רקע
יצחק בר לוינזון
מכתב מהרב הח' אב'ג לאחד מידידיו בדבר המסכת בילקוט ריב"ל.
mנחלת הכלל [?]
wמכתבים
פרטי מהדורת מקור: וארשה; תרנ"ד

ידידי! קראתי מכתבך ואחישה להשיבך דבר כאשר עם לבבי, כי עצת חנפים רחקה ממני, ולא ידעתי מרמה וכזב. הגידה נא לי ידידי, מה לי איפוא לריב ריב משפחתך עם איש שלומי ובריתי ה' ב' נ“ז המו”ל ספרי מהריב“ל ז”ל שהיה יחיד בדורו ואור מאיר לעמו לדורות עולם? מלבד כל אלה, הלא אנכי העד והיודע כמה יסורים קשים ומרים סבל הרב המנוח ז“ל מזקנך ז”ל כל ימי חייו. זקנך היה מתכוון תמיד להקניט את החכם הגדול ההוא שלא הניח דוגמתו בעמנו בארצנו. הרב ז“ל היה נגוע אלהים ומדֻכא ביסורים ותחלואים, מוטל על ערש דוי וגוֵעַ ברעב, וזקנך התענג על רב טוב, אכל ושתה כבני אדם ביקר ילינו, וכאשר באו אליו אורחים לבקרו וידבר בריב”ל כבאחד הרקים, וכאשר הגיעו הדברים לאזני הרב ז“ל היה מצטער מאד, ולא היה בידו מה לעשות, כי אם לשפוך חמתו על הגליון. יכול להיות כי לא עלתה על דעת הרב ז”ל שדבריו אלה אשר כתב רק להשקיט רוחו, יבואו אחרי מותו לדפוס, ואולי גם לא רצה בזה. סוף סוף מה הָעֻל אשר עשה ה' נ“ז המו”ל כל ספרי הרב ז"ל וכל דבריו קדושים לו, אם אסף גם דברי הרב האלה אל ילקוטו להנחילם לדור אחרון? הלא יש בזה צד טוב, שמסכת זו יראו אחרים ויקחו מוסר שלא לצער חכמים עניים בחייהם, וידעו אלה האנשים כי יש דין ומשפט בספר דברי הימים. (דיא וועלטגעשיכטע איזט דאָס וועלטגעריכט!) וימים יבואו, אם גם אחרי מותם, ויגשו לפני כסא משפט דור יבא, והיו דראון לכל בשר, תחת אשר נתנו חִתִּתָם בארץ החיים, שמנו עשתו גברו חיל, וברוב גאונם בזו ושקצו את העני היודע ודל מבין רמסו ברגל, וידעו אבירי לב כי אנוש המה סלה, יבוא יום וזרועם הרמה תשבר, וחכמת חכמים לעולם תעמוד, ותהלתם לדור דור.

ועתה סלח לי ידידי כי הגדתי לך דברים היוצאים ממקור לבי באמת ובצדק. אתה לא תוכל לשפוט בצדק כמוני, יען שהדברים נוגעים לך ולכבודך, ואין אדם נתפס על צערו, ואולי מנקודת הראות שלך צדקת, אבל לא כן אנכי, איזה סבה יש לי לריב ריב זרים, ולחרף איש שכונתו היתה לטובה. הן זה האיש נ“ז לא ידע את זקנך, ולא עלתה על דעתו לחרף ולגדף, כי אם כמו”ל ספרי הרב ז“ל ישר ונאמן, הדפים אשר מצא נכון לפניו. ומה לי ול”ה נ“ז להתקוטט עמו על זה? ואם יקום איש ויתקוטט עמו וגם יחרפהו, היחריש לו ה' נ”ז? הדִבֵּר אין בו להשיב חורפו דבר? הלא איש שפתים הוא, לשונו אתו, ואונו בעטו כאחד הסופרים, וגם הצדק והמשפט אתו כאשר הראתיך לדעת…

הנני ידידך מכבדך אברהם בער הכהן גאטטלאבער.

וארשא 26 פעברואר 1879


הערת המו“ל ספרי ריב”ל. את המכתב הזה קבלתי מיד הרב הח' אב“ג למזכרת. ורשותו נתונה לי להדפיסו לעת מצוא, להסיר מעלי לזות שפתים, מאלה המאשימים אותי על לא חמס בכפי, ואינם יודעים האמת עם מי. לא היה ביכלתו של הרב ריב”ל ז“ל לקחת נקם מאיש ריבו בחייו, כי היה תקיף ממנו, וכנראה היה רצון ריב”ל שתבא המסכת בדפוס מפני שזה דנה בשרפה, כמו שקרע ואבד מכתבים ומאמרים רבים, כנודע לי ממקור נאמן.

המלצות קוראים
תגיות