לוגו
סביב ס' "מאור עינים" לר' עזריה מן האדומים
מיקום ביצירה:
0%

לגבורות" (ספר שזר)

ר' יום טוב ליפמן צונץ כתב ב“תולדות ר' עזריה מן האדומים”1, “ספר מאור עינים נדפס שלוש פעמים. הדפוס הראשון מנטובה של”ד2 מחזיק קצ“ד דפים… ואחר כך נוספו עוד מהדורה שנית ה' דפים ולוח השגות דף אחד, ואלה הששה בלתי מסומנים במספר מונה הדפים רק מלמטה כתוב נייר כ”ד, ג וכו' למען יודבקו אל המהדורות הראשונות. וההוספות האלה הנדפסות אחת לאחת עד שנת של“ה לא הגיעו לידי כל הקונים וחסרות אם כלן אם במקצתן בהרבה אקסעמפלארי. ועל כן דפוס ראשון שלם בכל חלקיו יקר היום”. ר' י"ל צונץ תיאר בדיוק את הדפוס הראשון במהדורה המתוקנת, ולא ראה טופס שלם של הספר בצורתו הראשונה, טרם שהוכנסו בו תיקונים רבים. והשינויים בולטים כל כך, עד שמותר לדון בשתי מהדורות, אחת – קדומה ומקורית, והשניה – מתוקנת.

בס' “מאור עינים” חלו שינויים בשעת ההדפסה: דפים אחדים נשמדו כליל, כמה דפים הוחלפו באחרים בעלי נוסח שונה, וחשובות גם התוספות שנתווספו. עוד לפני צאת הספר לאור שמעו כמה רבנים על חידושיו, ונתפשטה הדעה בין הקנאים שהוא מטיל פגם בדברי חכמים ובס' הזוהר ומאשים אותם בהגזמה, וכן שהוא מעורר ספקות בסדר שנות היצירה ומקרב את ניסי הנביאים אל הטבע. בעיני החרדים לא מצאה חן גם שיטת המחבר להזכיר ספרים חיצוניים, ביחוד בפילוסופיה ומדע, ולהסתייע בהם כספרי עזר. בין עשרות החוקרים והוגי הדעות הנוכריים מזכיר הוא את אריסטוטלי, אוקלידס, קוינטיליאנו ואבגוסטינו. כל החידושים האלה היו בעיני הרבנים השמרנים כהריסת הקבלה.

ההשגות על הספר, על כלליו ופרטיו, נתרבו ונתגברו בשעת ההדפסה ואחריה, עד כדי התלקחות מריבות והטלת איסורים וחרמים. מוקד המחלוקת לא היה במנטובה, אלא בערים אחרות באיטליה. כבר בד' ניסן של“ד, כשלושה חדשים וחצי אחר הדפסת הספר, הוטל עליו איסור מטעם רבני ויניציאה, בראשות ר' שמואל יודא קצנלבוגן “שלא יוכל מי שיהיה מכלל קהל העדה, עדה מהם ובתי החצרות וכל זולתם החרדים על דבריהם, להחזיק ברשותו החבור הנזכר, ולא כלו ולא קצתו, ולא להגות בו, כי אם אחרי שכל יחיד ויחיד מהם ישיג רשות בכתב חתום מחכמי עירו…”3 קהילות איטליה רבות, ביניהן קרימונה, רומא ופירארא, הלכו בעקבות ק”ק ויניציאה והטילו איסור על הספר.

גם בצפת נעשתה פעולה נמרצת נגד הפצת ס' “מאור עינים” ברבים. ר' אלישע גאליקו, חבר בית הדין בצפת מספר, שרבו ר' יוסף קארו עיין בספר “ואחר יום שלח אחרי וצוה אותי לסדר כתב אחד אשר יחתום בו. ותורף המכוון היה שהיה ראוי לשרוף ולהבעיר באש את הספר הנזכר בכל מקום, ושתמה על הרבנים אשר במקומו איך הניחו להדפיסו ולא חשו כבוד התורה ועיקריה. ובהיות כי אני החמצתי בדבר וביני ביני חלה הרב זלה”ה את חליו אשר בו נתבקש בישיבה של מעלה ולא יכול לחתום בידו, הודעתו את דבריו זצ“ל באחת”4 את הדברים האלה אשר ר' משה אלשיך. את חוות דעתו של ר' יוסף קארו הפיצו כנראה חכמי צפת בין יהודי העולם ביחוד באיטליה.

