רקע
יהודה ליב גורדון
אגרות כרך ב: קבוצה ב: תרמ"ד
mנחלת הכלל [?]
wמכתבים

 

אגרות כרך ב: קבוצה ב: תרמ"ד


אגרת מאתים וארבעים וחמש.

בעז“ה, ספ”ב ביום הכנסי לג“ן ליום הכנסי לברית. יום ה' ד' דחנוכה תרמ”ד לסדר “ולא זכר שר המשקים את יוסף וישכחהו”.

[להנ"ל]

ואני לא עשיתי כמעשהו כי זכרתיך ולא שכחתיך אחי אף בטרם דברך אלי במכתבך הגלוי האחרון. אחרי בואי לבקר את הידוע לך ונחמתיו ושמחתיו מיגונו נועצתי לכתוב אליו על אדותיך, כי עטי ממהר לדבר דברים כבושין מפי; ואחרי כתבי אליו גמרתי לחכות אל תשובתו ולא להעיר ולעורר אותו שנית עד שיחפץ, וגם אחרי כן כבוא דבריך לא סרתי ממחשבתי זאת ולא הייתי לו כמזכיר וכנֹשה, כי חסתי על כבוד התורה ועל כבודך וכבודי, כי ידעתי כי אין זה אלא מצוה התלויה בזמן ואם יתמהמה בא יבא היום אשר נזדמן לפונדק אחר ואז מידי ברח לא יברח. והנה אתמול היה היום הזה המקְוֶה. נקראתי לבית אחד ממיודעינו לעת ערב וגם הוא בא שמה; כראותו אותי התנצל על כי לא ענני עד כה כי אמר פגש יפגשני ודברנו פנים אל פנים. והנה אני מצאתי מדרך הנימוס לבלי הכנס בפרטי הדבר בבית אחר בפני אנשים מן החוץ; אבל די לי בהתנצלותו זאת כי מזה רואה אנכי כי דברי נתקבלו אצלו ובלי ספק מלא ימלא את בקשתי ובפרט אחרי אשר באותה שעה עצמה בקש הוא מאתי לגמול לו גמולה קטנה והבטחתי לו לעשות. והנה ראיתי טוב לפני למהר להודיעך את כל זאת למען ירגע לבבך; ועתה לא יארכו הימים ואשוב לראותו ואת אשר ישים בידי בעתו אחישנו לך.

יותר אין כל חדש תחת השמש אצלנו. לכשתבוא תשובת מונטיפיורי אליך תודיעני כי אם טוב יענך והיה לך לישועה ושמח בזה לב אוהבך דורש טובתך

יל"ג.


אגרת מאתיים וארבעים ושש.

[לה' נ. סאקאלוו]

ידידי!

לעשות רצונך חפצתי אך אינני יודע אם חפצי בידי יצלח. כל השירים אשר יצאו מתחת עטי עד כה יבואו כתמם באספת שירי הנדפסת בארבעה חלקים ע“י חברת משכילים בפ”ב, ואם אדפיס איזה שיר זולתם אהיה כשוחט קדשים בחוץ. זולתי השיר “בני משה” אשר שלחתי ע“פ מליצתך להאנשים הידועים לך בווארשוי ואשר לא ידעתי עד כה מה היה לו, הוא לא יבא באספת השירים לפי שנכתב אחרי אשר נדפס החלק הראשון ששם היה מקומו ולפי שנתתיו במתנה להאנשים ההם ולא היה לי רשות להדפיסו; ועתה אם יתנו לך האנשים ההם רשות לשימו על לוחך, קחנו מידם. ספורים מוכנים ומזומנים אין תחת ידי, אע”פ שספורים הרבה החלותי לכתוב ולא גמרתים. היותר קרובים לגמר בשולם הם: א) “מחלקת לשם שמים”, גדול בכמותו בעל שני חלקים ובשביל זה לא יתכן לך. ב) “סנדלפון”, ספור איש שבא לעירו כשהוא עני מדכא והיה קטן בעיני הבריות ובזוי באדם והיו קוראים לו דלפון, ופתאם עשַר עֹשֶר גדול ונשתרבבה קומתו מהלך ת“ק שנה ואמרו עליו שהוא קושר כתרים לקונו וקראו לו סנ-דלפון, כלו' הדלפון הקדוש. – ג) "לא יגרע”, ספור איש יהודי שהיה נשוי אשה מבנות הדור החדש יצאנית ופזרנית והולכת בחקות הגוים, והיה אישה זן ומפרנס אותה ומספיק כל צרכיה, ורק דבר אחד לא השיגה ידו לתת לה והוא – להספיק לה פאַפיראָסין כל צרכה, והמספר נושא ונותן אם פאַפיראָסין הם בכלל שארה כסותה ועונתה וחייב בעלה משום “לא יגרע” או לא. ד) "זקן ממרא". רבנים שהיו בעיר אחת עשו קנוניא ביניהם להעלות מחיר מכירת חמץ כדי להרבות הכנסותיהם, ורק אחד בגד בהם והוזיל השער וקלקל משבתם ונדון כזקן ממרא. ה) "גם קבורה לא היתה לו". מעשה בעול ימים אחד שנתחנך על ברכי הדת והאמונה וכשיצא להשכלה היה הולך בדרך טובים ומשתדל להיות זהיר במצוות, אבל מסבות החיים עומדות לו לשטן על כל מדרך כף רגל ומביאות אותו לדוש עברות בעקביו על כרחו ולבסוף הן מביאות אותו לחיות במקום שאין שם בני ישראל ואי אפשר לו בשום אופן לחיות ע"פ דתו ובמותו איננו בא גם לקבר ישראל. ושם יתֹאר קרב לבו ומלחמת נפשו אשר הוא נלחם עד כי יכרע ויפול שדוד כי לא יוכל לעמוד בפני מה שתקיף ממנו. – מארבעת אלה האחרונים בחר לך אחד והתפאֵר עלי למתי אגיענו לך והתפלל בעדי שתהיה עלי רוח ה' לכלות המלאכה ולהוציא מתחת ידי דבר מתקן ואנסה כחי להכינו לך, כי באמת אֹמר לך עיפה נפשי לכותבים ובלי חמדה אֹחז בקסת הסופרים, ובכל ימי החרף הזה לא כתבתי בלתי אם סוף שירי “שני יוסף בן שמעון” ועוד שנים שלשה דברים קטנים שהביאני ההכרח לזה.

רואה אנכי אותך טועה בכתיבת שמי ולכן הנני מצרף לזה הקאַרטע שלי והנני יוצא מעם פניך ברכת כתיבה וחתימה טובה לשנת 1884 הבאה.

ידידך ומכבדך יל"ג.

יועש“ק, 30 דיקבר 83. ס”ב [י“ג טבת תרמ”ד].


אגרת מאתים וארבעים ושבע.

[לה' מ. רייכערסאן]

ידידי המכונה בל' סגינהור “רייכערסאָן”!

לעת עתה לא אוכל עוד לשמחך, לא בדבר שפתים ולא בחפץ כפים הגם הלם ראיתי אותו האיש עוד פעמים אחרי ראי אותו ראשונה ויבטיחני למלאת בקשתי, אבל בשתי פעמים האחרונות לא זכר את הבטחתו ויהי כמחריש. ואני לא אַצתי להזכירהו לפי שחפץ אנכי לבחון אותו ולצרוף כליותיו ולבו, אם באמת שכח מה שהבטיח ושוגג הוא או בזדון עושה עצמו כשוכח, וגם זה מאיזה סבה אם מחמת שעוד לא יצא מכלל “דל גאה” ומה שהבטיח לי לא היה אלא משום משוא פנים שלא חפץ להשיב פני ריקם או שכבר הגיע לכלל “עשיר מכחש”. ולבסוף אינני רואה זכות לעצמי לכוף עליו הר כגיגית ולאחוז בערפו ולאמר לו: תן לי הנפש או הרכוש! על כן אקחך ידידי לאֹרך אָפך עוד לימים מועטים, אולי אראהו בקרב הימים ויתגלגלו הדברים לידי כך ויזכור מאליו או כי יהיה לי פתחון פה להעירהו על הדבר בדרך יפה ואז אציל מפיו דבר אמת ואודיעך, ואם יתאפק ויחשה עד מאד אז אשים דברים בפיך ואתה בעצמך תשאלהו. בין כך וכך עליך המלאכה לגמור; תושיע לך ידך לכלות הדפסת ספרך, ואם בעת הזאת יתעורר האיש ההוא למלאת הבטחתו והיתה לך עזרתו גם אז כדבר בעתו, כאשר ירד הגשם מן השמים והרוה את הארץ השוקקה.

ומדעתי אותך נוטה לעצבות ולדרוש כל דבר לגנאי על כן הנני כופל דברי שעוד לא נואשתי מן הדבר ולא אמרתי וי ליה לחסכון כיס, כי אם הוא ממון המוטל בספק ויהא מונח עד שיבוא אלינו ויתעורר עליו מעצמו או עד שאמצא אני לי שעת הכשר ופתחון פה להעירו עליו.

והנני ידידך החפץ בטובתך יל"ג.

ב' שבט תרמ“ד, ספ”ב.


אגרת מאתים וארבעים ושמונה.

[לה' נ. סאקאלאוו]

ידידי איש חמדות![^1]

הנך בעיני כאותו ילד שעשועים אשר בשאול אותו מי יאהב יותר, את אביו או את אמו, ענה ואמר: שניהם יחדו. שני ספורים אתה מבקש מאתי ללוּחך ושיר על גביהם! מרֻבה תפשת! שיר בודאי לא אבטיח לך וזה משני טעמים, הא' לפי שעוד הדבר מֻטל בספק אם יצאו ספרי הנדפסים לפני צאת לוחך או לא, והב' לפי שאני אינני מוציא שירים כנחתום האופה גלוסקאות כי אם בהיות עלי הרוח אשיר חדשים לבקרים ואם לא יעברו ירחים ושנים והמית נבלי לא ישמע, ומי יודע אם עד העת אשר הגבלת תבוא הרוח ותנשב בכנורי? ספור אחד אשתדל לערוך לך ועל היותר אתך הסליחה. במכתבי הקודם שכחתי להקדים ולאמר לך כי מה שאעשה אעשה שלא על מנת לקבל פרס ורק מאשר יקרת בעיני ואני חפץ להחזיק בידך בעמלך לטובת ספרתנו! כי מה יקח יושב עיר הבירה אשר צרכיו מרבים מידי סופֶר יושב בעיר המדינה אשר הכנסותיו מועטים? הפרס הזה יהיה בטל אצלו בכדי אכילת פרס. אם באמת ידך משגת לשלם שכר לסופרים אעירך על שנים מהם אשר לדעתי יוכלו לעבוד עבודה אתך לתועלת ושכרך יהיה להם לישועה מעטה, האחד הוא בן-יהודה היושב בירושלים והשני הוא המדקדק ר' משה רייכערסאָן היושב בווילנא, איש מהם יוכלו להביא לך ברכה איש ממקצועו שבתורה אשר הוא עוסק בו.

