹ הוּא: עָגוּר.


כַּאן טַלִי נָדַמָה,

וּלְפֶתַע פִּתְאֹם

הִתְחִילוּ הַלָמָה

לִזְרֹם וְלִזְרֹם:


"אִם בַּעַל־כָּנָף הוּא, –

אָז לָמָה לֹא עָף הוּא?

וְאֵיזֶה מִין אַף הוּא –

מַצְחִיק וְאָיֹם!"


אָמַרְתִּי לְטַלִי, רֵאשִׁית, כִּי הוּא עָף.

שֵׁנִית, כִּי גַם עוֹף אִי־אֶפְשָׁר לוֹ בְּלִי אָף.

שְׁלִישִׁית, כִּי אָמְנָם אַף אָרֹךְ וְאָיֹם לוֹ,

אַךְ אֵין זֶה מִקְרֶה, שֶׁקָרָאנוּ חַרְטוֹם לוֹ.


"אָז לָמָה פִּתְאֹם

נִתְחַשֵׁק לוֹ חַרְטוֹם?"


"כִּי הוּא מְחַרְטֵם צְפַרְדְעִים מִן הַמַיִם

לִסְעוֹד אֶת לִבּוֹ סְעֻדַת צָהֳרַיִם.

סְעֻדַת צָהֳרַיִם,

שַׁחְרִית וְעַרְבִית, –

אַשְׁרֵי הָעֵינַיִם

זָכוּ לְהַבִּיט!"


וּכְדֵי שֶׁדְבָרַי יִתְקַבְּלוּ עַל הַדַעַת,

עָמַד הֶעָגוּר וְחִרְטֵם לוֹ תּוֹלַעַת.


חַרְטֵם וְתָלֹעַ,

חַרְטֵם וּבָלֹעַ,

חַרְטֵם וְקַרְטֵם –

וְיָשָׁר אֶל הַלֹעַ!


עַכְשָׁו חֲמוּטַלִי יוֹדַעַת בָּרוּר,

מַדוּעַ נָחוּץ הַחַרְטוֹם לֶעָגוּר.


"אַךְ לָמָה תּוֹלַעַת,

וְלֹא צְפַרְדְעִים?"

"כִּי גַם הַתּוֹלַעַת

הוּא אֹכֶל טָעִים."


גַם חֶרֶק,

גַם יֶרֶק,

גַם שֶׁרֶץ, –

הַכֹּל,

הַכֹּל מְבֻשָׂם

וְיָפֶה לְמִזְלוֹל!


יָפֶה הוּא לְשֹבַע וְלֹא לְרָזוֹן

וְטוֹב לְבָרֵךְ אֶת בִּרְכַּת־הַמָּזוֹן.


תֹּאמְרוּ: “אֵיזֶה גֹעַל!” – אַךְ יֶלֶד פִּקֵחַ

עַל טַעַם וְרֵיחַ אֵינוֹ מִתְוַכֵּחַ.


הֵן אָנוּ כֻּלָנוּ

יוֹדְעִים הַפִּתְגָם…

אַךְ טַלִי שֶׁלָנוּ

אֵינָהּ כְּכֻלָם.


כִּי טַלִי שֶׁלָנוּ,

אָמְנָם, הִיא פִּקַחַת,

אַךְ טַלִי שֶׁלָנוּ

תָּמִיד מִתְוַכַּחַת.


וְטַלִי דוֹרֶשֶׁת, לְמַעַן הַשֵׁם,

לוֹמַר לָהּ, וְתֵכֶף, אֶת פֵּשֶׁר הַשֵׁם:


"שָׁמַעְתִּי, אוֹמֶרֶת לִי טַלִי, כִּי פַּעַם

נִקְרָא עֲגוּרֵנוּ בְּשֵׁם כְּרוּכִיָה, –

מִין עוֹף שֶׁצוֹרֵחַ! –

אִם כָּכָה, מַה טַעַם

לִקְרֹא כְּרוּכִיָה לוֹ, וְלֹא צְרוּחִיָה?"


וְּכְבָר הִתְכּוֹנַנְתִּי לַחְשׁוֹב וּלְיַגֵעַ

מֹחִי, שֶׁגַם הוּא לֹא תָּמִיד כֹּל־יוֹדֵעַ;

חָשַׁבְתִּי לוֹמַר לָהּ, כִּי שֵׁם זֶה קָרְאוּ

מִפְּנֵי שֶׁהוּא עוֹף, הַצוֹרֵחַ כְּרוּ־כְּרוּ.


אַךְ פֶּתַע נִזְקַף הֶעָגוּר וְעָמַד

עַל רֶגֶל אַחַת!


הוֹ אֵיזֶה יְצוּר זֶה? הוֹ אֵיזֶה מַרְאֶה זֶה?

כְּעֵץ מְשֻׁנֶה, הָעוֹמֵד עַל הַגֶזַע.

כְּלוּלְיָן בְּקִרְקָס,

כְּמוּכָן לְצִלוּם:

לֹא נָע וְלֹא זָז,

וְעוֹמֵד כְּמוֹ־כְלוּם.


אֲנִי מִתְבּוֹנֵן בּוֹ – וְלִי לֹא אִכְפַּת,

אַךְ טַלִי שֶׁלָנוּ – הַכֹּל לָהּ אִכְפַּת!

וְהִיא מִתְעַקֶשֶׁת

וּפֵשֶׁר דוֹרֶשֶׁת:

“מַדוּעַ זֶה דַוְקָא עַל רֶגֶל אַחַת?”


אָמַרְתִּי לְטַלִי:

"קָשָׁה הַחִידָה לִי,

אֲבָל נְנַסֶה לְהַרְהֵר בַּדָבָר,

הֵן יֵשׁ אֵיזֶה שֵׂכֶל גַם פֹּה, בַּבֵּיבָר!"


חָשַׁבְתִּי, חָשַׁבְתִּי

וְכָכָה הֵשַׁבְתִּי:


"קָשִׁים הַחַיִים בַּבֵּיבָר הַגָדוֹל,

וְעוֹף שֶׁכָּזֶה, הָרוֹצֶה לֶאֱכוֹל,

צָרִיךְ לַעֲמוֹל

לַעֲמוֹל

לַעֲמוֹל:

מִבֹּקֶר עַד עֶרֶב

לִשְׁקוֹד עַל הַטֶרֶף,

רַק טֶרֶף וְטֶרֶף –

וְזֶהוּ הַכֹּל.


