לוגו
איך אנחנו נראים
מיקום ביצירה:
0%

לחן: אלכס כגן

שרה: שלישיית ההצגה “איך אנחנו נראים” (חנה רוט, טוביה צפיר, שמעון לב ארי. 1972)


אַף פַּעַם לֹא הָיָה מַצָבֵנוּ טוֹב כָּל כָּךְ.

כֻּלָּם בּוֹכִים, אַךְ לָנוּ אֵין סִבָּה לְהֵאָנַח.

הַבִּיטוּ עַל הַפֶּנְטְהָאוּז אוֹ הַוִּילָה – מִבַּחוּץ!

לַחְשֹׁב עַל זֶה שֶׁפַּעַם עוֹד חָלַמְנוּ עַל קִבּוּץ.

אֲנַחְנוּ הִסְתַּדַּרְנוּ

וּבָרוּךְ הַשֵּׁם, חַיִּים.

אֱלֹהִים, מָה קָרָה לָנוּ?

מָתַי זֶה קָרָה לָנוּ, אֱלֹהִים?


הוֹלְכִים לַמִּסְעָדוֹת הָאֶקְסְקְלוּסִיבִיּוֹת בַּלֵּילוֹת.

אוֹכְלִים וּמִתְפַּקְּעִים וּמַחְלִיפִים שָׁם קַבָּלוֹת.

נוֹסְעִים בַּמְּכוֹנִית הֲכִי יָפָה וַחֲדִישָׁה.

קוֹנִים לַבֵּן פֶּז’וֹ, וְעוֹד סוּבָּארוּ לָאִשָּׁה.

וּמַחְזִיקִים בַּצַּד אַחַת.

חוֹשְׁבִים שֶׁלֹּא יוֹדְעִים.

אֱלֹהִים, מָה קָרָה לָנוּ?

מָתַי זֶה קָרָה לָנוּ, אֱלֹהִים?


עוֹשִׂים הֲמוֹן “גֶעשֶׁעפְטִים”, יַחֲסֵי צִבּוּר, אֶקְסְפּוֹרְט.

כָּל יוֹם שִׁשִּׁי לַ“קַּנְטְרִי”, לַעֲשׂוֹת בַּסָּאוּנָה סְפּוֹרְט.

טָסִים מָחָר לִפְרַנְקְפוּרְט, אֵיזֶה עֵסֶק לֹא הָגוּן.

לַחְשֹׁב עַל זֶה שֶׁפַּעַם עוֹד הָיִינוּ בָּ“אִרְגוּן”.

מִשָּׁם קְפִיצָה לִשְׁוַיִץ,

כִּי שָׁם הַמַּרְקִים מֻשְׁקָעִים.

אֱלֹהִים, מָה קָרָה לָנוּ?

מָתַי זֶה קָרָה לָנוּ, אֱלֹהִים?


צוֹבְעִים אֶת הַשֵּׂעָר. עַל הַנְּעוּרִים צָרִיךְ לִשְׁמֹר.

אֶת הַחֻלְצָה קָנִינוּ בְּ־“Fifth Avenue”, נְיוּ יוּרְק.

פֵּאוֹת הַלְּחָיַיִם מוֹסִיפוֹת קְלִילוּת וְחֵן,

וְהַמִּכְנָס הָדוּק (אוֹתוֹ סָחַבְנוּ מִן הַבֵּן).


נִדְמֶה לָנוּ שֶׁאָנוּ

כְּמוֹ בְּנֵי שֵׁשׁ־עֶשְׂרֵה נִרְאִים.

אֱלֹהִים, מָה קָרָה לָנוּ?

מָתַי זֶה קָרָה לָנוּ, אֱלֹהִים?


עַל כִּסֵּא מְנַהֲלִים בַּחֶדֶר הַמְּפֹאָר

יוֹשְׁבִים וּמְעַשְּׁנִים בַּחֲשִׁיבוּת אֶת הַסִּיגָר.

שָׁכַחְנוּ אֵיךְ נִרְאָה אוֹתוֹ קַפִּיטָלִיסְט שָׁמֵן

שֶׁתְּמוּנָתוֹ הוֹפִיעָה בְּעִתּוֹן הַקִּיר בַּ“קֵּן”.

אֲנַחְנוּ עֲגֻלִּים,

אַךְ גַּם נוֹרָא מְרֻבָּעִים.

מָתַי זֶה קָרָה לָנוּ,

מָתַי זֶה קָרָה לָנוּ, אֱלֹהִים?


וְלִפְעָמִים, כְּשֶׁהַבֵּן מוֹצֵא אַלְבּוֹם יָשָׁן

וּבוֹ הַצִּלּוּמִים עֲדַיִן בְּשָׁחוֹר־לָבָן:

חֻלְצָה כְּחֻלָּה אוֹ חָקִי וּבְלוֹרִית שֵׂעָר פְּרוּעָה.

כָּפִיָּה… כּוֹבַע גֶּרֶב… דֶּגֶל… סֵמֶל הַ“תְּנוּעָה”.

וְהַיְּלָדִים אוֹמְרִים: “אַתָּה?!”

גַּם הֵם קְצָת מֻפְתָּעִים.

אֱלֹהִים, מָה קָרָה לָנוּ?

מָה זֶה קָרָה לָנוּ, אֱלֹהִים?


וּלְמִי אִכְפַּת, בְּעֶצֶם, מַה יִקְרֶה פֹּה בֶּעָתִיד.

שְׁטָחִים־שְׁמָחִים… בָּחַרְנוּ מֶמְשָׁלָה – שֶׁהִיא תַּחְלִיט!

אֲנִי צָרִיךְ לָטוּס… וְטוֹב לִי, כִּי הַשַּׂר אוֹמֵר:

“אַף פַּעַם לֹא הָיָה עוֹד מַצָּבֵנוּ טוֹב יוֹתֵר.”

אָז מָה עִם הַנְּכָדִים –

יֵלְכוּ גַּם הֵם לְמִלּוּאִים?

אֱלֹהִים, מָה קָרָה לָנוּ?

אֵיךְ זֶה קָרָה לָנוּ, אֱלֹהִים?



שני פזמונים סאטיריים על השתקפות בבואתנו במראה. “איך אנחנו נראים” נכתב כשנה לפני מלחמת יום הכיפורים לתכנית הסאטירית שנקראה בשם זה. “איך את נראית?” נכתב בשנת הארבעים למדינה ברוח תרגומה של נעמי שמר לשיר הצרפתי של אזנבור, שאותו שר יוסי בנאי.