ואני תפלה כי יצליח ה' חפצך בידך ותתעשר מפסלת של לוחות כמשה רבנו.

ידידך ומכבדך יל"ג.

ה' שבט תרמ“ד, ספ”ב.


אגרת מאתים וארבעים ותשע.

[לה' מ. רייכערסאהן]

ידידי!

עוד בטרם קבלי את מכתבך הגלוי האחרון לא התאפקתי ואכתוב לה‘… (כך הוא כותב את שמו, ולא… בלי ספק מדאגה מדבר פן יחשבוהו לאחד מבני חת) מכתב קטן, בתור מכתם בן ד’ שורות, כדברים האלה לאמר:

רֹאֶה אָנֹכִי כִּי הִנְּךָ נֹשֶה

מָה - שֶׁהִבְטַחְתַּנִּי בְּעַד ר' מֹשֶה.

וּלְפִי שֶׁיְדַעֲתִּיךָ לְאִישׁ אוֹמֵר וְעוֹשֶׂה

לָכֵן סְלַח אִם אֶהְיֶה לָךְ כְּנֹשֶה.


את המכתב מסרתי ליד אחד ממכרינו וגם דבר לאטתי עמו לדבר על לבו. והנה את פני ה‘… לא ראיתי עוד עד היום אבל את האיש מוסר המכתב ראיתי ואמר לי כי… שחק והתענג על מכתבי ואמר כי נתן יתן מה שהבטיח. והנה את זה ראיתי להודיעך בתשובה על מכתבך מיום ה’ העבר, וטוב עשית כי כתבת בעצמך אליו, כי עתה יבחן הדבר אם כן הוא ודובר אמת בלבבו; ואני אמנם לא אדע מתי אראה את פניו כי דבר זה תלוי במקרה. וגם דעתי נוטה שיעמוד בדבורו ואם יתמהמה חכה לו כי בוא יבוא לפני ביאת המשיח. ומי יתן וידרש גם השר מונטיפיורי אליך ונבנית על ידו בנין שלם, אבל לבי יכני כי ידעתי את האיש לעווי כי הוא קשה ובלתי אץ להיטיב.

ברכת ה' עליך ועל מעשה ידיך כחפץ ידידך מימי ילדותו.

יל"ג.

מוש“ק, פ' בשלח, [י”ג שבט] תרמ“ד ספ”ב.


אגרת מאתים וחמשים.

[להנ"ל]

ידידי!

שמחתי לשמוע כי סוף סוף כרע וילד ידידנו ה’ע… אחרי הקשותו ללדת ימים רבים; ואני מראש אמרתי לך: אם יתמהמה חכה לו. וברוך ה' הגומר עלי כי זכני לשלם נדרי אשר נדרתי לך בפי ובלבבי, ואם צר כחי להיות מן העושים לא התרפיתי לכה"פ להיות מן המעשים.

כן דברת כי המנדב ממאסקוי הוא הנדיב רק“ז וויסאָצקי ואחרי כי החלטת לנקוב בשמות העוזרים על ידך הנני שולח לך בזה את מכתבו אלי למען תראה כי בסבר פנים יפות נשא האיש המצוין הזה את נדבתו ועל כיוצא בו נאמר “שש ועושה צדק”. וכשאני לעצמי, אחרי אשר שללת ממני זכות המיאון שיש לכל ריבה קטנה שבישראל, איעצך לבלי הרבות בשבחים עלי לבלי יהי הדבר לעלבון להמתנדבים, כי סוף סוף הם הנותנים ואני מה? ותכתוב בקצרה כי בהשתדלות ידידך יל”ג עזרו על ידך נדיבי לב אלה. ויותר טוב אם תשקיע לגמרי את שמי ולא תזכירני בפירוש ותאמר רק כי בהשתדלות אחד מידידיך וכו'… ואולם כטוב בעיניך תעשה.

אל תתמה עוד על החפץ כי לא תקבל מענה ממונטיפיורי ואיש סודו. השמועה באה הלום כי השר חולה מסכן, ואולי רוע מזלך גרים כי כפי הנראה נולדת במזל מאדים ולא ינקה כל הנוגע בך.

וה' יהפוך לך את הקללה לברכה וייטיב מזלך וישמחו וירונו בך כל אוהבי שמך ובתוכם יגל גם אני.

יל"ג.

ר“ח פעברואַר תרמ”ד, [י“ז שבט] ספ”ב


אגרת מאתים וחמשים ואחת.

[להנ"ל]

ידידי היקר!

בפעם הזאת תסלח לי כי לא אוכל למלאת את בקשתך. אינני מֻכשר לקבץ חתומים ולחלק ספרים לא שלי ולא של אחרים, ומה גם בעיר הגדולה הזאת ובבריאותי הרפה. אבל עצה חדשה אשים לפניך אולי אלהים עמך ויעמיד לך ריוח והצלה ממקום זה. הנה אנכי מצרף לך בזה פתשגן כתב לאחד מן הנדיבים החובבים שפתנו אשר בה, הוא הגביר… העתק את המכתב בכתב ידך ושלחהו אליו בצירוף הקונטרס האחרון מספרך החדש; אולי יעתר לך ויעזרך במשאת כפו. בכונה שולח אני לך נוסח המכתב אשר תכתוב אליו לפי שאתה אינך יודע את האיש ואת שיחו וקרוב לשמוע שיכבד ממך הדבר לכלכל דבריך אליו במשפט. תוכל להוסיף ולגרוע ולשנות מן המטבע אשר טבעתי במכתבי זה אבל את שמי לא תזכיר בו, למען לא יהיה חושד אותי בקנוניא אתך ואז בלי ספק ישאלני על אודותיך וידעתי את אשר אֹמר לו. בשלחך את מכתבך אליו תודיעני מזה בו ביום למען אדע לראות פניו.

ממונטיפיורי ומן לִוִיו תנער חצנך ומחית את התקוה הזאת מעל לוח לבך ולא תוסיף להחלותך עוד.

בהקדמתך צדVI מצאתי מגרעות אחדות הצריכות תקון. א) לא הבאַראָן נפתלי הירץ גנצבורג הוא נותן הכסף כי אם בנו דוד, ואני טרם אדע אם גלה בזה את אזן אביו אם לא, וזה יוכל להיות לו לעלבון; ע“כ טוב אם תמחה לגמרי את שם העצם ותכתוב הבאַראָן גנצבורג. ב) מדוע הזכרת את שמו אחרי השנים הנותרים? ולדעתי מן הראוי שתסדר את שמות המנדבים לפי סכום נדבתם, וא”כ יהי' גנצבורג, אפרון וויסאָצקי. ג) שלא כדין כתבת ונקדת הַמַּעֲשֶׂה שהוא שם המקרה וצריך לנקד הַמְּעֲשֶׂה בפועל; וכן המעזיר הוא מלה בדויה ובגין חדש שלא היה בעולמו, ולמה תלית בי שני בוקי סריקי אלה? לדעתי יש לך לכתוב כזה: “חמרא למריא טיבותא לשקייה ועל כן יהי זכור לטוב גם ידידי כו' אשר היה הַמְּעֲשֶׂה בדבר מצוה (או צדקה) זה ועורר לי את לבות הנדיבים ההמה לבוא לעזרתי ולהיות בסומכי נפשי”.

לוּ גם נדפס כבר העלה אשר שלחת אלי צריך אתה לדעתי לשוב ולהדפיסו שנית ולתקן את המגרעות אשר רשמתי ומה גם אולי יעתר לך גם ה' קויפמאַנן ואז צריך אתה לצרף גם את שמו.

והיה זה שלום מאת ידידך החפץ מאד בהצלחתך

יל"ג.

P. S. בשירי נזדמן לי לכתוב אֵש בכנוי נוכח ונקדתיו אֶשך הא' בסגול והש' רפה, כמו אשכם בישעי‘. התסכים לזה? לי לא נתבאר טעם הסגול תחת הא’ במלות אֶשכם, אֶשתך; היש לך טעם בדבר?1


אגרת מאתים וחמשים ושתים.

ידידי המשכיל השלם והסופר המהיר, הר"ר יצחק יעקב

ווייסבערג נרו יאיר, בקיוב העיר.

זה ימים אחדים שלחו לי מבית נכאתו של הוואָסחאָד תכריך קטן עֹטה שתי וערב קרוע, כתוב עליו מאת “ווייסבערג בקיוב” ותוכו רצוף – עלה אחד ממ“ע העברי. קראתי את העלה ההוא בשום שכל אשר לא קראתי כמהו שום מ”כ עברי מימי, הפכתי בו והפכתי בו למצוא פשר הדבר, מה ענין שמיטה אצל הר סיני ומה“ע העברי לווייסבערג ולגאָרדאָן? אבל בפעם הזאת תאמין כי יגעתי ולא מצאתי. אחרי כן קראתי בכה”ע הודעה כי אתה וידידנו הר“מ גאָרדאָן הוצאתם בשותפות מחברת “שבר וגאון” ועלה על לבי החשד כי בני משק הוואָסראָד שהם בעזה”ר חשובים על המעשר ערבבו הדברים והחליפו את מחברתכם (אשר אלי שלחתם לי) בעלה נדף אחד כמו שערבבו את השלחן ערוך עם הערוך השלם. על כן התעוררתי לשאול את פיך מה טיבו של הדבר הזה? אם כונתי אל האמת וידעתם היום כי מחברתכם לא הגיעה לידי ועליכם לשוב ולשלחנה לי ע"פ האדריססא הרשומה למטה.

מדי דברך תיטיב נא להודיעני את כל המוצאות בימים האחרונים את ידידי (וגסי מלפנים) הרב מ“ג. האיש הזה הוא בעיני כאותה החיה שהיתה בימי משה שלא באה אלא לשעתה ואח”כ נעלמה מעיני כל חי. כן האיש הזה וכן דרכו עמדי תמיד! בהיות לו דבר יתודע אלי, יקרא ואנכי אעננו, ידבר ואשיבנו; ופתאֹם רוח עברה בו ואיננו ולא אדע איה מקומו.