רוֹצֶה הוּא לַחְשׁוֹב מַשֶׁהוּ –

אִי־אֶפְשָׁר!

רוֹצֶה הוּא לִלְמוֹד מַשֶׁהוּ –

אִי־אֶפְשָׁר!

רוֹצֶה הוּא לָדַעַת לִכְתּוֹב וְלִקְרוֹא,

וְלוּא אַךְ מְעַט, לוּא בִּקְצֵה מַקוֹרוֹ, –

אִי־אֶפְשָׁר

אִי־אֶפְשָׁר

אִי־אֶפְשָׁר

אִי־אֶפְשָׁר!

אִי־אֶפְשָׁר

בַּבֵּיבָר

לַעֲשׂוֹת שׁוּם דָבָר!


כִּי אֵין פְּנַאי לֶעָגוּר

מֵעָמָל וּמִיֶגַע,

כִּי אֵין פְּנַאי לֶעָגוּר

וַאֲפִילוּ לְרֶגַע,

וְאִם כָּךְ יִמָשְׁכוּ כָּל חַיָיו שֶׁל עָגוּר,

סוֹפוֹ שֶׁיִהְיֶה עַם־הָאָרֶץ גָמוּר.


חָשַׁב עֲגוּרֵנוּ: אָז מָה לַעֲשׂוֹת?

חָשַׁב וְהֶחְלִיט הַחְלָטָה שֶׁכָּזֹאת:


אִם אֵין לִי בְּרֵרָה פֹּה,

אֶעֱמוֹד וְאֶלְמַד

אֶת כָּל הַתּוֹרָה פֹּה

עַל רֶגֶל אַחַת!"


וְזֶהוּ סוֹדוֹ שֶׁל רַבֵּנוּ עָגוּר, –

וְאָנוּ הִגַעְנוּ לְסוֹף הַסִפּוּר.


 

מַה בֵּין אֶרֶץ הַלָמָה לְאֶרֶץ הַתֵּיקוּ?

נִדְמֶה לִי, רֵעַי, כִּי בְּטֶרֶם אָחֵל

בְּפֶרֶק חָדָשׁ, שֶׁאֵלָיו תֵּרָתֵקוּ,

כְּדַאי שֶׁאַסְבִּיר לָכֶם, מַה הַהֶבְדֵל

בֵּין אֶרֶץ־הַלָמָה לְאֶרֶץ־הַתֵּיקוּ.


כִּי פַּעַם בְּרֹב חֻצְפָּתִי הֲעִזוֹתִי

לִנְסוֹעַ אֵלֶיהָ, לָאָרֶץ הַזֹאתִי,

מִין אֶרֶץ שֶׁאֵין בָּהּ יוֹדְעֵי־לַעֲנוֹת,

כִּי אֶרֶץ־חִידוֹת הִיא וְאֵין־פִּתְרוֹנוֹת.


פָּגַשְׁתִּי שָׁם אִישׁ וְשָׁאַלְתִּי, כְּטַלִי,

אַלְפֵי שְׁאֵלוֹת, – וְהָאִישׁ לֹא עָנָה לִי.

"אֶצְלֵנוּ – אוֹמֵר הוּא – בָּאָרֶץ הַזֹאת

אֵין שׁוּם מַעֲנוֹת!"


שָׁאַלְתִּי: מַדוּעַ וְלָמָה? –

שׁוֹתֵק הוּא.

שָׁאַלְתִּי: מַה פֹּה? וּמַה שָׁמָה? –

שׁוֹתֵק הוּא.


שָׁאַלְתִּי: מַה פֵּשֶׁר? שָׁאַלְתִּי: מַה טַעַם? –

וְהוּא, כְּאָדָם שֶׁהִכָּהוּ הָרַעַם,

שׁוֹתֵק

וְשׁוֹתֵק

וְשׁוֹתֵק

וְשׁוֹתֵק! –

כִּי כָּךְ הוּא הַנֹהַג בְּאֶרֶץ־הַתֵּיק.


(וְלָמָה לֹא תֵּיקוּ?

כִּי רָזִי לִי, רָז!

נִסִיתִי בְּתֵיקוּ,

אַךְ זֶה לֹא נֶחְרַז.)


שָׁמְעָה חֲמוּטַלִי,

שָׁמְעָה וְאָמְרָה לִי:

"אֶרֶץ, כָּל הַנִשְׁאָל בָּה שׁוֹתֵק הוּא,

מַדוּעַ, אֵיפוֹא, לֹא כִּנוּהָ שֹׁתֵּקוּ"?


"שֹׁתֵּקוּ – עָנִיתִי – זֶה טוֹב עַד מְאֹד!

אַךְ זֶה מְקַלְקֵל אֶת רָאשֵׁי־הַתֵּבוֹת,

שֶׁיֵשׁ בָּהֶם רֶמֶז לְמַה שֶׁאָמַרְנוּ:

תִּשְׁבִּי

יְתָרֵץ הַ

קֻשְׁיוֹת –

וְגָמַרְנוּ!

וְאִם הַתִּשְׁבִּי יְתָרֵץ אֶת הַכֹּל,

מַה צֹרֶךְ לִטְרוֹחַ? מַה טַעַם לִשְׁאֹל?

יֵשֵׁב לוֹ כָּל אִישׁ בְּחִבּוּק־הַיָדַיִם

וּסְתָם יְצַפֶּה לוֹ לְנֵס מִשָׁמַיִם…"


אָכֵן, בִּשְׁבִיל טַלִי שֶׁלָנוּ רַק כָּאן

מַתְחִיל, כְּמוּבָן, עִקָרוֹ שֶׁל עִנְיָן.


אָמְרָה חֲמוּטַלִי:

"הַשֵׁם לְחִידָה לִי,

וּכְבָר מַפְגִיעָה הַסַקְרֶנֶת שֶׁבִּי

לַחְקוֹר וְלִדְרוֹשׁ בְּעִנְיַן הַתִּשְׁבִּי.

