רקע
ברל כצנלסון
תעוּדה עלוּבה וּמעליבה
mנחלת הכלל [?]
aמאמרים ומסות
פרטי מהדורת מקור: מפלגת פועלי ארץ-ישראל; תש"ו, 1946

1

וּבכן לפנינוּ ראשי-פּרקים ממַסקנוֹתיה של “ועדת-החקירה הבּלתי-מפלגתית”2. ודאי השאיר הטלגרף כּמה פּרטים סתוּמים, אוּלם עיקרי המסקנוֹת בּרוּרים למַדי, בּרוּרה הרוּח המחַיה אוֹתם.

שתים הן השאלוֹת, אשר “הציבּור היהוּדי” (לגבּי ועדת-חקירה של אדירי ישׂראל אין, כּמוּבן, לאוֹם יהוּדי ואפילוּ לא עם יהוּדי, אלא “קוֹמיוּניטי”, היינוּ: עדה, קהילה, לכל היוֹתר ציבּוּר) ציפּה לתשוּבה עליהן מפי אנשי הסוֹכנוּת המוּרחבת: מה כּוֹחכם למפעל הבּנין וּמה השקעתכם בּו? מה דרכּכם אשר בּה אתם אוֹמרים להוֹליכנוּ? והתשוּבה ניתנה. בּין בּמַה שנאמר בּין בּמַה שלא נאמר.

תשוּבה א': אנוּ נקח לידינוּ את התרמיל הציוֹני, את הקוּפסה הציוֹנית. אנוּ מאמינים כּי בּידינוּ אנוּ יכניס התרמיל הזה לא 650.000 לירה לשנה, אלא מיליוֹן שלם. אנוּ מוּכנים לקבּל לידינוּ את הנכסים הציוֹניים, עם המשקים הבּלתי-מבוּססים, עם מחלקת ההתישבוּת הטעוּנה ריאוֹרגניזציה (לאחר סאקר?), עם משׂרדי העליה, עם קרן-היסוֹד.

וּמכּלל הן זה אתה שוֹמע לָאו בּתשוּבה ב': שוּם שיטוֹת כּספּיוֹת אין אִתנוּ. שוּם רמז למפעלי השקעה גדוֹלים. שוּם מפעל התישבוּת גדוֹל בּבת-אחת. כּל אלה שניבּאוּ לכם, כּי עם הפּנים החדשוֹת יבוֹאוּ גם אמצעי פּעוּלה חדשים, מסוּגים חדשים, בּעלי מעוּף חדש, ניבּאוּ שוא. הסֶנטימנט של התוֹרם הציוֹני, העתיד ודאי להכפּיל את תרוּמתוֹ, לכבוֹד הבּעלים החדשים, הוּא מעוּזנוּ היחידי!

זוֹהי תשוּבתה של הועדה, אשר בּה יוֹשבים אדירי הממוֹן היהוּדים מאמריקה, מאנגליה, מגרמניה, ואשר בּלתי-מיליוֹנר לא יֵחַד בּקהָלם. סוֹכנוּת מִסכּנה! אוּלם אם “מאה” חדשה אין אִתם, את שוּתפינוּ בּסוֹכנוּת, הרי “דעה”, ודעה רחבה תקיפה, יש ויש. ולא פּלא. את ה“מאה” למפעל הציוֹני לא אָפתה בּשבילם “משלחת המוּמחים”, אבל נזיד של דעוֹת זָדה וזדה. את הנזיד הזה אמנם החזיקוּ בּחדרי-חדרים לבל יבוּלע לוֹ מתוֹך בּירוּר ציבּוּרי פּוּמבּי, אוּלם גם למַה שנעשׂה מאחוֹרי הקלעים יש “מוּמחים”, ואלה ידעוּ את תכנוֹ, והיוּ מבשׂרים מפּעם לפעם כּי “המשפּט הוֹלך”. הלא זוֹהי המשלחת אשר הוּרכּבה מראש כּכה, שאנשים כּגרימשוֹ3, כּשינוֶל4, כּבּלוּם, כּוַנדרולדה נמצאוּ פּסוּלים לה, ואשר בּארץ היא ניתנה מלכתחילה להשפּעת “ידידים” שוֹנים (לא רק “ידידים” לפּוֹעל וּלהסתדרוּתוֹ וליצירתוֹ, אלא גם “ידידים” להסתדרוּת הציוֹנית ולאנשיה), הלא זוֹהי המשלחת אשר ראתה את עצמה מלכתחילה קרוּיה “למתוֹח דין” על העבר המנוּצח של הציוֹנוּת בּארץ, ואשר אחד ממוּמחיה הגדוֹלים, כּשנדרש מאת המרכּז החקלאי לשׂיחה, הוֹדיע: אנחנוּ בּני עוֹלמוֹת שוֹנים ולא נבין איש את רעהוּ. והדין-וחשבּוֹן הזה של מוּמחים גַסטרוֹלוֹרים, שלא הסתפּקוּ בּבירוּר ענינים טכניים, אלא נטלוּ להם את הטיפּוּל בּשאלוֹת סוֹציוֹלוֹגיוֹת של עם זר להם, של טיפּוּס אנוֹשי בּלתי-מוּבן, של תנאים חברתיים וכלכּליים אשר לא יְדָעוּם – הם הם שקבעוּ מראש את מַסקנוֹתיה של “וַעדת-החקירה”.