ביום שיצאו אבותינו ממצרים, הוא היום אשר בו תקבל את מכתבי זה, בו ביום י צאו ספרי מכור הברזל הוא בית דפוסו של צעדערבוים. בזכרי את הדברים הטובים אשר דברת עלי במאמרך חג לספרותנו" ביום יובלי [אשר הצ“ב לא הדפיסו לא מאשר צר לו המקום במליצו כאשר התנצל כי אם מאשר צרה עינו] אשר בו שקלת את פעולתי במאזני צדק ונכספת לראות את ספרי יוצאים לאור בשטה מקבצת, על כן קדמתי לשמחך כבשׂרה הזאת ואולי תדע להוציא ממנה גם תועלת אם תקדם לקחת דברים עם המוציאים לאור למכור את הספרים בקיוב ובנותיה, כי בודאי לא יקפחו שכרך. פרטי תנאיהם והאדריססא אליהם תמצא בקרוב בהמודעות אשר ידפיסו בכתבי העתים. והנני מברכך בשמחת החג הבע”ל ויהי רצון שלא יארע תקלה בקדרתך, ותבער כדין כל חמירא וחמיעא מביתך ומלבך אך לא את זכר מוקירך ומכבדך

יל"ג.

י' ניסן תרמ“ד ספ”ב.


אגרת מאתים וחמשים ושלש.

[לה' מ. רייכערסאהן]

ידידי!

ברגע הזה מסרו לי את מכתבך הגלוי מיום שלשם. מכתבך הראשון בא לידי במועדו ואין יסוד להסתפק אם הגיע מכתבך גם לה' ק.; אבל אע“פ שמן העת ההיא ראיתי את ה' ק. פעמים רבות הוא לא דבר בי דבר על אדותיך וגם אני מצאתי לנכון לחשות עד אשר יתעורר הוא לשאול את פי כי אז יכנסו דברי יותר בלבו כדברי עד שאיננו נוגע בדבר. והנה שתיקת ה',. איננה ראיה שאיננו חפץ למלאת בקשתך או שלא קבל מכתבך, כי דבר טבעי הוא אצלו, לפי שהוא מטבעו שכחן גדול ורעיוניו מפזרים, ולבסוף יזכור, הוא חפץ להיות אצלי אתמול כי היו לנו להטפל יחד בדבר אחד ולא בא ובלתי ספק עכבוהו; מחר אקוה לראות אותו בביהכ”נ ואולי יתגלגלו הדברים גם על אֹדותיך, על כן אל תתיאש עוד מן העזרה הזאת, אבל גם אל תקוה לה ואל תסמוך עליה יותר מדאי, ותהי בעיניך כאחד מן הדברים הבאים בהיסח הדעת. הלא ראית את אשר עשה לך ה' א., והוא איננו שכחן אבל דרכו בכך להתנהל לאִטו בדברים כאלה שאינם נוגעים אל עצמו ואל בשרו, ואני אמר אמרתי לך כי סוף הכבוד (האָנאָראַר) לבוא, וכן היה.

ובכן אין לך לחכות בהפצת ספרך עד בא תשובת ה' ק., גם הערותי על סגנון לשון הקדמתך לא תהיינה לך למעצור. סוף סוף אחת היא אם את הבאַראָן נפתלי הירץ או את הבאַראָן דוד תזכיר לטוב, כי כלוּם האב מתקנא בבנו והבן באביו? ואע“פ שלא נחה דעתי בבאור דעתך בפעל עַשֵׂה ובשמושך במלות מעשה ומעזיר (מה שלא אוכל לפרט לך עתה מקצר זמן ואעשה זאת בפעם אחרת) ורק אגיד לך עתה כי לא למדקדק ולא בהקדמת ספרו לברוא לו מלות חדשות וזרות ולהשתמש בהם – אבל לאחר מעשה לא יהיה גם זה לך מניעה לעצור את ספרך, ושלח תשלח אותו באשר תוכל, כי לא בספר דקדוק יבקשו הקוראים מליצה צחה ושפה ברורה. אפס דבר אחד אבקשך לבלי תשלח את הספרים לפ”ב על שמי כי קשה עלי לקחתם מן הפאָסט הרחוקה בחצי פרסה ממקום משכני, על שם הבאַראָן רד“ג תשלח את עשרת הספרים, ואת האחד אשר תאמר לשלוח אלי תשים בפסת נייר שתי וערב ותרשום עליו cъ дocтaвkoЮ нa дoмъ. במליץ אינני כותב עוד ולא יבוא שם דבר מאתי וכן לא אכתוב בשום מכתב עתי לב”י ולא אוּכל אפוא לגמול לך את הגמולה אשר אתה מבקש ממני.

היום יצאו ספרי מבית הדפוס והלכו לבית הצינזור להתעכב שם שבעה נקיים, כדין.

והנני מברך גם אני אותך בשמחת החג הנקרא בל' סגי נהור זמן חרותנו אחרי אשר עד היום עבדים אנחנו ובעבדותנו יעזבנו אלהינו. ויהי רצון שלא תארע תקלה בקדרתך ויהי שלחנך שלם ככל חֻקות השלחן ערוך, ויהי מקורך ברוך ומרורך כרוּך ויום שמחתך ארוך עד בואנו ירד ליום שכלו ארוך במקום שאין עבדות ואין חרות ולא מצות ומרורים ולא שלחן ערוך, והנני ידידך שבכל לבו אחריך כרוך

יל:"ג.

יום ד' ערב חג הפסח תרמ“ד, פה סטפ”ב.


אגרת מאתים וחמשים וארבע.

לידידי מה"מ הכהן רייכערטאהן.

במכתבי אשר הריצותי לך היום בבקר שכחתי להוסיף כי בהרמז שלך היטבת לפתור את החידה השניה. ואם תחפוץ יבוא הפתרון בשמך בהמליץ כי אתה הראשון אשר כונתּ אל האמת. את החידה הראשונה פתר אחר ודבריו יבאו בדפוס; גם את השניה פתר אבל לא כיון יפה.

יל"ג.

ע“ש עם דמדומי חמה י”ז ניסן תרמ"ד.


אגרת מאתים וחמשים וחמש.

מוצאי יו“ט האחרון של פסח תרמ”ד. ספ"ב.

לכבוד הסופר המהיר והמשכיל האמתי תם דרך ובר רוח הר"ר

יצחק יעקב ווייסבערג נ"י.

הספר שבר גאון הגיעני במועדו לפני הפסח אבל המכתב אשר אמרת כי הלך עמו והגליון השני מן העברי לא באו לידי; ואולם תחתם בא לי ביום שביעי של פסח מכתבך האחרון זה הים הגדול השוטף ועובר על פני ששה עמודים גדולים. ומי שעשה נס לאבותינו ביום הזה וקרע לפניהם את הים הוא יעשה נס גם לי ויעבירני בחרבה בתוך ים מכתבך וישלח לי עזרתו מקדש להשיב לך דבר דבור על אפניו.

ספרכם אע“פ שקדירא דשותפי הוא בכל זאת הוא חמימא וקרירא, – חמימא למחברי הספר חו”ח הנדונים בו כדין ברותחין וקרירא להמשכילים הקוראים אשר ימצאו בו קורת רוח ויכירו טובה לכם על אשר תבעתם עלבונה של תורה מידי מחלליה. כל דבריכם נאמרים בטוב טעם ודעת וברוח פסקנית עזה וכל חציכם שנונים כחצי גבורים משכילים קולעים אל השערה ונוקבים עד התהום. שמחתי לראות את רב מ“ג ידידי אשר רוב ימיו היה בזבולן בצאתו שב עתה ביששכר לאהלי התורה והוא יושב ודורש צדק ומהיר משפט, כי כל דבריו אמת וצדק; וכמהם גם הערותיך המחכמות ומכתבך הנעתק מכ”י של ר' חלאוונא אשר כמאכל תאוה הזה לא בא אל פי מיום קראִי ראשונה את המגלה טמירין, הדבר האחד אשר אולי יבלבל את הקורא ויסיח דעתו היא ההערה הארֻכה (מעמוד 56 עד 71) הטובה לעצמה אבל אין כאן מקומה והיא קשה להספר כספחת. ואולם אתה חפצת לצוד שני צבאים בחד שחיה וגם זה עלה בידך כי איש יודע ציד אתה; הכי קראו שמך יצחק יעקב, כי ציד בפיך כיצחק ויודע אתה להכין מטעמים כיעקב. עלה והצלח!

והנה אם עד כה יניחו דברי את רוחך ידעתי כי מכאן ולהבא לא ייטבו בעיניך, כי בעוֹנוֹתי הרבים לא אוכל להפיק רצונך ולתת את שאלתך בכל אשר שאלתני.

לא אוכל לדבר על אֹדות ספרכם בדפוס לפי שאינני כותב כעת בשום מ“ע לב”י; נערתי חצני גם מן המליץ גם מן הוואָסחאָד, ואין לי עסק עמהם.

