לוגו
כמה דברים לקצין מילואים
פרק:
מיקום ביצירה:
0%

 

1.

מָה שֶׁנָּכוֹן

נָכוֹן:

לִפְנֵי

שְׁלשִׁים וְשֵׁשׁ שָׁנָה

פָּלַט

הַיָּם אֶת

מוֹלִידֶיךָ

לַחוֹף מִמַּעֲרָב,

הָרוּחַ בְּגַבָּם.

הַיּוֹם

הַיָּם הוּא לִימִינְךָ

וְהַגַּלִּים

כְּחֻלִּים

בֵּין עַפְעַפֶּיךָ

מוּל

פְּנֵי הָרוּחַ הָעַזָּה –

וְזֶה

הַרְבֵּה יוֹתֵר נָעִים.


 

2.

תֵּן

דְּרִיכָה עַל

הַבַּלָּם, הַמֻּפְתָּע

מֵעֶצֶם קִיּוּמוֹ; אוֹתֵת

בַּדְּגָלִים לַנּוֹסְעִים

אַחֲרֶיךָ; בָּאַלְחוּט

לֹא תַּסְפִּיק לְעָצְרֵם וּתְנוּפַת

הַשִּׁרְיוֹן

תָּבִיא גַּם

אוֹתְךָ אֶל הָעֵבֶר

הַהוּא וְגַם שָׁמָּה

נוֹסְעִים הַכְּבִישִׁים וְנוֹסְעִים

וְהָאֹפֶק

יַקְפִּיד

תָּמִיד

לִשְׁמֹר עַל

אוֹתוֹ הַמֶּרְחָק

מִפָּנֶיךָ.


דַּי. הָאֹפֶק

חָדַל מִלָּנוּעַ. הַשֶּׁמֶשׁ

שׁוֹקַעַת סוֹף־סוֹף.

עוֹד מְעַט

יִהְיֶה קַר. הַזְּמָן

שֶׁעָצַר

יִכָּנֵס לְהִלּוּךְ

מִבַּעַד

עוֹרְךָ הֶחָרוּךְ.

הַנִּצּוֹץ

עָשׂוּי לִהְיוֹת

בֵּית שׁוֹמֵר הַמְּסִלָּה, אוֹ

רוֹבֶה חֲבוּשׁ־קַסְדָּה, שֶׁצָּץ

כְּפֶרַח מִשְׁתָּאֶה עַל

גִּדּוּלוֹ הַפִּתְאוֹמִי לְצִדֵּי

הַכְּבִישׁ. וְאוּלַי

תִּהְיֶינָה אֵלֶּה שֶׁבַע

הַשְּׂמִיכוֹת, אֲשֶׁר בַּעֲלֵיהֶן

כְּבָר אֲדִישִׁים לְגַמְרֵי לְצִנַּת

הַלַּיְלָה.

וְעַד שֶׁתֵּרָדֵם

בַּחֹם

שֶׁיָּרַשְׁתָּ

תִּתְאַרְגֵּן

שַׁיֶּרֶת מַחְשָׁבוֹת מֵאֲחוֹרֵי

עֵינֶיךָ. מֵאֵלֶיהָ. לְגַמְרֵי

מֵעַצְמָהּ. וְתֵצֵא לַדֶּרֶךְ.

לְהַרְבֵּה דְּרָכִים. שׁוּם

פְּקֻדָּה לֹא תְּכַוֵּן אֶת

מַסָּעָהּ. שׁוּם מַפָּה

לֹא תַּצְמִיד אוֹתָהּ

לִיעָדֶיהָ מֻקָּפֵי הָעִגּוּלִים

הָאֲדֻמִּים. לְגַמְרֵי מֵעַצְמָה.

בִּדְרָכִים מִשֶּׁלָּהּ

מוּזָרוֹת

דְּמוּיוֹת סִמָּנֵי

שְׁאֵלָה.

פְּקֻדָּה? אֵיזוֹ

פְּקֻדָּה? זוֹ

שֶׁלָּבְשָׁה מַדִּים כְּמִדָּתְךָ

בָּאֹהֶל הַטָּלוּא אֲשֶׁר

בִּבְסִיס הַיְּצִיאָה, שָׁם

סִגְּלָה לְעַצְמָהּ אֶת

קוֹלְךָ אֶת קֶצֶב

תְּגוּבוֹתֶיךָ?

מְעַנְיֵן: מִי

נָתַן לָהּ אֶת

הַתֹּקֶף

לִצְנֹף

אוֹתְךָ כַּדּוּר עַל

הַכְּבִישִׁים בְּאֶרֶץ לֹא

נוֹדַעַת?

(הָאֵט. הָאֵט. כַּבֵּה

אֶת הָאוֹרוֹת. שִׂים

לֵב לְמַה

שֶׁלְּפָנֶיךָ)

יֵשׁ לְהָנִיחַ

כִּי מִישֶׁהוּ מֻסְמָךְ נוֹתֵן

פְּקֻדּוֹת כָּאֵלֶּה. זֶה

בָּרוּר. כָּךְ צָרִיךְ

לְהָנִיחַ. מֻכְרָחִים.

(תָּנִיחַ. תָּנִיחַ. תָּנוּחַ.