אוּלַי תַּעֲנֶה לִי:

אֵיזֶהוּ וּמַהוּ?"

עָנִיתִי:

"אִישׁ פֶּלִי,

וּשְׁמוֹ אֵלִיָהוּ.

הוּא חַי פֹּה בָּאָרֶץ, אַךְ עָף לַשָׁמַיִם,

וּבְכָל מוֹצָאֵי־שַׁבָּתוֹת עִם עַרְבַּיִם

עָלָיו מְזַמְרִים כָּאן בְּקוֹל־יִשְׂרָאֵל,

כִּי הוּא יְבַשֵׂר אֶת בִּיאַת הַגוֹאֵל.


בְּסֵדֶר שֶׁל פֶּסַח – הַקְשִׁיבוּ וּתְמָהוּ –

הוּא בָּא וְגוֹמֵעַ מִכּוֹס־אֵלִיָהוּ,

מִסֵדֶר לְסֵדֶר נוֹדֵד הוּא לִרְאוֹת,

אִם אַבָּא תַּרֵץ אֶת אַרְבַּע הַקֻשְׁיוֹת.


הוּא חַי מִשְׁכְּבָר, אֲבָל מֵת וְהִבְטִיחַ

לָשׁוּב מִשָׁמַיִם לִימוֹת הַמָשִׁיחַ,

לָתֵת קוֹל שׁוֹפָר, כִּי הִגִיעַ הַקֵץ,

וְכָל הַקֻשְׁיוֹת כְּבָר מֻתָּר לְתָרֵץ!"


זֶה יִהְיֶה בְּאַחְרִית־הַיָמִים – הֲשָׁמַעְתָּ? –

הָאָרֶץ תִּהְיֶה אָז גַן־עֵדֶן־שֶׁל־מָטָה,

וְכָל הָעוֹלָם, מִזָקֵן וְעַד טָף,

יִמְצָא שֶׁתֹּרְצוּ כָּל אַלְפֵי קֻשְׁיוֹתָיו…


זֶה טוֹב עַד מְאֹד!

זֶה יָפֶה עַד מְאֹד!

אַךְ לָנוּ עִם טַלִי אֵין פְּנַאי לְחַכּוֹת!


אֲנַחְנוּ נִשְׁאַל וְנָשִׁיב וְנוֹכִיחַ, –

וְכָךְ, בִּזְכוּתֵנוּ, יָבוֹא הַמָשִׁיחַ,

יָבוֹא וְיִרְאֶה, מִשְׁתּוֹמֵם וְנִלְהָב,

כִּי כָּל הַחִידוֹת נִפְתְּרוּ בִּלְעָדָיו.


"אַשְׁרֵי הַמְצַפֶּה לִי, – יֹאמַר, – אַךְ כִּפְלַיִם

אַשְׁרֵי הַמְוַתֵּר עַל הַנֵס מִשָׁמַיִם!"

וְגַם הַתִּשְׁבִּי אָז יָרִיעַ: "אַשְׁרַי

שֶׁיֵשׁ חֲכָמִים הַמְתָרְצִים בִּלְעָדַי!"


עַל־כֵּן, רַבּוֹתַי,

לְהַבְדִיל תְּדַיֵקוּ

בֵּין אֶרֶץ־הַלָמָה

וְאֶרֶץ־הַתֵּיקוּ:


שֶׁבְּאֶרֶץ־הַתֵּיקוּ – תִּשְׁבִּי יְתָרֵץ,

וּבְאֶרֶץ־הַלָמָה – דוֹחְקִים אֶת הַקֵץ.


שֶׁבְּאֶרֶץ־הַתֵּיקוּ – רוֹצִים בְּנִסִים,

וּבְאֶרֶץ־הַלָמָה – אוֹמְרִים וְעוֹשִׂים.


שֶׁבְּאֶרֶץ־הַתֵּיקוּ אֵין טַעַם לִשְׁאוֹל,

וּבְאֶרֶץ־הַלָמָה פּוֹתְרִים אֶת הַכֹּל.


שֶׁבְּאֶרֶץ־הַתֵּיקוּ אוֹמְרִים: לַהֲדָ"ם!

וּבְאֶרֶץ־הַלָמָה: הֲדָ“ם וַהֲדָ”ם! 3


אֶפְשָׁר, כְּמוּבָן, לְהוֹסִיף וְלִמְנוֹת

כָּהֵן וְכָהֵנָה אַלְפֵי הַבְדָלוֹת,

אַךְ אָנוּ מִהַרְנוּ!

עַל־כֵּן תִּסְתַּפֵּקוּ

בְּמַה שֶׁאָמַרְנוּ

עַל אֶרֶץ הַתֵּיקוּ.

כִּי מַה שֶׁאָמַרְנוּ דַיוֹ לְמַחְשָׁב

עַל אֶלֶף דְבָרִים בָּעוֹלָם. וְעַכְשָׁו:

בּוֹאִי, בַּרְנֶשֶׁת!

בּוֹאָה, בַּרְנַשׁ!

עָלֵינוּ לָגֶשֶׁת

לְלָמָה חָדָשׁ. –


 

הַלָמָה הַשִׁשִׁי: לָמָה מִתְיַבְּשׁוֹת הַשְׁלוּלִיוֹת? אוֹ: סוֹפָהּ שֶׁל כֵּרָה אַחַת

אֵין קֵצֶה לַמַיִם,

לַמַיִם אֵין סְפוֹר:

יֵשׁ יָם

יֵשׁ אֲגַם

יֵשׁ נָהָר

יֵשׁ יְאוֹר

וּפֶלֶג

וְנַחַל

וְגַם חַרְדָלִית. –

אֲנַחְנוּ מִכָּל הַמַבּוּל שֶׁל הַמַיִם

בָּחַרְנוּ הַפַּעַם דַוְקָא בִּשְׁלוּלִית.


כִּי טוֹב בַּשְׁלוּלִית

יְחֵפִים לְהַלֵךְ,

כִּי טוֹב בַּשְׁלוּלִית

שִׁכְשׁוּכִים לְשַׁכְשֵׁךְ,

וּלְהַתִּיז אֶת הַמַיִם

וְלָלוּשׁ בְּרַגְלַיִם

אֶת הַטִיט הַנִבְצָק בְּצִקְצוּק וּמִצְמוּץ, –

וּבָרוּךְ שֶׁבָּרָא שְׁלוּלִיוֹת שֶׁבַּחוּץ!