לא אוכל להבטיחך ג“כ להחל לכתוב בהעברי כי כל כתבי העתים לב”י היו לי לזרא ותדבק ידי אל העט ונפשי עיפה לכותבים. אתה ורעיך המקשיבים לקולך אם אמר תאמרו משנאת המן לזכור לטוב את חרבונה הנה חפצכם בידכם ויהי אלהים עמכם, ואני – אבדה האמונה מלבי בקהל הקוראים מב“י ונואשתי מהם ומהמונם! אם אנשים חסרי לב ונלעגי לשון כרודקינזאָן יוכלו להיות למו”ל ולמצוא לך קהל קוראים, אם חנף ומרע כצ. יוכל להוליך את העם שולל בתעתועיו עשרות שנים, אם כו' וכו' וכו‘… מה ההמון הזה כי נפקדנו וכי נשית אליו לבנו?! עדר הקצובות הוא ההולך רחילא בתר רחכילא אחרי כל נגדא סמותא העומד בראשו; ילך לו עד אשר יפול באחת הפחתים וידע כי בנפשו הוא. אם עתך בידך ורצונך חדש אתך לפקוח את עיני העורים האלה ולהזהירם – עשה והצלח, אבל ספק הוא בידי אם יודע גם אתה כמה נבזה ושפל הוא האיש אשר אתה יוצא להלחם בו וכמה רעה הוא גורם לישראל. הלֹא ידעתי כי איש מלחמות אני מנעורי ודיו לרוב שפכתי; עם גדולים וטובים מ… שריתי ולא אגרתי דברי מפני איש, ובשירי שני יוסף בן שמעון וצדקיהו בבית הפקדוּת, הבאים בספרי, תראה כי ככחי אז כחי עתה. אפס כי טעמים אחרים בדבר. אין האיש הזה אשר אתה קורא עליו מלחמה גבור עריץ אשר תרעיש עליו את השמים ואת הארץ ולא אריה דבי עילאה אשר יקרא עליו מלֹא רועים. אתה לבדך תמצא ידך לו, ואל יתברך בלבבו לאמר: מה רבו צרי! רבים קמים עלי! אני בהשפטי עם סופרינו החדשים, חומל אנכי על מיטב הצאן הזה ולא אדקדק עמם כחוט השערה, ואם נמצא בהם מעט ברכה או דבר טוב אחד צר לי להדיחם משאתם ולרפות ידיהם באָמרי אולי יקחו מוסר והיטיבו דרכיהם ומעלליהם והביאו באחריתם תועלת לספרתנו, כי אם נרדוף באף ונשמידם מי יקום לנו בין הסופרים בדור יתום זה? וסוף סוף הלא טוב… מ… וממחבלים אחרים כי האי גונא הנותנים את עמנו לחרפה ואת ספרתנו לגדופים. מאמין אנכי כי עוד עמד טעם לשוננו הקדושה ביחידי סגולה כעמנו ורוחה מתהלכת בתוכם, ודי לחָכמים כאלה ברמיזה למען דעתם מי הם מבני הנביאים הלוקחים לשונם לשון זרה ופיהם ידבר תהפוכות וסוף רויא כזה שממילא נפל. זכורני מימי נעורי כי בימים ההם לא היו בקרבנו לא מבקרים ולא כותבי העתים ובכל זאת בחרו נערי בני ישראל מעצמם את הטוב ומאסו ברע, לא למדו לשונם לדבר בבעל צחות המליצה או בעל עט סופר ושאר כותבי פלסתר ומליצים לצים הדומים להם, כי אם ר’ נה“ו ור' מא”ג ור"י ערטער ולעטטערים ולוצאטטו ולעבענזאָהן היו להם למופת. ומי נהלם אז בעצתו, ומי תכן את רוחם לדעת מאוס ברע ובחור בטוב, אם לא רוח ה' אשר עלינו ועל השרידים אשר ה' קורא. אין אני אומר לך ולחבריך קבלו דעתי אף אין אני מכחיש את ערך הבקרת הטובה המכלה קוצים מן הכרם, אבל אני לא אחפוץ להוציא כחי לבטלה כי אם אחשך כחי להתחרות עם מרעים אחרים הגורמים רעה יתרה והפסד מרבד לישראל.

ולמען תראה כי יקרה הבקרת האמתית בעיני ויודע אני לכבד את ערכי הנני מתוך ידך מראש לדבר על שירי בבואם לידך ככל העולה על רוחך וחלילה לי מקצוף עליך ומגער בך.

ספרי יוצאים היום מן הצינזור; בלי ספק יעשו עוד כשבועים ימים בבית הכורך ואחר ישולחו ליד הקוראים. אני אינני מדפיס את הספרים על חשבוני כי אם המלאכה הזאת נעשית ע“י אחרים והשכר אשר הם מעלים לי הם חייבים לשלם לי במשך שנתים ימים, כי כן ימשכו לדעתם ימי מכירת הספרים. לי יתנו במתנה מספר קטן מן הספרים ואשתדל להמציא ספר אחד גם לך ולרב מ”ג חלף ספרכם אשר כבדתוני בו.

בכל עת בוא דבריך אלי ערבים הם עלי ואתענג עליהם, ורק אחת אבקשך כי בשובך לדבר בי תשמיט מבין שורותיך דברי שבח ותהלה הנפרזים, אשר ריחם עולה באפי כריח השום ואני לא מאוכלי שום הנני. הנה נא כחי במתני ואוני בשרירי בטני ואינני צריך לתחבולה זאת ב"ה.

ר"ם ראָליצקי היה בזה ובקרני בביתי וימצא חן בעיני כי נראה לי כאיש ישר לב ובעל נפש ישרה. מסרתי לו מכתב מליצה לאחד ממכירי במאָסקוי. ומי יתן ומצא האיש הזה מנוחה שלמה במקום אשר הלך שם, כי איש טוב ומשכיל על דבר הוא וברכה בו.

מרב מ“ג לא קבלתי עד כה תמונת אות. ברכהו בשמי בשלום באשר הוא שם וקבל גם אתה את ברכת המוקירך ומכבדך כערכך. יל”ג.


אגרת מאתים וחמשים ושש.

[להנ"ל]

ידידי!

רואה אנכי כי לא קראת בעיון את מכתבי אליך כי לולא כן כי עתה, א) לא היית תובע מאתי תשובה חדשה על מכתבך הראשון אחרי אשר במכתבי עניתיך תשובה נמרצת על כל שאלותיך, כי לא אדבר על ספרך בדפוס ולא אכתוב בהעברי ולא אצא להלחם במנהיג הרחים, ב) לא היית קורא אותי להעיד בדבר החדש והיית נושא ק“ו בעצמך ומה אם סלקתי ידי ממחלוקת ההיא שהיא מעין מחלקת לש”ש עאכ"ו ממחלקת כזאת המלוכלכת בדם ובשפיר ובשליא. צר לי מאד כי זה הפעם השנית אשר מוכרח אנכי להשיב פניך ריקם, אבל האמינה לי כי יש לי טעמים עקריים ומונעים אותי מזה. אין נפשי להציעם לפניך במכתב אבל לבי בטוח כי לוּ היית עמי במחיצתי והיית שומעם מפי כי אז היית מנענע לי בראשך ומודה לי כי יפה עשיתי.

הכ"י מושב לך בזה.

וה' ישפות שלום לך ולכל אנשי בריתך ויתן בלב משכילנו וסופרינו להתרחק מן הכיעור ומן הדומה לו וישמור את תלמידי החכמים מכל רבב על בגדם, כחפץ מכבדך ומוקירך באמת ובתמים, כל הימים

יל"ג.

מוש“ק ה' אייר תרמ”ד. ספ"ב.


אגרת מאתים וחמשים ושבע.

ב' סיון תרמ“ד, ספ”ב.

[לה' פ סמאָלענסקי]

ידידי היקר!

הקיץ הקץ, הגיע היום אשר בו יצאו ספרי לאור… הנה אחד אחוז מן הספרים שלוח לך בזה למנחת זכרון מזכרת אהבתך אלי, כי מרבית השירים החדשים אשר נאספו ובאו בספרים האלה הלא ילדו ראשונה על ברכיך ואתה היית סנדיקס בהשחר ועתה כשגדלו והגיע פרקם לבוא באנשים היה שושבינם והכניסם לחופה ובשר נא בשחרך צאתם ובואם בקהל רב ושפוט עליהם בלי משא פנים ככל אשר יורוך אורך ואמתך כי אותה אני מבקש. ולהקל מעליך את החפוש והבקרת בשירים הרבים אשר מרביתם ישנים וכבר נודעו לקהל הקוראים ואין לדבר בם עוד, ארשום בזה לפניך את השירים החדשים או הישנים שתקנתי בהם תקון גדול:

בספר א‘: חדשים: ברכת ישרים, חג לאדוני. חלק ב’: השיר ירח בלילה, ההעתקה אם מבכה את בתה, השיר האמונה והדעת, חנה – לאחר שלשים שנה – שלהי קיטא, אתם עדי, על דא קא בכינא, ליעקב רייפמאן, ולחואל, על מות כרמיה.

בספר ב' מתוקנים: ההקדמה וכמעט כל המשלים ובפרט סוס ורוכבו, העגלה הטובעת בבץ, הגבעה הרה ללת, ועוד אחרים, לפי שהשתדלתי לעשות את הספר הזה ספר ראוי לבוא בבתי הספר ללמד בו את בני הנעורים, על כן השתדלתי להסיר ממני כל חשש חמוץ וכל דבר הנוגע במקצת בנגע עמנו, כמו: ארמון נטש, יעלת סלע והנשר שהעתקתים לגם אלה משלי יהודה והבאתי משם אחרים תחתם. וטוב תעשה בבקרך הספר הזה אם תשים אותו ואת ספרי משלי יהודה מהדורא ראשונה גם לעמת זה, אז יתברר לך את אשר עמלתי בו ואת אשר חדשתי בו

בספר ג': השיר צדקיהו בבית הפקדות חדש מעקרו וכאשתו של יהויכין נתעברתי בבית האסורים וילדתיו בעצב בגולה. ויודע אנכי מראש כי בעד השיר הזה אשקל למטרפסי מידך ומיד שאר המבקרים, כי תלקני מלקות ארבעים, אבל אתה עשה את חובתך והיה כמצליף ואני אהיה מוטל ופני טוחות בקרקע ואהיה קורא “והוא רחום וכפר”, ורק אל תשכח בטרם בואך לשפוט על השיר הזה לקרא את ההערה המצורפת לשיר הזה בסוף הספר בתור הקדמה.—

השיר אהבת דוד ומיכל מתֻקן (לדעתי לשבח) במקומות רבים וביחוד בשיר האחרון אשר שם שניתי את תכלית הספור ותכונתו ובראתי לו פנים חדשות; וגם בזה נחוץ לך לשוֹת את ב' המהדורות זה לעמת זה.

הספר הרביעי כמעט כלו נדפס ראשונה בהשחר ובלי ספק שגורים השירים בזכרונך. חדשות בו: שבעת הפרקים האחרונים בשיר שני יוסף בן שמעון, השיר: אל יאשם יהודה, שיר החתימה: השארת הנפש. ב“גם אלה משלי יהודה” –: הסוס והסיס, ואדני בזק. – בשיר קוצו של יוד נוספו שני בתים, ובגם אלה משלי יהודה נתקנו משלים רבים וביחוד המשל יעלת סלע והנשר.

והנה כל חמש השנים האחרונות, שתים הראשונות שלא כתבתי כל עיקר ושלש האחרונות שעסקתי בסדור הספרים וכל מה שכתבתי הבאתי אל תוכם, לא יכלתי לפנות אל השחר ולהעניק לו מפרי עטי כאשר נסיתי; ואתה אחרי סתום וחתום הספרים כל אשר אשיר אשוב לשלוח למכתב עתך כמקדם כי חמודות הוא לי, ולחובה ולמצוה אנכי חושב לתמכו ולסעדו בכל אשר אוכל. צר היה לי לשמוע כי החלית והלכת בחרף העבר להתרפאות; אקוה כי עלתה לך רפואה שלמה ושב כחך ותשוב להכות בפלשתים… וללכוד את השועלים המהלכים בהר ציון ומחבלים כרמנו ולשום לפיד בין זנבותיהם.