ר' עזריה מן האדומים, שחיזקו את ידיו ידידים, המצדדים בזכות חידושיו, החל לפעול לשם הצלת הספר מהחרמים והאיסורים. מן ההכרח היה לעשות ויתורים למתנגדיו הקנאים. עפ“י שני הדפים האחרונים שבמהדורה הראשונה5, שנדפסו במנטובה בכ”ח אלול שנת השל“ד (כחצי שנה אחרי הטלת האיסור על הספר מטעם רבני ויניציאה, ועוד לפני הטלת החרם ע"י ר' יוסף קארו) מתברר, שר' עזריה מן האדומים נסע לויניציאה “אשר בה צוררו ריקם הציב לו יד”, כנראה ע”מ לסיים את המשא והמתן עם רבני העיר, בדבר הסרת האיסור מעל ספרו. לשם הכשרת הספר נדרש ממנו מקודם להדפיס בשולי החיבור “השגת הגאון6 יצ”ו על דרוש ימי עולם" וכן להוציא שלושה מאמרים שעוררו התנגדות: מאמר “שתין פולסי דנורא”7, מאמר “המענג את השבת”8, ופיסקא מהזוהר "האי מאן דאושיד זרעיה ברקינאי וכו' "9.

ר' עזריה הדפיס בכ“ו מרחשון שנת תשל”ד “השגה מאת הגאון כמהר”ר משה פרווינציאלי יצ“ו על דרוש ימי עולם” (דף קפט–ק"צ), ועל ידה תשובה להשגה (דף קצא–ד), לעומת זה ניסה להציל את הדפים, שבהם נמצאו הקטנים השנויים במחלוקת, על ידי דברי התנצלות וריכוך דעותיו “ובתחנה לפני כל אנשי שכל ואמת להטות בלב טוב אל דברי אזן שומעת”. הוא מסביר את השקפתו “והנה לבי יקחנו לומר שכל מכחיש ההפגה בדברי רבותינו על הדרושים כאלה ומתעצם לומר שכל דבריהם דוקא, הנו מניף חרמש על קמת זיום והדרם ומתנגד לכוונתם העצמית”. “והנה זו דרך ישרה אצל הנביאים גם כן להפליג בדבריהם כדי לאיים…” ר' עזריה מדגיש שבציינו את ההפלגה והגזמה בדברי הקדמונים לא התכוון להקל בחטא אלא לפתוח לפני החוטא שערי תשובה. “זה דעתי בשלשת המאמרים האלה וכיוצא בם ועל מנת כך זכרתים, לא ח”ו שיצאתי להקל בחטא המוציא ש“ז לבטלה אשר הוא זמה ועוון פללי, אדרבא לפתוח לפניו דלתים אל התשובה שלא יאמר החוטא אך ריק אזכה את ארחי וכאשר אבדתי אבדתי, ולא שאדוש בעקבי מצות עונג השבת אשר בזכותה נתענג אל אלוקינו, חלילה לי מחטא באחת מאלה..”

וכדי להשאיר את הדפים, הכוללים את המאמרים הפסולים בעיני הרבנים הקנאים ולמנוע את החלפתם באחרים, נתן “בלב שלם… לכל הקונה” את הספר רשות למחוק את הקטעים השנויים במחלוקת.

ואולם כל התחבולות האלה לא הועילו ור' עזריה הוכרח להחליף את הדפים המקוריים10 באחרים (נ“ב⁻נ”ג מפרק ט, פ“א⁻פ”ב מפרק י“ז, דפים פ”ז⁻ח הכוללים פרק כ', במקצת יותר משנקבע בהסכם הראשון).

את זכר הדפים המקוריים מהמהדורה הראשונה מביא ר' י“ל צונץ במאמרו11: “והרב החכם שי”ר ראה שני אקסעמפלארי אשר שם במקום אחד נוסחאות שונות והשמטה גדולה וטרם צייונו המקום והענין היו לשרפת אש בבראדי בשנת התקצ”ה“. הראשון שמצא וחקר שני דפים מהמהדורה הראשונה היה י. צדנר; הדפיס מהם קטע ב”המזכיר" (כרך IV, עמ' 80⁻79). וכיון שדברי ההצטדקות בשני הדפים האחרונים של המהדורה הקדומה (קונטרס כ"ו) לא הועילו, והיה הכרח להחליף 6 דפים מקוריים, היו שני הדפים למיותרים ונשמדו כמעט בכל הטפסים12. גם ששת13 הדפים המקוריים שהוחלפו יקרי מציאות הם ביותר.