וּמִי שֶׁפִּקֵחַ

וְרַב מַעֲשִׂים

יָכוֹל לְשַׁלֵחַ

גַם צִי־מִפְרָשִׂים.


אֲנַחְנוּ הִצְלַחְנוּ,

אֲנַחְנוּ שִׁלַחְנוּ

דוּגִית וְצוֹלֶלֶת, סִירָה וְתָרְנִית,

וְכָל הַמִקְהֶלֶת

רוֹאָה וְצוֹהֶלֶת:

הֵידָד, חֲמוּטַלִי! הֵידָד, קַבַּרְנִיט!


רָאוּ נְעָרִים

וְשָׁלְפוּ מִכִּיסָם

קֻפְסוֹת גַפְרוּרִים

וְנוֹצָה וְקֵיסָם


וְדַף שֶׁל מַחְבֶּרֶת

וּבְדַל עִפָּרוֹן

וּפוּם שֶׁל מִקְטֶרֶת

שֶׁל דוֹד אַהֲרוֹן


וְקַת שֶׁל מַרְצֵעַ

וּפְקָק שֶׁל בַּקְבּוּק…

אֵינֶנִי יוֹדֵעַ

הַכֹּל בְּדִיוּק.


אֶת כָּל הַשָׁלָל

הֵם הִשְׁלִיכוּ לַמַיִם,

וְצִי חֲמוּטַל

נִתְגַדֵל שִׁבְעָתַיִם.


שָׁלָל! – אָז קָרְאָה חֲמוּטַלִי. – שָׁלָל!

שָׁלָל! – בִּתְרוּעָה נַעֲנָה הַקָהָל.

וְאָנוּ כֻּלָנוּ

בִּן־רֶגַע יָדַעְנוּ,

כִּי שֵׁם הַשְׁלוּלִית הוּא מִשֹׁרֶשׁ שָׁלָל!


הֵידָד, חֲמוּטַלִי!

הֵידָד, חֲמוּטָל!

כִּי הִיא שֶׁפָּתְרָה לִי

בְּטֶרֶם אֶשְׁאַל.


בִּן־רֶגַע הֵחֵלָה מִצְהֶלֶת רַבָּה. –

אוּלָם זֶה עִסְקוֹ שֶׁל הַפֶּרֶק הַבָּא.


ב

אַךְ גָמַרְנוּ אֶת הַשַׁיִט

בַּשְׁלוּלִית לְיַד הַבַּיִת

וְקָרָאנוּ בַּשֵׁנִית

שִׁיר־הֵידָד לַקַבַּרְנִיט, –


מוֹעֵצָה רַבָּה כִּנַסְנוּ

וְעֵצָה כָּזֹאת טִכַּסְנוּ:

לְשִׂמְחַת הַחֲבוּרָה

לַעֲרוֹךְ אֶת הַכֵּרָה!


(הַמִלָה הִיא קְצָת מוּזֶרֶת,

אַךְ כֵּוָן שֶׁאֵין אַחֶרֶת,

הִשְׁתַּמַשְׁנוּ בַּמִלָה

שֶׁפֵּרוּשׁ לָהּ: הִלוּלָה).


אָז קָרָאנוּ: "בֹּאוּ בֹּאוּ!

טוֹב הַבֹּץ מֵאֵין כָּמוֹהוּ!

טוֹב הוּא בֹּץ הַשְׁלוּלִיָה

לַעֲשׂוֹת מַאֲפִיָה!


נְגָרֵף מִתּוֹךְ הַמַיִם

טִיט וְרֶפֶשׁ מְלוֹא חָפְנַיִם

וּבְרַגְלַיִם נְצַקְצֵק, –

לוּשׁוּ, לוּשׁוּ, הַבָּצֵק!"


וּבִן־רֶגַע פִּט עִם פּוּטִי,

מִיק וּמִיקָה, רָן וְרוּתִי,

רְאוּבֵן עִם אֱלִישָׁע

נִצְטָרְפוּ אֶל הַלִישָׁה.


כָּכָה לַשְנוּ וְלִשְׁלַשְׁנוּ,

עַד אֲשֶׁר הַרְגֵשׁ הִרְגַשְׁנוּ:

הַבָּצֵק עָלָה יָפֶה

וּמוּכָן לְמַאֲפֶה.


וְהָיָה זֶה זוּג שֶׁל חֹמֶד:

רָן וְטַלִי הַנַחְתּוֹמֶת!

הֵי נַחְתּוֹמֶת, הֵי נַחְתּוֹם, –

הַבָּצֵק אָפוּי עַד תֹּם!


מָה אָפִינוּ? אֵיךְ אָפִינוּ?

אֵיךְ טָרַחְנוּ וְעָשִׂינוּ

כָּל מִינֵי־אַלְפֵי־מִינִים

שֶׁל עוּגוֹת וְתוּפִינִים? –


יָד לְפֶה, וְאַל תִּשְׁאָלוּ!

כִּי הָעִנְיָנִים הַלָלוּ

הֵם סוֹדוֹת הַחֲבוּרָה,

שֶׁעָרְכָה אֶת הַכֵּרָה.


וְעַל עֶצֶם הַכֵּרָה פֹּה,

מִי הָיָה פֹּה, מַה קָרָה פֹּה, –

נוּ… עַל כָּךְ אֲנִי פָּטוּר

מִלְהַרְחִיב אֶת הַדִּבּוּר.


זֹאת יוֹדֵעַ כָּל פִּקֵחַ,

אִם פִּרְחָח הוּא, אוֹ פּוֹחֵחַ,

אִם דַרְדַק, אוֹ זַאֲטוּט, –

וַחֲבָל עַל הַפִּטְפּוּט!


הָעִקָר הוּא שֶׁהִצְלַחְנוּ

וְכֵרָה כָּזֹאת עָרַכְנוּ,

שֶׁבִּזְכוּת מַה שֶׁקָרָה

שֵׁם הֻמְצָא לָהּ: כַּרְכֵּרָה!