שלום לך חזק וחזק והוסיף ללכת בכחך הכביר להושיע את ישראל, ידידך דורש שלומה וטובתך

יל"ג.


אגרת מאתים וחמשים ושמונה.

ד' סיון תרמ"ד, 1 יוני.

ידידי!

ברגע זה הביאו לי את מכתבך מיום 26 טין מאַי, והנני ממהר לענותך עליו: את מאמרך “אשיבה חורפי דבר” לא אשלח “להמליץ” מאלה הטעמים: א) מיום שמשכתי את ידי מצאעדערבוים זה לי שלשה עשר חדשים, אין לי מגע ומשא עמו ומתרחק אני ממנו בכל מה דאפשר, לפי שסורו רע, ואי אפשר לדור עמו בכפיפה ואיך אעשה בנפשי שקר לבא ולבקש מלפניו בקשה גדולה או קטנה? ב) תשובתך בְּרֻבָּה טובה וסגנונך חד, כחץ גבור משכיל, אבל יש בה דברים אחדים שלא נתנו להאמר בדפוס, ולא תהיה תפארתך על זה הדרך, ולעומת זה חסר דבר אחד בתשובתך, אשר אם כי קטן הוא (בעיניך) מפני עצמו, רב הוא למחוץ בו קדקוד המבקר, המחבל כרמך בדרך הליכתו ולפי תומו, והוא, כי לא הזכרת את טעותו שהוא חושב שהשם “חד וחלק” בדוי מלבך, ובשביל זה הוא מלגלג, ובאמת השם הזה הוא השם אשר קרא לו מחברו, וא“כ לעגו אל חיקו ישוב. ג) כבר קדמתי אני לכתוב תשובה למבקרך בלשון רוסיא, ובה מודד אני פעולתו אל חיקו מדה בחבל. היום בבוקר הראיתי את תשובתי לבעל “הוואָסחאָד” והוא מתקשה לקבל בטוים קשים אחדים, הנוגעים בכבוד עוזרו התמידי, ומבקש ממני לרככם ולפי שבין כך וכך אחרתי להביא את תשובתי במחברת הוואסחאד לחודש יוני, שכבר יצאה מן הדפוס, ולא תוכל לבא קודם חוברת יולי, לקחתי את מאמרי בחזרה להגיהו ולהסיר ממנו הדברים המרים ביותר, ואם בין כה וכה יבואו דבריך “בהמליץ” יהיה זה לפתחון פה לבעל הוואסחאד לבלי לקבל את מאמרי, וטוב טוב לך התשובה למבקרך במקום שסרח ולהיותו נידון בלשון שקלקל, כי אז הקוראים את דבריו יקראו גם את דברי ונגולה חרפתך מעליך. נוסף לזה טוב לך בוא איש אחר להפוך בזכותך מאשר תתבע אתה בעצמך את עלבונך, ומה גם כי אנכי אחתום את שמי מפורש על מאמרי. ודברי, ידעתי, מתקבלים על דעת הקוראים ונכנסים אל לבם. – לזאת הנני משיב לך את מאמרך, שמרהו אתך ואם לא ידפיס ל. את תשובתי, כי האיש קשה וכבוד עצמו חביב עליו מכבוד התורה, אז תתקנהו (לא את ל., כי זה אי אפשר כי אם את מאמרך) ותשלחהו בעצמך אל בעל “המליץ” ובלי ספק יקבלו, כי עוין הוא לל. מתמול שלשום, ומתנכל אליו תמיד למצוא תואנה להתנפל עליו. ופן יעלה על לבבך ספק ספיקא כי דוחה אנכי אותך בקש, הנני לגלות לך רז מרזי הרידאקציון, וקורא לפניך בשם מי הוא “הקריטיקוס” אשר כתב מהתלות עליך, ובזה תהיה חרב אחת יתירה בידך להרגהו. הקריטיקוס הוא ד. בעל המאמר על אדות התקונים אשר על אדותיו קראו רבים חמס על בעל הוואסחאד, כי חפץ הוא לקעקע ביצתן של ישראל, והנך רואה, כי אין לחשוד אותו שרצונו להמליץ טוב על החסידים ובעלי הפלפול, אלא פשוט אינו יודע מה הוא מה, וכדי שלא להוציא את הנייר חלק ובשביל דרוש וקבל שכר כתב מה שכתב. והנה ידוע תדע כי אנכי דברתי על לב ל. (אשר הוא בעצמו לא ידע בין ימין ולשמאל בספרותנו ואין אתו יודע עד מה בספרי קדם) להעזר בד. זה, אחרי משכי את ידי מהרידאקציון, לפי שד. זה באמת הוא עלם משכיל, יודע לחקור ולדרוש היטב בדבר שאינו מופלא ממנו וממהר לדבר צחות בשפת רוסיא, אבל בפעם הזאת תקע את עצמו לדבר בדבר שאין לו ידיעת בית רבו וישקל למטרפסיה מידי. ביום הראשון הבא יוצא אנכי וביתי (זו היא אשתי ולא יותר) לשבת בכפר בבית הקיץ, ולא אבוא בעיר בלתי פעמים בשבוע, ביום השלישי וביום השביעי, ועי”ז יתעכב מעט מרוץ מכתבי, אבל בהיות לך דבר אלי כתוב על האדרעססא הישנה כפעם בפעם, ואם תתמהמה תשובתי ליום או ליומים חכה לה כי בוא תבוא. בבית הקיץ יושב אני ואברהם אחי יחדו, כי מתרפא הוא ושותה מי מעינות וצריך שמירה מעולה והוא ערירי, אין לו מי יסעדהו וישמרהו בלעדנו. עוד לי דברים אליך בתשובה על מכתבך הקודם, ואחשכם לפעם האחרת, אם לא ישקעו מלבי; בין כך וכך היה שלום והתענג על ספרי אשר תקרא וינעם לי.

ידידך יל"ג.


אגרת מאתים וחמשים ותשע.

19 יוני 1884 [ה' תמוז תרמ"ד]

להמסדרים ספרי עברית בבית דפוסו של צ“ב בספ”ב

ה' אלקיש וה' קנארינג.

ידעתי כי בראותכם אותי מחריש ובלתי דובר אליכם דבר זה ימים רבים חשבתם עלי מחשבה לאמר: “בכל המון מחברי ישראל גם המחבר הזה; כתם המלאכה הסתיר פתאם את פניו ממנו להשמט מן הכבוד אשר אמר לכבדנו בעד עמלנו בספריו אשר מדרגו”. ולכן הנני בא היום במכתבי זה להגיד לכם כי אם כה חשבתם עלי טעיתם במשפטכם. אמת הדבר כי בספרי כמו שיצאו מבית דפוסכם לא נחה דעתי מאד, לפי שעל ידי רפיון ידי בעל-הדפוס ואחדים מן העושים במלאכה נמצאו בספרים מגרעות רבות ויצאו לא בעתּם ובזמנם, ויצא לי מזה עגמת נפש ועבודה יתרה ואבוד זמן וגם היזק ממון, אפס כי לא עליכם חמסי, אתם עשיתם את מלאכתכם באמונה ובישרת לבב עמי, ולולא עמלכם ושקידתכם היו הספרים יוצאים עוד יותר רעים ונשחתים, אשר לא ביד יקחו. ואם עד כה החשיתי מהגיד לכם את תודתי יען כי לא חפצתי לבוא אליכם בדברים בעלמא ובידים ריקניות כי אם להוסיף על דברי איזה סימן מוחשי לאות תודתי והכרתי את עמלכם; ואת זאת לא יכלתי עשות עד היום הזה לפי שעד כה היתה קפת המוציאים לאור ריקה, אין בה פרוטה. ועתה קבלו את התשורה המובאת לכם היום מאתי – לאיש מכם אָחוז אחד מספרי, כי ידעתי כי יודעי ספר אתם ובשפת קדשנו חפצכם, ומאת המוציאים לאור לאיש מכם עשרה עשרה רו כ. וגמול זה אמנם איננו מגיע למדת פעולתכם, אבל ידם אינה משגת לפזר יותר מזה, והיו דברי אלה לכם לעדות ביעקב כי פועלים חרוצים וזריזים אתם במלאכת הקדש אשר אתם עושים בה, ומי יתן והיו כל העוסקים בהדפסת ספרי ישראל אנשים כנים וישרים כמוכם ועלתה ספרותנו כפורחת ולא יבושו סופרי ישראל לעולם.

אלה דברי מכבדכם ומכיר טובתכם

יל"ג.


אגרת מאתים וששים.

[לה' מ. רייכערסאָהן].

ידידי!

יושב אנכי כעת מחרבוני הקיץ בכפר ולא אבוא בעיר בלתי אם פעמים בשבוע, ביום ג' וביום ו' לשעות קטועות אחדות, ועל כן אין לי תקוה לראות את האיש אשר אתה מבקש; כי ביום קשה לכון השעה למצאו בביתו וללון בעיר לא אוכל לפי ששותה אנכי בבקר בבקר מי באר פערדינאנד, ואין לגרוע. לא ידעתי אפוא הפעם במה אושיעך, אחרי אשר גם בראות האיש את פני פעם אחת אחרי קבלו את מכתבך הראשון לא שאלני אל אדותיך ולא דבר אתי דבר; וכפי הנראה אין את לבו לבוא לעזרך ואני טעיתי אפוא בהעירי לבך לבוא לפניו בבקשתך.

אם אתה תתענג על שירי – לא כן אנכי עמדי, כי עתה בעברי על פניהם בשעות הפנאי רואה אנכי כי רבו בם השגיאות; יש אשר הן שגיאות הדפוס ויש גם שגיאותי אני אם שהם פליטת הקולמוס או גם מחסרון ידיעה ועתה עיני ראתן ולבי עלי דוי ואין לאל ידי להושיע, כי כבר יצאו הספרים ומתפשטים בעולם.

שלום לך ולאשר אתך וה' יעמיד לך ריוח והצלה ממקום אחר כי הידו תקצר?

ידידך יל"ג

8 יולי 1884, [כ“ז תמוז תרמ”ד] שוואלאווא הסמוכה לפ"ב.


אגרת מאתים וששים ואחת.

[לה' מיכל גאָרדאָן]

ידידי יקירי!