הֵרָדֵם כְּבָר. עֲצֹר

אֶת הַמַּסָּע) אִי

אֶפְשָׁר. הַקֶּשֶׁר לֹא

פּוֹעֵל. הַמְּכוֹנָה הָרִאשׁוֹנָה

כְּבָר נִצֶּבֶת עַל

הַגֶּשֶׁר

בֵּין סְתִימוּת

לִבְהִירוּת בֵּין עֵרוּת

לְשֵׁנָה. כְּבָר שׁוּם

דָּבָר אֵינוֹ

בָּרוּר. דָּבָר

אֵינוֹ מֻסְמָךְ. אִי

אֶפְשָׁר לִסְמֹךְ עַל

שׁוּם מִסְמָךְ

וְעַכְשָׁו אֵין

פֹּה אִישׁ רַק

אַתָּה תָּמִיד

רַק אַתָּה רַק

עָלֶיךָ כְּמוֹ שֶׁבַע הַשְּׂמִיכוֹת,

כָּל הַבְּדִידוּת

הָאַחְרָיוּת כָּל

הַחֵרוּת שֶׁבָּעוֹלָם

וְהַדְּרָכִים שְׁחֹורוֹת הָרֶכֶב

הַשָּׂרוּף הָאֲנָשִׁים

הָאֲדֻמִּים


 

3.

הָאַלְחוּטָן מָסַר,

שֶׁהָעָרְפִּית

תָּבֹא

מָחָר

עִם הַדֶּלֶק

עִם תַּחְמֹשֶׁת עִם

הַדֹּאַר מִן הַבַּיִת,

אַךְ

אִי אֶפְשָׁר לְהִתְעַכֵּב

כְּשֶׁהַכְּבִישׁ מוֹסִיף לָנוּעַ

קַח

דֶּלֶק מֵרִכְבּוֹ הַחַם שֶׁל הָאוֹיֵב,

קַח אֶת תַּחְמֻשְׁתּוֹ, הַשְׁאֵר

אֶת נִפְגָּעֶיךָ

בְּצִדֵּי הַדֶּרֶךְ

סְמוּרִים

אֶל הַחוֹלוֹת

בְּכִדּוֹנֵי רוֹבֵיהֶם. לֹא

יִקְרֶה לָהֶם דָבָר. הַדֹּאַר מִן

הַבַּיִת

יִמְצָא

אֶת הַכְּתָבוֹת

הַחֲדָשׁוֹת.


מַה

הָיִיתָ נוֹתֵן כְּדֵי

לְהָבִין –

לֹא עַכְשָׁו, עַכְשָׁו

אִי אֶפְשָׁר לֹא צָרִיךְ לְהָבִין –

הַשַּׁרְשְׁרָאוֹת

רוֹחֲצוֹת בָּאָבָק וּמוֹדוֹת

עַל כָּל קִילוֹמֶטֶר נוֹסָף

מִבְּלִי לְהָבִין שׁוּם

דָּבָר, כְּמוֹ גֶּבֶר

עַל חֵיק הָאִשָּׁה

הָעוֹלֶה לִקְרָאתוֹ

וְהַמִּקְלָעִים יוֹלְדִים

אֲבוּדֵי־הַכָּרָה

כָּל כַּדּוּר הַיּוֹצֵא מִקִּרְבָּם –

בְּפַעַם אַחֶרֶת

תִּהְיֶה

בִּבְגָדִים

אֲחֵרִים וּבְלִי הָאָבָק

הַמַּצִּיג אֶת עַצְמוֹ כְּפָנֶיךָ,

כְּשֶׁתֵּלֵךְ

לְבִקּוּרִים

שֶׁרַגְלְךָ תִּדְרֹךְ בָּם

עַל מַחֲצִית הַכַּף

וְדִבּוּרְךָ יֻנְמַךְ עַד

מַחֲצִית הַקּוֹל –

מַה

תִּתֵּן אָז בִּכְדֵי

לְהָבִין

מַדּוּעַ

אָהַבְתָּ כָּל כָּךְ אֶת

הַכְּבִישׁ וּמַדּוּעַ

חִשֵּׁב לְבָבְךָ לַעֲמֹד

עֵת גָּדְרוּ בְּפָנֶיךָ

הַמַּיִם,

מַדּוּעַ אָמַרְתָּ לַמִּקְלָעִים

לִירוֹת, לִירוֹת

עַד בְּלִי שָׁמַיִם.


 

4.

נִפְלָא

לְנַצֵּחַ

כְּמוֹ לָדַעַת אִשָּׁה –

כָּל אָפְקֵי

הָעוֹלָם מִסְתַּדְּרִים

בְּשׁוּרוֹת

מַקְבִּילוֹת

מִשְּׁנֵי

עֲבָרֶיךָ,

וְרַגְלֶיךָ

דּוֹרְכוֹת עַל

הַכְּבִישׁ הַגּוֹאֶה

בְּשַׁרְשֶׁרֶת בַּרְזֶל בְּכַפּוֹת

יְחֵפוֹת

לִרְדֹּף לְהַשִּׂיג

לִשְׁטֹף

עַד חֶשְכַת

מְאוּרַת

הַחִידָה, אֲשֶׁר

פִּתְרוֹנָהּ

עַז

מֵאֲרִי וּמָתוֹק מִנִּי דְּבַשׁ

נוֹתֵב אֶת

בִּצּוּרֵי לֵילֶיךָ הַדְּרוּכִים

בְּכוֹכָבִים צוֹרְבִים מֵעֵבֶר

קַו הָאֹפֶק.


אַךְ גַּם

אַדִּיר הַנִּצְחוֹנוֹת

לֹא יִגְמֹל

בִּתְנוּפָתוֹ

אָדָם

שֶׁכַּפּוֹתָיו

הַמְּתוּקוֹת הַרְבֵּה מִדְּבַשׁ

יוּשְׁטוּ לִפְתֹּר אֶת

הַחִידָה,

שֶׁתִּוָּתֵר בִּמְצוּקָתָהּ

מָחָר גַּם

לְאַחַר

שֶׁקַּו הָאֹפֶק הַמְקֻשָּׁת

יָשׁוּב וְיִסָּגֵר

עָלֶיךָ.