אַךְ כָּל־כָּךְ הַרְבֵּה כִּרְכַּרְנוּ,

שֶׁאֲפִילוּ לֹא שִׁעַרְנוּ,

שֶׁכֵּרָה כָּזֹאת שֶׁל בֹּץ

הִיא אַלְיָה שֶׁיֵשׁ בָּהּ קוֹץ…


כִּי מִיָד מִכָּל מִרְפֶּסֶת

צָצָה גְבֶרֶת מְיֻחֶסֶת,

אוֹ מִין גֶבֶר מְהֻגָן, –

וְהִתְחִיל הַבַּלַגָן:


– מִי מָרַח פְּנֵיכֶם בְּזֶפֶת?!

– מִי הָפַךְ חָצֵר לְרֶפֶת?!

– מִי זִהֵם אֶת הֶחָצֵר?!

– הִסְתַּלְקוּ מִכָּאן מַהֵר! –


שׁוּם דָבָר לֹא הֲבִינוֹתִי!

פֹּה מִין צָהֳלָה כָּזֹאתִי,

פֹּה אֵין שֶׁמֶץ שֶׁל שִׁעְמוּם, –

וְאֶצְלָם זֶה סְתָם זִהוּם?!…


פֹּה הֵשִׁיטוּ צִי שֶׁל פֶּלֶא,

פֹּה אָפוּ עוּגוֹת כָּאֵלֶה,

פֹּה מִשְׁתֶּה גָדוֹל עָרוּךְ, –

וְאֶצְלָם זֶה רַק לִכְלוּךְ…


וְהָיִיתִי כְּבָר בָּטוּחַ,

שֶׁמִיָד יִפְרוֹץ וִכּוּחַ

עִם חַכְמֵי הַמִרְפָּסוֹת…

אַךְ מוּטָב לֹא לְנַסוֹת!


כִּי דַרְדַק שֶׁיֵשׁ לוֹ מֹחַ

עַל כָּרְחוֹ יַחְלִיט לִבְרוֹחַ,

שֶׁהֲרֵי בֵּין כָּךְ וְכָךְ

שׁוּם וִכּוּחַ לֹא יִצְלָח:


זֶה יִהְיֶה כְּמִין דוּשִׂיחַ

בֵּין הַשֶׁלֶג וְהַפִּיחַ,

בֵּין הַקִיר לָעֲדָשִׁים…

סְתָם וִכּוּחַ בֵּין חֵרְשִׁים!


אָז מִלֵאנוּ פִּינוּ מַיִם

וְנָשָׂאנוּ הָרַגְלַיִם, –

וּבִן־רֶגַע נִתְרוֹקְנָה

הֶחָצֵר הַמִסְכֵּנָה.


וְרוֹאִים כָּתְלֵי הַבַּיִת,

כִּי עָצוּב לִכְלֵי־הַשַׁיִט,

כִּי בָּטֵל הוּא וּמְבֻטָל

כָּל הַצִי שֶׁל חֲמוּטָל.


וְדוֹמֶמֶת, מְיֻתֶּמֶת

שְׁלוּלִיתֵנוּ בַּת־הַחֶמֶד

עַל אַלְפֵי הַדוּגִיוֹת

וְרִבּוֹא הָעוּגִיוֹת.


גַם אֲנִי כָּל זֶה רָאִיתִי,

גַם אֲנִי עַל כָּךְ בָּכִיתִי

וְאָמַרְתִּי: “מַר לִי, מָר!…”

אַךְ הַשִׁיר עוֹד לֹא נִגְמָר.


ג

פֹּה, קוֹרְאֵינוּ, נְקַצֵרָה

בְּתֵאוּר הַמַחֲזֶה,

אֵיךְ הִגַעְנוּ הֶחָצֵרָה

לְמָחְרַת הַיוֹם הַזֶה;


אֵיךְ בַּהֲמֻלָה יָצָאנוּ

אֶל הַצִי וְהַשְׁלוּלִית,

אַךְ אֲבוֹי! כִּי לֹא מָצָאנוּ

לֹא שָׂרִיד וְלֹא פָּלִיט;


אֶלָא סְתָם חָצֵר קֵרַחַת,

שֶׁהַכֹּל בָּהּ חֲלַקְלָק, –

כָּךְ נִרְאֵית פִּתְאֹם צַלַחַת,

שֶׁנִזְלַל בָּהּ הַמָרָק…


חֲמוּטַלִי – אַלְלַי לָהּ!

שֶׁאַסְבִּיר! שֶׁאֲסַפֵּר!

מַה זֶה נִתְרַחֵשׁ בִּן־לַיְלָה?!

מֶה הָיָה לָהּ לֶחָצֵר?!


מִי עָשָׂה אֶת הַיַבֶּשֶׁת?!

מִי מָחָה אֶת הַשְׁלוּלִית?! –

חֲמוטַלִי מִתְעַקֶשֶׁת

וְדוֹרֶשֶׁת: שֶׁאַגִיד!


אָז חָשַׁבְתִּי וְחָשַׁבְתִּי

וּתְשׁוּבָה כָּזֹאת הֵשַׁבְתִּי:


"הֲרָאִית, – אָמַרְתִּי, – טַלִי,

אֵיךְ זוֹרַחַת הַחַמָה?

הֲרָאִית, – אָמַרְתִּי, – טַלִי,

גֻלְגָלְתָּהּ הָאֲדֻמָה?


אֵיךְ בּוֹקְעוֹת פִּתְאֹם קַרְנַיִם

בַּמִזְרָח הָאַדְמוֹנִי? –

זֶה מֵרֶפֶת הַשָׁמַיִם

גָח הַשׁוֹר הַקַדְמוֹנִי!


הוּא אַלוּף כָּל שׁוֹר בַּחֶלֶד,

וְגִילוֹ הוּא כָּךְ־וְכָךְ,

הוּא הָיָה עֲדַיִן יֶלֶד

עֵת חָשְׁבוּ לִכְתּוֹב תַּנַךְ.


הוּא וַדַאי זוֹכֵר עֲדַיִן

אֶת אָדָם וְאֶת חַוָה,

וְאֶת הֶבֶל וְאֶת קַיִן

בְּשִׁבְתָּם עוֹד בְּאַחְוָה.