ברגע הזה הביאו לי את מכתבך משפאלע מיום 2 יולי. מכתבך הראשון אשר אמרת לא הגיע לידי ובודאי לא הגיע גם להרידאקציון של “המליץ”, כי לולא כן הריצוהו אלי עד ארגיעה, וע“כ לא אוסיף אבקשנו עוד, אחרי אשר הנאמר בו שנוי במכתב המונח לפני. בפתחי את מכתבך המונח לפני ברכתי: ברוך מחיה המתים, וברוך דין האמת. בגלל שתיקתך הארוכה זה יותר משנה כל ימי היות הפרעות והשערוריות במקומות מושבך, היית בעיני כאדם שמת ועבר ובטל מן העולם, ובאמת לא ידעתי איזה גורל עבר עליך, אם לא בקקוך בוקקים, אם לא הכוך נפש אם לא עזבת ארץ… לתור לך מנוחה בארץ אחרת מאַכלת יושביה. אחותך נ., אשר גם בה נגעה יד השעות הרעות האלה והאש אשר אכלה את העיר קאוונא בערה גם במעונה ובכלי ביתה, אחותך זאת גם היא פנתה אלי אחרי השרפה לדרוש אותך ולבקש מקום שבתך, ועניתי: לא ידעתי, ובדרך השערה אמרתי כי בודאי נהפכו הבלהות גם עליך ומעוצר רעה ויגון עצרת בדבריך, וע”כ לשוא תבקשך בצר לה, כי לא תהי עזרתה בך ותושיה נדחה ממך, ובשמעי היום את קולך דובר אלי היית בעיני כעולה מקברו. ומה מאד התעצבתי אל השמועה כי לוקחה ממך אשתך, אשר היא היתה עקרת ביתך והמוציאה והמביאה את פרנסתך, ופיך (ענך) [ענה בך], כי במותה נשבר מטה לחמך, ולא תעצור כח לעסוק בפרקמטיא, והנך אומר להוציא פרי תנובה מתבונות כפיך ללכת למאסקווא ופעטערבורג ולחלק את ספריך לנדיבי עם אלהי אברהם על מנת לקבל פרס. לעצתי תחכה הן או לאו, ואני רפיא בידי איך איעצך. מאסקווא ופעטערבורג הנה ערים גדולות לאלהים, אבל גם להשטן. ידעתי את מאסקווא ואת עם היהודים היושב בה ע“פ השמועה ואת פעטערבורג ויהודיה על פי הראיה, יש בהם נדיבים באמת הקמים על נדיבות, ויש גם כלים אשר כליהם רעים, והדופקים על פתחים ישובו וכליהם ריקים, הכל תלוי במזל ובתכונות נפש האיש הפונה אליהם, אם ידעת כי יש בך אחד מששים מתכונת נפשם של נ. וב. נ. ושל ח. היודעים לפשוט נבלה בשוק ולשקול אגרא, עלה והצלח, ונתנך ה' לרחמים לפניהם, ונתם בידיך. במאסקווא תפנה ביחוד אל הרב יהושע צייטלין חובב סופרי ישראל ומחיב עשיריו. ואל ר' קלונימוס זאב וויסאצקי בעל יד פתוחה וגדולה והוא הראשון לכל דבר שבצדקה. ולר' י. ג. ס. בעל אשה יודעת ספר בלה”ק והוא יציגך גם לפני ר' ש. מ"ל, החשוד בעיני על החסידות, אבל אין כסף נחשב בעיניו למאומה. כל האנשים האלה ממכירי וממיודעי הם, ולפי דבריהם גם מכבדי, אשר אמנם יש בהם גם אשר בעיני לא ראיתים מעודי. אם תחשוב למועיל לך לקבל ממני מכתבי מליצה אליהם, הודיעני ואשלח, ומפני הכבוד תפנה בתחלה אל הרבנים ה' מיגאר ור' חיים ברלין, אשר יותר ממה שיועילו לך בפנותך אליהם יוכלו להזיק לך אם לא תפנה אליהם, כי תלמדי חכמים הם. ויותר מזה לא אזכור כעת איש במאסקווא להזכירהו לפניך, ובלי ספק רבים הם שם גם אחרי שלוחיהם, ובהיותך שם תדע את שמם מפי אחרים. ועל אֹדות פעטערבורג לא אודיעך דבר כי בואך הלא תראה את פני ראשונה ופה אל פה אודיעך את אשר לך לדעת. והנה אברכך, כי יצליח ה' את דרכך בפעם הזאת ופתח יפתח לך את ידי בעלי הכיס להעניקך בלב שלם ונפש חפצה וכן אברכך שלא תצטרך לדבר הזה, כי סוף סוף דרך המחברים המחזירים על הפתחים איננה תפארת לעושיה ותפארת לו מן האדם, וה' יצילך ממזונות מרורין כזית כאלה לעתיד לבוא.

הנני יושב ב“כפר-המלך” בימי הקיץ ומתרפא ושותה מים המרים. לפי שעה אין לי דירה בעיר, כי עזבתי את דירתי, אשר ישבתי בה עד כה ואחרת לא אקח עד כלות ימי הקיץ. במשך החדשים אב וחצי אלול תכתוב אלי ותמצאני על פי האדרעססע הרשומה למטה ובשובי העירה ולקחתי לי בית דירה אשוב אודיעך אם אדע בעת ההיא איפה אמצאך, והנני ידידך באמת הנחלה על שברך והמשתוקק לראותך ברפואתך

יל"ג.

ג' מנחם אב תרמ"ד.


אגרת מאתים וששים ושתים.

[לה' ווייסבערג]

שושנת יצחק יעקב צהלה ושמחה על מאמרי בהוואָסחאָד לחדש יולי והוא מברך עלי ברכת הרב את ריבנו, וכי התל המקרה ויסב לי שחוק מהולל בענין הזה כי זִמן את מאמרי, אשר בו אנכי מוריד את הש“ד עד שאול תחתית, עם מאמרו הוא, אשר בו הוא מרים אותי עד כוכבים, לפונדק אחד. שחקה לכם השעה, לך ידידי ווייסבערג ולרב מ”ג שתפך בספרך, כי בתתי את מאמרי לבעל הוואָסחאָד לא ידעתי כי באותה חוברת יודפס מאמרו של ד. כי לולא זאת הייתי מוכרח משום דרך ארץ להשיב דברי אחור, וגם עתה נאנסתי לגרוע ממאמרי איזה בטויים קשים לבלי אהיה בעיני הקורא המבין כמשלם רעה תחת טובה.

רואה אנכי כי באמת קראת את שירי בדרך העברה, כי ככל הדברים ובכל החזיון מאשר דברת באזני משופטי משכילי קיוב למען הצדיקני בגלל שירי “צדקיהו” דברתי אני בעצמי בהערתי לשיר ההוא (ח"ג עמוד 205) ועוד היה לך לשום לב את הזמן אשר בו נכתב השיר כרשום בסופו, והיית רואה כי בכתבי אותו היה מענינא דיומא, כי הייתי גם אני אז כמעט במעמדו של צדקיהו, ואין אדם נתפס על צערו וחס וחלילה שיהיו הדנים אותי מגיעים למקומי בזמן מן הזמנים.

עתה אשתדל להשיב לך דברי אמת על שאלותיך. ידעתי גם ידעתי כי המבארים החדשים יבארו השם שפי' כמו “שפיים” שפירושו הרים גבוהים, אבל ידעתי גם כי יש מן המפרשים, וביחוד הישנים כמו תר' אונקלוס ורש“י ומן המבקרים הנוצרים החדשים עוואַלד, המפרשים אותו כשה”ת מן תשופנו עקב, ישופך ראש, בשערה ישופני, ומעתיקים אותו: עָנגסטליך, געכראָכען, גיעדערגעשלאַגען, ומזה: איינזאַם, לייזע, לויטלאָז, ונלוה עליהם גם פירסט בקונקורד נץ; ודומה לו על הר נשפה (ע"ש רש י), והיות “שפי” (במד' כ"ג ב') שה"ת ולא שם עצם הוא דר היותר מתקבל על הדעת, לפי שהוא סמוך לפעל בלי שום מלת היחס, ומאמר “וילך שפי” דומה במקצת למאמר “ויהלך אט” (מ“א כ”א כ"ז); וזה לבדו מספיק לזכות בו את המשורר הרודף אחרי חרוזים בשבעה דרכים.

המלה חַיִץ הנמצאת פעם אחת במקרא ופעם א' במשנה (שביעית פ"ג) לית מאן דפליג שהיא מחיצה ולא משרש חוץ כ“א משרש חצה ע”מ צַיִד, בַּיִת, לפי שהמחיצה חולקת את החדר לחצי), אבל עיקר כל מחיצה ידוע וגם ממקומו ביחזקאל נכר שאין זה כותל קבוע ובנין של קימא, כי אם כותל ארעי ודק שאיננו עומד ברוח שאינה מצויה, ובהוראה זאת כתבתי “ופתאֹם ראה כי בנה חיץ” כלו' שבנה לו מגדל הפורח באויר, ולתוספת ביאור קראתיו תיכף “קיר נופל” (משלי יהודה ספר ב' משל י').

טענתך על יצירת הנשיקה של בת-שוע (בהשיר קצש"י), שלדעתך הוא הוא חרוף וגדוף כלפי מעלה שיהא הקב“ה נושק אשה, וראיתך שלא אמרו על מרים שמתה בנשיקה. אבל אתה ידידי שכחת כי הקב”ה עתיק יומין הוא ואין שום עלבון לכבודו יתברך באָמרנו שנשק לתינוק בן יומו או לנשמת אותו תנוק, אע“פ שהתנוק הזה הוא מן הנעשים כרצונו, כלו' ממין נקבה. דרשתם שמשה מת בנשיקה הוא לפי שנאמר בו על פי ה' מה שלא נאמר באהרן ומרים, וא”כ אין מזה לא סיוע לדבריך ולא סתירה לדברי. והנה אני בכתבי את הדברים האלה אשר כפי הנראה הביאו אותך ידידי לידי הרהור רע לא ידעתי את “שירי שפת עבר” למופת דורנו הר“ד ש”מ (אשר לא ראיתים עד היום) וגם לא זכרתי כי כתב בזה היינע על נשמת ר' יה“ל, אף כי בלי ספק קראתי דבר זה בין שירי היינע בנערותי; אבל למדתי מה מצינו בעצמי, כי כשם שיש מיתת נשיקה כך יש יצירת נשיקה, וכשם שמיתת הנשיקה היא היפה שבמיתות כך יצירת הנשיקה היא היפה שביצירות. בין כך וכך טענתך זאת היא לא שחטאתי כנגד שמוש הלשון או כנגד חקי הדקדוק כי אם כנגד רוח הקדש, וא”כ הוא דבר המסור ללב וכל אחד עתיד לתת עליו דין בפני עצמו, ולמה נזקקת אלי בדבר קטן זה? גדולה מזו הטענה שאמרתי שהשכינה מתענגת על זה שבת-שוע היפה דוחקת רגליה, ואז כבר היתה בת-שוע באמת אשת יפת תֹאר בכל פרטיה ודקדוקיה, ולא טפה סרוחה ועבר במעי אמו (שיש בזה הטחה כלפי מעלה). ואולם ראה נא גם ראה, אתה טוען עלי על שזלזלתי בכבוד קוני כביכול האומר על עצמו “וגם על השפחות אשפוך את רוחי” ודובנאָוו תובע אותי לדין על אשר פגעתי בכבוד הטבע כביכול שמזכיר אני תמיד שם היוצר על יצוריו ואינני קודר את האזכרות לגמרי – ואיככה אצטדק לפניכם? ואיה בינינו מוכיח ישית ידו על שניכם? ולכן אומר כדברי המשורר:

אשר על כן לא איגע עוד

לא אעמסה עלי עֹל,

כי לא אִיתם בעינ כֹל

נפשי יודעת עד מאֹד.

