רקע
יוסף זליגר
כל ישראל ערבים
mנחלת הכלל [?]
tשירה

כָּל יִשְׂרָאֵל עֲרֵבִים / יוסף הלוי זליגר


בְּכָל-הָעַמִּים אִם-תֶּחֱטָא נֶפֶשׁ,

הִיא לְבַדָּהּ תִּטְבַּע בְּרֶפֶשׁ;

וְאִישׁ מִיִשְׂרָאֵל אִם-יֶאְשַׁם בִּרְצוֹנוֹ,

כָּל-בְּנֵי עַמּוֹ יִשְׂאוּ עֲוֹנוֹ.


בִּגְדֻלַּת נָכְרִי אִם-אִישׁ יְקַנֵּא,

אוֹתוֹ לְבַדּוֹ יִשְׂטֹם וִישַׂנֵא;

וְאִם-יְהוּדִי יִגְבַּר וּלְמַעְלָה יְתַפֵּשׂ,

בּכָל-עַמּוֹ עֲלִילוֹת אוֹיְבוֹ יְחַפֵּשׂ.


בְּכָל-אֻמָּה וְלָשׁוֹן עָרִיץ מַכְנִיעַ,

בְּמַמְרִים לְבַד יָרֵעַ וְיַרְשִׁיעַ;

וְאִם-אִישׁ יְמִינִי לֹא-כָרַע לְבֶן-הַמְדָתָא,

בְּכָל-עַם מָרְדְכַי הִפִּיל אֵימָתָה.


אִם גֶּאֶה בְגֶאֶה יָעֵז וְיִתְעַקֵּשׁ

אוֹתוֹ יִרְדֹּף וּבְנַפְשׁוֹ יִתְנַקֵּשׁ;

וְאִם-יַעֲמֹד עַל-דַּעְתּוֹ בֶּן-יָאִיר,

בְּכָל-יִשְׂרָאֵל הָמָן חֲמָתוֹ יָעִיר.


אִם אַחַד הַגּוֹיִּם יַעֲשֶׂה תּוֹעֵבָה,

אַף-מִשְׁפַּחְתוֹ בְּטוּחָה וּשְׁלֵוָה;

וְאִם-אִישׁ יְהוּדִי יַעֲבֹר עֲבֵרָה,

עַל-כֹּל הָיְּהוּדִים תֵּצֵא גְזֵרָה.


כָּל-הַתֵּבֵל מְלֵאָה שׁוֹפְכֵי דָמִים,

וְהֵם בְּעַצְמָם יוֹשְׁבִים בְּרָמִים;

וְאִם-הֶעֱלִילוּ עַל-הִלְזְנֶר עֲלִילַת רֶצַח,

בְּכָל בֵּית-יַעֲקֹב כֶּתֶם לָנֶצַח.


בְּכָל עֵבֶר וּפִנָּה אַנְשֵׁי תְּכָכִים,

וְהֵם נִכְבָּדִים, תּוֹשָׁבִים וְאֶזְרָחִים;

וְאִם-יֵשׁ בְּתוֹכֵנוּ אַנְשֵׁי מִרְמָה,

לִשְׁטֹף אֶת-כֻּלָּנוּ תֵּצֵא זִרְמָה.


הָאֻמְנָם הַגּוֹיִם תָּמִיד צְלֵחִים?

הַהִנָּם בִּיחִידוּתָם רַק שְׂמֵחִים?

הֲמַר גּוֹרָלֵנוּ וְעָלָיו נִתְאוֹנֵן?

הַנִבְכֶּה לְאַחְדוּתֵנוּ וְעָלֶיהָ נְקוֹנֵן?


נָכְרִי מַצְלִיחַ מִתְגָּאֶה בְּאוֹנוֹ,

לַעֲנִּיֵּי עַמּוֹ לֹא-יַעֲנִיק מֵהוֹנוֹ;

אִם בְּבֵית יְהוּדִי תָּבֹא בְּרָכָה,

לַעֲנִּיֵּי עַמּוֹ יִפְתָּחֵהוּ לִרְוָחָה.


אִם-אֶחֶד מֵהֶם חֲיָלִים יְגַבֵּר,

קְרוֹבִים וּרְחוֹקִים יַעֲרֹף וִישַׁבֵּר;

וְאִם-אֶחָד מִמֶּנּוּ יַעֲלֶה לִגְדֻלָּה,

יָבִיא לְכָל-עַמּוֹ פְּדוּת וּגְאֻלָּה.


גּוֹי מֻכֶּה מִתְגּוֹלֵל בִּפְצָעָיו,

רָשׁ וְחַלָּש גּוֵֹעַ בְּרָעָב;

וְאִם-יֻכֶּה יְהוּדִי מַכּוֹת וְחַבּוּרוֹת

יָחִישׁוּ לִישׁוּעָתוֹ יְחִידִים וַחֲבוּרוֹת.


הֵם בְּעָשְׁרָם קְצִינִים וַחֲשׁוּבִים,

וּבְצַר לָהֶם הִנָּם עֲזוּבִים;

אֶצְלֵנוּ לֹא-יִרְעֲבוּ עֲנִיִּים מְרוּדִים,

כִּי יְרַחֲמוּם אֲחֵיהֶם הַיְּהוּדִים.


לְאַחִים רְצוּצִים בֶּן-נֵכָר יִתְנַכֵּר

בְּטוֹב לוֹ לְתַאֲוֹתָיו יִתְמַכֵּר:

וִיהוּדִי יִשְׁלַח לְרֵעֵהוּ מָנוֹת

בְּחַגּוֹ יִתֵּן לָאֶבְיוֹנִים מַתָּנוֹת.


יִתְפַּזְּרוּ הֵם לְכָל-צַד וָעֵבֶר,

יִהְיוּ מְפֻרָדִים אֵבֶר אֵבֶר;

וַאֲנַחְנוּ נִתְאַחֵד וְנַעֲמֹד כְּצוּרִים

וְנִשְׂמְחָה יַחְדָּו בְּחַג הַפּוּרִים.


נדפס בשבועון “בת-קול” גליון ט', לבוב תרע"ג.

המלצות קוראים
תגיות