זֶה אֵלָיו מִן הָרָקִיעַ

קוֹל הֵרִיעַ: יְהִי אוֹר!

וּמֵאָז יוֹם־יוֹם מוֹפִיעַ

שֶׁמֶשׁ פָּז בְּצֶלֶם שׁוֹר.


וּמֵאָז אַחַר עַרְבַּיִם

בָּא הַלַיִל הָאָפֵל,

אַךְ הַשׁוֹר לוֹטֵשׁ קַרְנַיִם

וְנוֹגֵחַ אֶת הַלֵיל.


בֹּקֶר־בֹּקֶר כָּכָה גָח הוּא

לָרָקִיעַ הָרָחָב

וְכִלְחוֹךְ עִשְׁבֵי הָאָחוּ

הוּא לוֹחֵךְ אֶת כּוֹכָבָיו.


הוּא לוֹחֵךְ כּוֹכְבֵי הָאֶלֶף, –

וְהַשַׁחַק הַמַבְהִיר

אָז דוֹמֶה לִשְׂדֵה הַשֶׁלֶף

שֶׁכָּלָה בּוֹ הַקָצִיר.


וְאַחַר, עֵת שִׁבְעָתַיִם

יְצִיקֵהוּ צִמָאוֹן,

הוּא שׁוֹתֶה חֲצִי הַמַיִם

שֶׁל כִּנֵֶרֶת וְיַרְקוֹן.


כָּךְ וַדַאי קָרָה גַם אֶמֶשׁ,

עִת יָשַׁנְתְּ וְלֹא רָאִית,

אֵיךְ הֵגִיחַ שׁוֹר־הַשֶׁמֶשׁ

וְשָׁתָה אֶת הַשְׁלוּלִית.


וּשְׁלוּלִית אֲשֶׁר כָּמוֹהָ –

בִּשְׁבִילוֹ הִיא רֶבַע כַּד,

הוּא יָכוֹל אוֹתָהּ לִגְמוֹעַ

בְּלִקְלוּק אֶחָד בִּלְבַד!


וְהוּא בָּא, לְצַעֲרֵנוּ,

וְלִקְלֵק אוֹתָהּ עַד תֹּם,

וְעַל־כֵּן בַּחֲצֵרֵנוּ

הִתְיַבֵּשׁ הַכֹּל פִּתְאֹם."


חֲמוּטַלִי דֹם הִקְשִׁיבָה

עַל הַשֶׁמֶשׁ וְהַשׁוֹר

וְדִבְרֵי תוּגָה הֵשִׁיבָה

לְאַבְרָם שֶׁלָהּ, לֵאמוֹר:


"הַאֻמְנָם – הִגִידָה טַלִי –

יְחֵפִים לֹא נְהַלֵךְ?

הַאֻמְנָם – הִגִידָה טַלִי –

לֹא נוֹסִיף עוֹד לְשַׁכְשֵׁךְ?


לֹא נַתִּיז עוֹד אֶת הַמַיִם?

לֹא נָלוּשׁ עוֹד בְּרַגְלַיִם

אֶת הַבֹּץ אֲשֶׁר בּוֹסַסְנוּ,

שֶׁקוֹלוֹ הוּא קוֹל מִצְמוּץ?

הֲאֻמְנָם לֹא נְבָרֵךְ עוֹד

עַל הַגֶשֶׁם שֶׁבַּחוּץ?" –


גַם אֲנִי עַל כַּךְ תָּהִיתִי,

אַךְ נִחַמְתִּי וְעָנִיתִי:


"אַל תִּבְכִּי, – אָמַרְתִּי, – טַלִי,

עַל הַגֶשֶׁם שֶׁהָלַךְ.

בַּמָרוֹם, הַבִּיטִי, טַלִי,

עָב קְטַנָה רוֹמֶזֶת לָךְ!"


וְאָמְנָם בִּקְצֵה רָקִיעַ

עָב נוֹסַעַת חֲרִישִׁית.

עוֹד מְעַט שְׁנִיָה תּוֹפִיעַ.

וּשְׁלִישִׁית.

וַחֲמִישִׁית. – –


חֲמוּטַלִי מִתְפַּיֶסֶת:

עֲנָנִים בָּאִים! זֶה אוֹת,

כִּי יֵרֵד עוֹד גֶשֶׁם־חֶסֶד,

וְיִהְיוּ גַם שְׁלוּלִיוֹת!


וְהִנֵה גַם קוֹל הָרַעַם,

וְהַנֵטֶף הַמְבַשֵׂר! – –


אַךְ בָּזֹאת נִגְמוֹר הַפַּעַם

וְנִכְתּוֹב סִפּוּר אַחֵר.


 

מַשֶׁהוּ עַל הָעוֹלָם הַגָדוֹל וְכַנְפֵי הַדִמְיוֹן

הַרְבֵּה אֲרָצוֹת בָּעוֹלָם שֶׁגָדוֹל הוּא, –

הָעוֹלָם הַגָּדוֹל שֶׁל הַטַף הַקָטָן.

אֶל כָּל מֶרְחַקָיו לְהַגִיעַ יָכֹלְנוּ

רַק שְׁנַיִם מֵאֶלֶף: תִּינוֹק וּפַיְטָן.


רַק שְׁנַיִם מֵאֶלֶף: כָּמוֹנִי וְטַלִי

וְכָל חֲבֵרֶיהָ בְּגַן וְגַנוֹן.

שָׁאַלְתִּי: “אֵיךְ עַפְנוּ לְשָׁם?” – וְעָנְתָה לִי:

“הִמְרֵאנוּ לְשָׁם עַל כַּנְפֵי־הַדִמְיוֹן”.


כֵּן, יֵשׁ לָאָדָם מִין כְּנָפַיִם כָּאֵלֶה,

צָרִיךְ רַק לָדַעַת אֵיפֹה לְחַפֵּשׂ:

הַתְחִילוּ לָשִׁיר – וְתִרְאוּ אֶת הַפֶּלֶא!

הַצְהִילוּ מִשְׂחָק – וְיוֹפִיעַ הַנֵס!


כִּי לָנוּ כָּל זֶמֶר הוּא בַּעַל־כְּנָפַיִם,

עַל כֵּן הוּא יָכוֹל לְגַמֵא מֶרְחָבִים.