נפשי יודעת עד מאֹד כי בכל שבטי ישראל מכל פנות העם יקומו שופטים ומבקרים על שירי וידינוני זה בכה וזה בכה, וכבר הצדקתי עלי את הדין וקדמתי לענות להם לאיש על תוכחתו במקומות רבים בשירי, כמו בשיר “השארת הנפש” ובשירי “שני יוסף בן שמעון”, אבל תמה אנכי אם ימצא דין אמת ומוכיח דבר לאשֻרו, לפי שלא יוכל לדון את המשורר בלתי אם משורר כמהו אשר יצרף את הידיעה עם ההרגש, השכל עם הטעם; ומי מיחידי סגלה כאלה, אם ישנם בקרבנו, ילך לנוע על ספר שירים בן חמשים וארבעה גליונות גדולים כתובים מזה ומזה לצרף וללבן ולשקול בפלס את כל מעלות רוח המשורר וקרָב לבו ולהתחקות על שרשי נפשו ורגשותיה בעת עצבונה וחרונה? שמעתי אומרים כי האר"ז בכבודו ובעצמו עוסק כעת בשירותי ותשבחותי ואומר לכתוב עליהם מאמר גדול במליצו – אבל יודע אנכי מראש כי רוח יזרע וסופה יקצר איש כזה המרדף אמרים לא המה ויודע רק לבטא בשפתים וכל רוח אין בקרבו.

אם הר“ר אָצקעס היה מיסב במסבת המשכילים אשר קראת באזניהם את שירי למה לא קראת לפניו את הפרק משני יוסף בן שמעון אשר שם יתֹאר משפט הרשָעים בגיהנָם ובעל המפתח בתוכם? ואם קראת למה לא הודעתני אם שמח הוא בחלקו אם לא? אבל רואה אני כי גם אתה עברת על שירי בטיסה, מועף ביעף נוגע ואינו נוגע, וזה איננו שוה לי. לא שלחתי לך את ספרי עד כה לא מאשר חסה עיני על עקז. אחד מספרי כי אם מאשר קשה עלי לשאת את משא הפאָרטאָ. הוצאת משלוח כל עקז. עולה עד כדי חמשים קפא', ולו באתי לשלוח לכל מיודעי ומכירי הייתי מוציא על פאָרטאָ לכה”פ מאה רו“כ, ולמה אספה את החיים על המתים ואני אינני מאמין בתחית המתים האלה?! אבל זאת אעשה לך: הנה כתבו היום מוציאַי לאור להר”ר אברהם קופרניק להפקיד בידו מספר עקז. מספרי להיות שמור אתו לכל מבקש לקנותם בקייב וסביבותיה, והיה אם שלום יענם ה' קופרניק והיה בשלחם אליו את תכריך הספרים והוספתי עליהם אחוז אחד לך ותמונתי בו. עקב כי זאת אעשה לך: לֵך דַבֵּר על לב ידידנו הנכבד זה לבלי ישיב ריקם פני מבקשי פניו ואתה השתדל להיות לו בעירך לעזור ואז – הכל על מקומו יבֹא בשלום.

מוציאי לאור אמרו בתחלה להדפיס את כל כתבי, וגם ספורי ומאמרי בכללם, אבל קל מהרה ראו ונוכחו כי לא תשיג ידם להדפיס הכל וצמצמו את שכינתם רק בשירי לבדם. וגם שירי אלה האמללים יצאו וחוב גדול כאלפים רו"כ על ראשם, ועתה המה מצרפים פרוטה לפרוטה עד הגיעם לחשבון הגדול ההוא ועד העת ההיא אין לי מכל זה שום טובת הנאה.

כמדומה לי שבזה עניתי על כל דבריך ואתה שלום וכל משכילי קיוב הידועים לי ושאינם ידועים לי שלום.

ידידך ומכבדך יל"ג.

ערב ת“ב תרמ”ד, שְׁוַלֶיָה אשר ע“י פ”ג.


אגרת מאתים וששים ושלש.

שולוה הסמוכה לפ“ב, יועש”ק פרשת “לא יחדל אביון מקרב הארץ” [כ“ד מנ”א תרמ"ד]

ידידי ה' ווייסבערג!

בתכריך הספרים הנשלח להרר“א קופרניק מונח אָחוז אחד כתוב עליו לשמך ולזכרך; קחנו ויהי נועמו עליך. ובשכר זה תסלח לי אם לא אֹבה לעצתך לשלוח ספרי להרר”א שולמאָן, כי אין דרכי לקדם במנחה פני אנשים אשר לא ידעתים מתמול שלשום לא פא“פ ולא בכתב. אם יגמול איש חסד לרעהו אז כל אדם ישר ידע להכיר טובת איש חסדו ולמוד פעלו אל חיקו; אבל לבקש אהבה ע”י דורון ותשורה קודם למעשה הרי זה אבק שחד, שהוא אבק פורח אבעבועות לכל בעל נפש היפה, בין להגותנו ובין להמקבלו.

עתה ספרי אתך, לך לבדך, והגית בו בכל אַות נפשך; ומראותי אותך עסקן בדברים ושאתה חושב אותי מכלל אותם האנשים שמדקדקין עמם כחוט השערה, מקדים אני לאמר לך כי אחרי חתום הספרים עמדתי עוד על איזה שגיאות שנשתרבבו בם, מהן שגיאות הדפוס שנעלמו ממני, ומהן פליטת הקולמוס וחסרון ידיעה. והנני מקדים להודות עליהן למען הפיל חרב החֹדֶרה מידך, ואם יבֹאו אחרים להוכיחני עליהן, והיית אתה לי לעד כי התעוררה עליהן מעצמי ולא כסתי כאדם פשעי. ואלו הן:2

אלה המה החטאים במספר אגו"ז שעמדתי עליהם עד כה מעצמי ושאני מודה לפניך עליהם. ואשרי מי שחטאיו ספורים! מלבד פשעים אחדים שפשעתי בזדון ובדעת כמו שהרשיתי לי בדין "ליצענציא פאָעטיקאָ, לנקד משום תקון החרוז גוֹלֶם, במטא ההמון, ולא גֹלֶם, כדין; וכן מה שאני מנקד לפעמים חֲתול ולפעמים חָתוּל, לפי שהשם הזה לא נמצא רק בתלמוד ונקודו אין לו הכרע; ועוד כיוצא בזה. ולפי שאמרת כי אתה חסידי ואני צדיקך, לכן נהגתי בי מנהג צדיק גמור וקימתי בעצמי: מילתא גנאי דאית בך קדים אמריה.

ובזה תמו הפעם דברי אוהבך ומכבדך יל"ג.

הבה נא ברכתי שלום ופקדתו כבוד לידידנו הנכבד הרר“א קופרניק על דבריו הטובים אשר כבדני בם נגד זקני עמי במכתבו אליהם, אע”פ שלפי שעה התועלת המגיעה אלי מכל הנזיד הזה אינם אלא עלי הדפנא לבדם אשר הלעיטוני מהם. וחתיכת הדגה שמורה לי למועד – לסעודתם של צדיקים לעתיד לבֹא.


אגרת מאתים וששׁים וארבע.

[לה' מ. רייכערסאָהן]

ידיד נפשי גם אתה!

כצפרים עפות כן תבאנה אלי מפקידה לפקידה אגרותיך הקטנות נושאות בר ולחם ומזון לנפשי. כן בא אלי גם מכתבך הגלוי האחרון מיום ג' אוגוסט, שבו תעיר אזני על ג' שגיאות. והנה בטרם אשיבך על מכתבך זה אקדים ואומר לך, כי ספרי, כידוע לך, יצאו בפעם אחת בב' מהדורות; המהדורה היפה, אשר עינך לא ראתה, יצאה אחרי הפשוטה, והרבה מן השגיאות שנשתרבבו בפשוטה נתקנו במהדורה היפה! ולכן בפשוטה יש בכל חלק לוח הטעות בריא ושמן, וביפה איננו; מלבד מה שיש במהדורה המהֻדרה גם איזה נוספות בהערות ותקונים בגוף הספרים שעמדתי עליהם בין פרק לפרק או שנשמטו מן הפשוטה מאפס מקום. בין התקונים האלה נמצא גם המ“מ בסוטה ב' שאתה מעיר עליו (ח"ד עמוד 205). – בהערתך על אופן הנקוד עִקֶרת במקום עֲקֶרת אין דעתי כדעתך. חכמינו ז”ל הוציאו לפעמים מלות ומקראות מידי פשוטם והטו אותם לכונתם על אשר חפצו מבלי שום לב אל הדקדוק ואל חקיו, ואנכי המשתמש בלשונם עשיתי כמוהם גם בזה, שניתי הוֹראַת המלה ולא שניתי את תמונתה, ואחריות הדבר עליהם ולא עלי, ואם בא בכח הדקדוק אתה תּבע לדין לא אותי כי אם את שני רשב“י שלנו (את ר' שמעון בן יוחאי ואת ר' שלמה בן יצחק); ואני מפקיע את עצמי מידי תביעה בעד כל פרט ופרט ביחוד, ודי לי בקולר התלוי בצוארי בעד הכלל כלו שחדשתי להשתמש בשיר ומליצה בסגנון בעלי האסופות ובמלות בלתי מדֻקדקוֹת שהשתמשו בהן חכמינו הראשונים ושמשתמשין בהן על פיהם עד היום רבים מהמון בני עמנו. למלות כאלה תחשוב גם “עקרת הבית” שעד היום ישתמשו בה אחב”י בשיחת חולין שלהם בהוראתה ובתמונתה שהשתמשתי בה אני.