לפיכך כוללת המהדורה הראשונה המקורית, שהושלמה בכ“ח אלול שנת השל”ד – קצ“ו דפים. המהדורה המתוקנת, שגמר הדפסה בשנת של”ה (לקץ הימין), תוארה בדיוק ע“י ר' י”ל צונץ. נתווספו בה 6 דפים בלתי מסומנים (5 דפים “מהדורה שניה” ודף לוח השגות), שמקמם ברגיל בין דף קפ“ו לדף קפ”ז, וחסרים בה הדפים קצ"ה–ו.

שנויי הנוסח בשתי המהדורות אינם קובעים ערך בביבליוגרפיה בלבד, אלא מפיצים גם אור על המאבק בין השמרנים והמתקדמים באיטליה בראשית התקופה החדשה.

 

ספרות

1 חידא: מחזיק ברכה, ליוורנו תקמ“ה (א"ח קונטרס אחרון), דף קל”ג סימן ש"ז

2 יום טוב ליפמן צונץ: תולדות ר' עזריה מן האדומים (כרם חמד, ה, עמ' 131⁻138; ז, עמ' 119⁻124), נדפס שוב בסוף ס' מאור עינים, מהדורת ר“ד קאסעעל, וורשא תרנ”ט

3 תהלה למשה Festschrift zum 80 Gebartstage M. Steinschneiders, Leipzig 1896]] עמ' 8–1: שלשה כתבים ע“ד ס' מאור עינים… יוצאים לאור ע”י ש' ז' ח’ה.

4 D. Kaufmann: Kämpfe Asarja de Rossis (Gesammette Schriften, Bd. III

5 א. כהנא: ספרות ההיסטוריה הישראלית, כרך ב, ווארשא תרפ"ג

6 משה כרמלי: ספר וסייף, ירושלים⁻ניו⁻יורק תשכ"ז עמ' 8–53

7 ראובן מרגליות: ציונים ביבליוגרפיים עמ' 441: 449 (ארשת א, ירושלם תשי"ט)

8. S. Baron: JewishStudies inMemory of Israek Abrahams, N.Y.1927, p. 12–58

9 מאיר בניהו: ר' חיים יוסף דוד אזולאי, דף קמ"ב (ירושלם תשי"ט).

10 דוד תמר: לחרם על הספר מאור עינים, “קרית ספר”, כרך ל"ג, עמ' 9–378 (ירושלים תשי"ח) נדפס גם בספרו: מחקרים בתולדות היהודים בארץ⁻ישראל ובאיטליה, עמ' 109⁻110, (ירושלם תש"ל).

11 שלמה סימונסון: תולדות היהודים בדוכסות מנטובה, כרך שני, עמ' 461–465 (ירושלם תשכ"ח)


  1. “כרם חמד” ד, עמ' 149–150.  ↩

  2. לפי השער: י"ח נובימר (הוא כ"ג בכסלו).  ↩

  3. אברהם כהנא: ספרות ההיסטוריה הישראלית, ספר שני, עמ' 250 (וארשא תרפ"ג).  ↩

  4. עפ“י ”מחזיק ברכה“ מאת חיד”א (ליורנו תקמ"ה) א“ח קונטרס אחרון, דף קל”ג.  ↩

  5. אחד שלם, המסומן למטה בקונטרס כו, א, והשני, שנדפסו בו רק כמה שורות ואינו מסומן, הם הדפים קצה–ו של הספר. נמצאים הם בטופס שבספריתי ולא נודעו לרושמי ספרים.  ↩

  6. ר' משה פרובינציאלי.  ↩

  7. דף פז, א.  ↩

  8. דף פז, ב.  ↩

  9. דף פח, ב.  ↩

  10. כל הדפים המקוריים בטופס שבספריתי.  ↩

  11. 62  ↩

  12. נשתמרו בטופס שלי, ומצויים – לפי השמועה – גם בספריה אוניברסיטאית בקליפורניה.  ↩

  13. כולם נמצאים בטופס שלי  ↩