כַּנְפֵי־הַדִמְיוֹן עֲשׂוּיוֹת מִקַרְנַיִם

שֶׁל שֶׁמֶשׁ אָבִיב וְהַרְבֵּה כּוֹכָבִים,


וְהַרְבֵּה חֲלוֹמוֹת שֶׁחוֹלֵם אֵיזֶה יֶלֶד,

וּמִשְׂחָק שֶׁל “נַגִיד שֶׁ…”,

וַאֲפִילוּ שְׁטֻיוֹת, –

וְכָל הַמוּזָר שֶׁאֵינֶנוּ בַּחֶלֶד

בִּזְכוּת הַכְּנָפַיִם מַתְחִיל אָז לִהְיוֹת.


אֶל אֶרֶץ־הַלָמָה כְּנָפֵינוּ הוֹבִילוּ,

וְאֶרֶץ־הַתֵּיקוּ… וְשָׁמָה, רָחוֹק,

עוֹד לָנוּ נָכוֹנוּ גַם אֶרֶץ־כְּאִלוּ,

גַם אֶרֶץ־הַדַוְקָא,

גַם אֶרֶץ־בִּצְחוֹק.


וְאָנוּ נָעוּף עוֹד גָבוֹהָּ, גָבוֹהָּ,

נָשְׁיר עוֹד עַל אֶלֶף־אַלְפֵי מַסָעוֹת.

עַכְשָׁו נְסַפֵּר, אֵיךְ זָכִינוּ לִנְסוֹעַ

לְאֶרֶץ־הַהֶפֶךְ, הִיא אֶרֶץ פְּלָאוֹת.


וְזֶהוּ הַכְּרוּז

לְכָל גַן וְגַנוֹן:

"נֵצֵא וְנָטוּס

עַל כַּנְפֵי־הַדִמְיוֹן!"


 

אֲנִי וְטַלִי בְּאֶרֶץ הַהֶפֶךְ

הָיִינוּ עִם טַלִי בְּאֶרֶץ־הַהֶפֶךְ,

אֶרֶץ־הַהֶפֶךְ הִיא אֶרֶץ פְּלָאוֹת,

וְכָאן נְגַלֶה לְקורְאֵינוּ רַק טֶפַח

מִכָּל הַדְבָרִים שֶׁזָכִינוּ לִרְאוֹת.


רָאִינוּ שָׁם דָג הַנִקְרָא דָגָמָל,

מִפְּנֵי שֶׁהוּא יַחַד גַם דָג גַם גָמָל:

פּוֹסֵעַ בַּמַיִם,

שׂוֹחֶה בַּמִדְבָּר,

זְנָבוֹ בַּשָׁמַיִם,

רֹאשׁוֹ בַּנָהָר;

וּבַעַל גַבְנוֹן הוּא

וְהוֹלֵךְ לְגַנוֹן הוּא

וְשָׁר וְצוֹרֵחַ רַק מְיָאוּ וּמְיָאוּ,

וְאֵין אִישׁ יוֹדֵעַ שָׁם, מִי הוּא וּמַה הוּא.


וְעוֹד שָׁם הָיָה הָעֲנָק הַקָטָן,

וְגֹלֶם פִּקֵחַ, וְכוּשִׁי לָבָן,

וְחָתוּל הַנוֹבֵחַ,

וְגָמָל הַפּוֹרֵחַ,

וְעוֹג הַמִסְכֵּן,

שֶׁהָיָה לְגַמָד,

וְתֶרַח זָקֵן,

שֶׁהוּא יֶלֶד נֶחְמָד,

וְכִפָּה אֲדֻמָה,

שֶׁקָטְפָה בְּרַגְלַיִם

תּוּתֵי־אֲדָמָה

מִשִׂיחֵי הַשָׁמַיִם.


אוֹמְרִים, שֶׁאוֹתָם גַרְגִירִים עֲרֵבִים

הֵם, פָּשׁוּט, כּוֹכָבִים.


אַךְ מָה הַחִדוּשׁ פֹּה? וּמַה כַּאן הַפֶּלֶא?

אֲנַחְנוּ רָאִינוּ דְבָרִים שֶׁכָּאֵלֶה!

אֶצְלֵנוּ בַּשִׁיר

זֶה מוּבָן מֵאֵלָיו:

פֹּה כּוֹכָב הוּא גַרְגִיר,

וְגַרְגִיר הוּא כּוֹכָב.


פֹּה דָגִים שֶׁרָאִינוּ

חַיִים בַּיַבֶּשֶׁת;

פֹּה חִצִים שֶׁיָרִינוּ

חוֹזְרִים אֶל הַקֶשֶׁת;

פֹּה צִיף־צִיף הוּא שִׁירָם

שֶׁל דֻבִּים וּפִילִים,

וְהַב־הָב – דִבּוּרָם

שֶׁל גוּרֵי חֲתוּלִים;

וְגִ’ירַף הָאִלֵם,

הַנָמוּךְ מִכֻּלָם,

פֹּה עוֹמֵד וְנוֹאֵם

כְּאָתוֹן שֵׁל בִּלְעָם.


וְאֵיזֶה גִ’ירַף הוּא!… הוֹ, אֶרֶץ מוּזֶרֶת:

גֻּלְגלֶת – כְּזַיִת, רַגְלַיִם – כְּזֶרֶת,

אֲפִילוּ צַוָאר לוֹ כְּטֶפַח… לָכֵן

הֶחְלַטְנוּ לִקְרוֹא לוֹ גִ’ירַפְעַלְפִּיכֵן!


גִ’ירַפְעַלְפִּיכֵן – וְקַרְנַפְעַלְפִּיכֵן:

לֹא קֶרֶן,

לֹא אַף לוֹ,

וְאַף־עַל־פִּי־כֵן!

פָּשׁוּט נְבוּכוֹנוּ:

וְשֶׁמָא לָצוֹן הוּא?

כָּזֶה פִּצְפְּצוֹן הוּא, –

וּכְבָר הוּא קַרְנָף!

וְאַךְ רְאִינוּהוּ, מָחָאנוּ לוֹ כָּף!