גדולה מזה הערתך בדבר מסירת הגט בע“ש. בזאת צדקתּ אענך ומני אזדא מלתא דנא. אבל חלילה לי משמוע לעצתך לקדם פני המבקר בהערתי על שבוש שלא עמדתי עליו מעצמי. לא מורה הוראה בישראל אנכי ולא מספרי ומשירי יבקשו הפוסקים תורה. טעותי בנתינת הטעם איננה סותרת את דברי וכונתי אחרי שגוף העין אמת ויציב אע”פ שלא מטעמי. צא וראה: הינע שר על ר' יהודה הלוי ויִחֵס לו את השיר “לכה דודי” שחתום בראשו בפירוש “שלמה הלוי”. הבשביל זה נגרע כבודו של היינע כמשורר, או אם מזה למדו חוקרי קדמוניות ישראל לקחת את “לכה דודי” מר' שלמה אלקבץ ולתתו לר' יהודה? תנח אפוא רוחך ידידי על טעותי זה. אני עשיתי ואני אשא ואני אסבול.

בדבר שאָר תקוניך זאת עשה. בשעה פנויה העתיקם מגליוני הספרים לגליון מיוחד ושלחהו אלי והוסיף עליהם טעמך ונמוקך; ואני אערכם לעמת התקונים העשוים גם אצלי בגליוני הספר ואשתדל לברר וללבן הדברים בין שנינו והיו לי למשמרת. אם כי לא אשא את נפשי לראות את שירי יוצאים במהדורה שלישית, אבל אולי יתגלגלו הדברים לידי כך שאבא לדבר על זה במאמר מיוחד ואז אשתדל להביא גאולה לעולם ולאמר דבר בשם אומרו.

ועתה חמסי עליך ידידי משא נפשי! הנה במכתבך הגלוי נשאר עוד מקום פנוי לשתים שלש דלתות, ואתה לא התעוררת להודיעני את שלומך ומעמדך ודרך חייך בצוק העתים האלה ואם היתה גאולה שלמה לספרך וראית בו סימן ברכה.

לוח תמונתך אמנם איננו לנגד עיני אבל פניך תמיד הולכים עמדי. הנה איש זָקן והוא עטה מעיל יורד עד קרסוליו; שְׂעַר רֵאשַׁה כַּעֲמַר נְקַא ותארו כאחד מבני הנביאים; זקנו כזקן אהרן יורד על פי מדותיו, ומדותיו גם הן כמדת אבי אבותיו, מאֹד מאֹד שפל רוח אוהב שלום ורודף שלום אוהב את הבריות. ומקרבן לתורה. ואני עני ואביון – גם אני בנביאים! איש נתעב ונאלח, קצוץ כנפים ומגלח, איש ריב ואיש מדון, רב את הרבנים ועם רֹעי ישראל נָדוֹן. אלהים יעזר לי משופטי נפשי, כי אני עבדך וידידך

יל"ג.

P. S. ראשון: בקרוב יבֹא בקהל ס‘… שבו בא שיר חדש מאתי… השיר ההוא מלבד פשוטו כמשמעו יש בו גם רמז וסוד, ואחפוץ לדעת אם יעמדו יודעי חן על סודי; ואתה בחירי רצתה נפשי, לך אגלה רז זה אם לא תעמוד עליו מעצמך. – בחוב’ “מבשרת ציון” (היוצא בירושלים) העתידה לבא יבא שירי “על מה רגזה הארץ?” – הנך רֹאֶה כי גם אחרי חתֹם הספרים עוד לא נחתם החזון, אף כי כל זה לי לא לשֹבע כי אם לרזון, כי מכל ספרי ושירי לא נהניתי עד כה אפילו לסעודה אחת מזון.

P. S. שני: יושב אנכי בכפר והניר לכתוב אָזל מתחת ידי, על כן לקחתי פסות ניר מן המוכן ואגרתי אליך נעשית בפעם הזאת קרעים קרעים, ואתך הסליחה למען תאָהב.

הנ"ל.

שְׁוֵלָוֶה הסמוכה לפ“ב, יום א' לסדר “וראית אשה יפת תאר” [ג' אלול, תרמ”ד].


אגרת מאתים וששים וחמש.

[להנ"ל]

ידידי הכהן!

הנגעים אשר הראיתני בשירי שונים במראיהם: מהם טמאים בהחלט ומהם טהורים ומהם הצריכים הסגר וראיה שנית. והנה בכל מקום שאתה אומר “לדעתי” או יו“נ” לא אתוכח עמך לפי שאין זה תלוי אלא בטעם, ובדברים של טעם לכ"א לא פליגי. על מה אדברה? א) על הדברים שטעיתי ודאי ב) על הדברים שלדעתי אתה טועה בהם, ג) על דברים שצריכים עוד עיון וברור, ד) על דברים שלא העירות עליהם כלל ואני אעירך עליהם.

והנה אחרי הציבי לך ציונים ושימי לך תמרורים אלה עוד אעירך ידידי כי קסמין דקים קבצת וקורות גדולות כקורת בית הבד הנחת במקומן ולא ראיתן; ואני אַראֶה לך אחדות מהנה, למען תראה כי יותר ממה שאתה מצאת בספרי מצאתי בעצמי בהם מגרעות רעות ועוד אני מוצא בם יום יום בשובי להפוך בם ולעבור על פניהם. וגם בהם יש שגגות העולות זדון ויש פליטת הקולמוס ופליטת הדפוס שלא עמדתי עליהן בשעת ההגהה:3

הנך רואה ידידי כי עוד לא יצאה ידי חובתך בהגהת ספרי, כי יותר ממה שראית אתה ראיתי בעצמי; וגם עתה אפס מקצת השגיאות הראיתי לך וכלן לא הראיתי לך כי הרבה יהיה כמוהן מה שבא בספרֵי הבל. והנה אנכי רושם את כל אלה לפני על הספר אע"פ שלא אקוה ולא איחל לראות את ספָרַי נדפסים עוד הפעם בימי חיי.

אם אמרתי לך כי לא נהניתי מספרי עד כה אפילו באצבע קטנה לא כזבתי ולא לצתי ולא טפלתי שקר. כל הנאתי לע“ע היא ע”ד השלילה שלא הוצאתי מכיסי להדפסת הספרים אשר ההוצאה עלתה עליה עד כדי חמשת אלפים רו“כ, זולתי איזה עשרות רו”כ שעלו לי הוצאות קטנות במשך שתי השנים מיום החלה הדפסה; אבל שָׂכָר לא ראיתי בעמלי ובפרי עטי זה. התנה התנו אתי המוציאים לאור לתת לי חמשים רו“כ מכל גליון, ואז משכרתי היתה עולה קרוב לשלשת אלפים רו”כ, אבל עד היום הבטחתם נשארה מעל, לפי שנהגו הדבר בשפלות ידים ובחסרון ידיעה וקלקלו אותו מעקרו. בתחלה חשבו לתת את כל ההוצאות מכיסם ומכיס שאָר העשירים המתנדבים לזה, וא“כ היתה משכרתי נתנת לי מראשית הגז, כלו' מבכורי פדיון הספרים ולזה הסכמתי. אבל הם קלקלו בשתים. הא' במה שהדפיסו את המהדורה המשבחת שאכלה שני שלישי ההוצאות ועליה ימעטו הקופצים, כי מעטים יהיו בישראל שיקנו ספרי שירים במחיר עשרה רו”כ, וא“כ הסך הזה נאכל ואינו מוציא פירות; נוסף לזה התנהגו בכבדות ולא שקדו לאסוף הנדבות שהיו רבות ושופעות בשעה הראשונה בעת שהיה עוד הדבר חביב עליהם, ומחמת השעות הרעות שהתרגשו לבוא עלינו דחו הדבר מחדש לחדש ובין כה וכה נתקרר הברזל ונקפצו הידים, והמוציא אלף הוציא מאה, והמוציא מאה הוציא מכיסו עשרה; ובכן יצאו הספרים מבית הדפוס וחוב גדול כאלפים רו”כ עליהם, ועתה הם עמלים עם הצבור הקונה את הספרים למלאת את חסרונם הגדול הזה, ואז רק אז אבוא אני על חלקי. ועל כל זאת התרשלו ולא קבעו להם סוכנים בערי המדינה לפני שנה או שנתים כאשר יעצתים ורק עתה הם משתדלים לתקן גם המעות הזה, וההוצאות בעיר הבירה על העושים במלאכה ועל משלוח הספרים רבות עד למעלה, עד כי צריכים הם למכור בערך אלף עקזעמפלארען בטרם ישלמו את החוב הרובץ עליהם עם כל ההוצאות היוצאות יום יום, ואיה איפוא תקותי? אחרי אשר כאלף עקזעמפלארען כבר יהיו מכורים בין ההמון, וראשי הקונים והעשירים כבר נתנו את חלקם לדבר, ולא ישארו לי בלתי אם הנמושות ובעלי הצרורות הנקובים. ועתה ראֵה אם לא כנים דברי אשר דברתי אליך מכל הכבוד הרב הזה לא הגיעה לי לפי שעה הנאה מועטת אפילו שוה פרוטה.

בשבוע העבר נכנסתי לעיר ואני דר בבית הראשון אשר ישבתי בו בשנה העברה; שמעתי כי גם הר“ר א. ק. שב ממסעו אשר נסע לחו”ל; בימי הזכרון הבע"ל אראה פניו בבית הכנסת ואם יזדמן הדבר לידי כך אשתדל להעלות זכרונך לפניו, אולי תהיה לך הרוחה. הבאַראָן גנצבורג איננו עוד בזה.

ועתה היה שלום וברכה. יחדש ה' עליך שנה טובה ומתוקה ויכתבך בספר פּרנסה וכלכלה, אבל שלא תהא הפרנסה מן הספר, כי אין פרנסה גרועה ממנה. לעתים מזמנות פקדני בדבריך כי אתה איש חמֻדות ודבריך שעשועים תמיד לאוהבך מנער עד היום האחרון

יל"ג.

יום ב' כ“ז אוגוסט 1884, [י”ח אלות תרמ“ד] ספ”ב.


  1. לפי“ד המדקדקים הסגל מסוגל יותר מן הח”ק לפני שוא נח לכן בא אשכם בסגל ת' חיריק אִשו המסוגל יותר לפני הדגש. העורך.  ↩

  2. לכל התיקונים האלה ועוד נוספו עליהם כארבעתים עד ע“ב במספר, שמתי מקום ב”גן–הפרחים“ פ”ג. ידרשם הקורא אשר ימצא חפץ בם משם. העורך.  ↩

  3. עי' למעלה באגרת רס"ג בהערתי. העורך.  ↩

המלצות קוראים
תגיות