וְעוֹד פֹּה – בָּתִּים מֻצָבִים עַל הַגָג,

וְרֶשֶׁת בַּמַיִם לוֹכֶדֶת דַיָג,

וְעֵץ הָעוֹמֵד עַל הָרֹאשׁ, – זֹאת אוֹמֶרֶת:

לְמַעְלָה הַשֹׁרֶשׁ לְמַטָה צַמֶרֶת.

וּמַה שֶׁמַצְחִיק וַאֲפִילוּ מוּזָר:

שֶׁכָּל הַיַמִים פֹּה הוֹלְכִים לַנָהָר!


וְאָז – תַּאֲמִינוּ אוֹ לֹא תַאֲמִינוּ –

הַלֹּבֶן שָׁחוֹר הוּא, הַשְׂמֹאל מִיָמִין הוּא,

וּבְיוֹם שֶׁל חַמְסִין, שֶׁקוֹפְאִים בּוֹ מִקוֹר,

הַנֶשֶׁר בּוֹרֵחַ מִפְּנֵי הָאַנְקוֹר.


וְשֹׁמוּ שָׁמַיִם

וְאֶרֶץ רַבָּה!

פֹּה שְׁתַּיִם כִּפְלַיִם

יוֹתֵר מֵאַרְבַּע.


וְעֶשֶׂר עִם עֶשֶׂר

(שָׁמַעִתִּי אוֹמְרִים!) –

אוֹ יֶתֶר אוֹ חֶסֶר,

וְרַק לֹא עֶשְׂרִים.


וְסֵדֶר שֶׁל אַלֶפְבֵּית? – פֶּלֶא עַל פֶּלֶא

שֶׁכָּל זֶה נִכְנָס לְרֹאשׁוֹ שֶׁל דַרְדַק!

שִׁמְעוּ, לְמָשָׁל, פִּטְפּוּטִים שֶׁכָּאֵלֶה:

אַבְגַד

וְאַתְבַּשׁ

וְתַשְׁרַק

וְגַרְדַק!


וְאֵיזֶה מִין יוּד! – לֹא שָׂבַעְנוּ מִתְּמוֹהָּ;

פֹּה רַק לְמַמוּתָה יֵשׁ חֶדֶק כָּמוֹהָ!

וּכְדֵי לְהַרְכִּיב עַל הַוָו הַחוֹלָם

צָרִיךְ פֹּה חֲמוֹר לַעֲלוֹת בְּסֻלָם…


וְעוֹד פֹּה, וְעוֹד… אֲבָל כָּאן נְקַצֵרָה

וְרַק נְרַמֵז עוֹד עַל שְׁוָא וְעַל צֵירָה,

שֶׁבֵּין הַנְקוּדוֹת, מֵאַחַת לַשְׁנִיָה,

בַּכְּבִישׁ פֹּה נוֹסַעַת יוֹם־יוֹם אֳנִיָה…


אַתֶּם בְּוַדַאי תִּטְעֲנוּ: שִׁין־קוּף־רֵישׁ!

אֵין בָּעוֹלָם קִשְׁקוּשִׁים שֶׁכָּאֵלֶה!

אֲנַחְנוּ עִם טַלִי נוֹכַחְנוּ, כִּי יֵשׁ!

צָרִיךְ רַק לָדַעַת לִרְאוֹת אֶת הַפֶּלֶא.


אֲנַחְנוּ יָדַעְנוּ, אֲנַחְנוּ רָאִינוּ,

אֲנַחְנוּ בְּאֶרֶץ־הַהֶפֶךְ הָיִינוּ.


בְּאֶרֶץ־הַהֶפֶךְ

הָיִינוּ הַיוֹם,

וְזֶהוּ רַק טֶפַח

מִכָּל הַחֲלוֹם.


אֶת יֶתֶר אַלְפֵי הַפְּלָאוֹת וּפְלָאִים

אוּלַי נְגַלֶה בַּפְּרָקִים הַבָּאִים:

וְגַם אָז

בְּוַדַאי

בְּשִׁירִים

וּפְרוֹטְרוֹט.

וְעַד אָז,

רַבּוֹתַי

הַקוֹרְאִים:

– לִתְרָאוֹת!

*

וּלְסִיוּם הַכָּתוּב

פָּסוּק שֶׁל בְּרָכָה לִי:

שָׁלוֹם וְכָל טוּב

מִמֶּנִי וְטַלִי. –

אברהם שלוֹנסקי


 

סוֹף דָבָר

תַּם וְנִשְׁלַם

סִפְרְךָ, אַבְרָהָם;

אֲבָל לֹא נִשְׁלָמָה

מַסֶכֶת הַלָמָה.


עוֹד טַלִי שׁוֹאֶלֶת,

עוֹד טַלִי תִּשְׁאַל, –

אֵין קֵץ לַשָׁאֶלֶת

שֶׁלָךְ, חֲמוּטַל


עַל כֵּן לֹא סִיַמְנוּ

אֶת כָּל הַמָנָה,

וְכָכָה הִסְכַּמְנוּ

בֵּינִי לְבֵינָהּ:


"לְיֶתֶר הַלָמָה

תַּגִיעַ הָעֵת

בְּסֵפֶר־הַלָמָה

שֶׁלִי, חֵלֶק בֵּית."


עַכְשָׁו, רַבּוֹתַי,

פַּלְלוּ: מִי יִתֵּן!

וְיַחַד נָרִיעַ:

אָמֵן וְאָמֵן!


  1. מֻבְטְחַנִי, כִּי כֻּלָם

    מְבִינִים, כִּי שְׁמִי אַבְרָם.  ↩

  2. “קֶרֶת” – כָּךְ אוֹמְרִים בְּשִׁיר;

    בְּדִבּוּר פָּשׁוּט זוֹ – עִיר.  ↩

  3. גַם אֵלֶה רָאשֵׁי־הַתֵּבוֹת, וְלֹא סְתָם, –

    לֵאמוֹר: לֹא הָיוּ הַדְבָרִים מֵעוֹלָם.

    וּבְחֹסֶר הלָמֶד נִמְחַק פֹּה הַלָאו,

    וְאָז זֶה לְהֵפֶךְ, מובָן מֵאֵלָיו.  ↩