בּמצב כּזה ודאי שאין לקפּח את ערכּם של אוֹתם הדברים הנכוֹנים והחיוּביים שחדרוּ לתוֹך המסקנוֹת, חוֹבה לציין בּסיפּוּק-מה, כּי העֵמדה לגבּי ממשלת המַנדט היא עֶמדה רצינית של אנשים בּני-חוֹרין, וכי נוּסח הדרישוֹת לממשלה המוּבּע כּאן – מהן כּמה וכמה שד"ר רוּפּין תוֹבען זה כּמה – עוֹלה לאין ערוֹך על סגנוֹן אוֹתם הניירוֹת הציוֹניים העלוּבים שחוֹתמוֹ של מר ליאוֹנַרד שטיין5 טבוּע עליהם, גם בּשעה שהם חתוּמים על ידי נשׂיא ההסתדרוּת הציוֹנית.

כּמוֹ כן יש חשיבוּת ידוּעה גם להוֹדעה האַפּלָטוֹנית, כּי “נראית אפשרוּת ליצוֹר 33.000 משקים חדשים בּהשקאה ו-50.000 משקים חדשים בּלי השקאה”. בּ“מאמר” לא יוָצר אמנם אפילוּ משק אחד, אוּלם הוֹדעה זוֹ פּירוּשה הוֹדאה כּי יש מקוֹם בּארץ לעוֹד חצי מיליוֹן נפש בּחקלאוּת, וּממילא לעוֹד מיליוֹן נפש מסביב לחקלאוּת, מחוּץ מה שפּיתוּח התעשׂיה והמסחר עלוּל להביא. הוֹדאה זוֹ, כּשהיא יוֹצאת מפוֹרש מפּי מוּמחים זרים וּמפּי אנשים שאינם חשוּדים על אוּטוֹפּיוֹת ציוֹניוֹת, וּלהיפך, נוֹטים יוֹתר למיעוּט הדמוּת של ציוֹנוּת-רבּתי – יש בּה משוּם תשוּבה לכל מיני מינימַליסטים בּתוֹך הציוֹנוּת וּל“מוּמחים” וּבעלי סברה המתנגדים לציוֹנוּת6. להוֹדאה זוֹ, כּמוֹ לדרישוֹת המדיניוֹת, יש איפוֹא חשיבוּת דֶקלַרטיבית ידוּעה, אוּלם מה עלוּב ערכּה הריאַלי, כּשלאחריה הוֹלכים ונשנים כּל הכּללים העילָאים של הקויאָטיזם הציוֹני, שתמצית חכמתוֹ היא: “שב ואַל תעשׂה!”

ה“שב” שבּתוֹרה זוֹ כּוֹלל כּמעט את כּל ענפי הפּעוּלה הציוֹנית: עליה – לפי “מאזן נכוֹן” של צרכיה הכּלכּליים של הארץ (כּאילוּ הארץ כּמוֹת שהיא היא הקוֹבעת את אפשרוּת העליה, ולא המאמץ הציוֹני), יִשוּב – אין ליסד מוֹשבוֹת חדשוֹת עד וכוּ' בּנוּסח הידוּע, תעשׂיה – בּרכוֹת אַפּלטוֹניוֹת ושוּם מפעל לא לאַשראי ולא להשקעה ואפילוּ לא להדרכה. חינוּך – שוּם עמדה פּרינציפּיוֹנית כּלפּי פּנים על הצוֹרך בּעבוֹדה תרבּוּתית עברית. רק בּענף גידוּל הציטרוּסים וּבענינים, אשר לוֹרד מֶלצ’ט7 יש לוֹ אליהם “חוּלשה יתירה” (כּגוֹן… זבלים חימיים ו“הגדלת מספּר בּתי-מלוֹן”) – יש גם “קוּם ועשׂה” מצד הסוֹכנוּת היהוּדית.

אוּלם לעוּמת דלוּת מצווֹת “עשׂה” – עשירוֹת הן המצווֹת של “לא תעשׂה”. כּלוּם יש לתמוֹה על כּך שעיקרים אֵלוּ מוּפנים כּוּלם נגד הפּוֹעל ויצירתוֹ ונגד היסוֹדוֹת העממיים העיקריים של התנוּעה הציוֹנית?

קבוּצוֹת נוֹספוֹת אינן רצוּיוֹת, חוֹזים עם המתישבים צריכים להיחָתם בּלי התערבוּת גוּפים אחרים. רוָחים הוֹגנים על ההוֹן המוּשקע קוֹדמים לעליית רמת החיים של העוֹבדים, ואחרוֹן אחרוֹן – רצוּי כּי המתישבים יהיוּ בּעלי הקרקע בּפוֹעל ממש. וּבכן המוּמחים וּוַעדת-החקירה הם הפּוֹסקים, כּי קבוּצת כּנרת נוֹפלת בּמשקיוּתה וּבמרצה ממוֹשבת כּנרת, וּקבוּצת דגניה ממוֹשבת מלחמיה שכנתה; הם הגוֹזרים כּי הקוֹאוֹפּרציה הכּללית של המתישבים היא “גוּף אחר” וחתימתה על החוֹזים מַזיקה; הם יוֹדעים לקבּוֹע, כּי לגבּי עליית יהוּדים והבּנין הארץ-ישׂראלי קוֹדמים “רוָחים הוֹגנים” לרמת החיים של העוֹבדים (כּי יש צוֹרך לדאוֹג לביצוּר העבוֹדה העברית בּעסקי העוֹלים בּעלי האמצעים וליצירת תנאים לקיוּם הפּוֹעל בּמשקי השלחין – על כּך לא חשבוּ המוּמחים!) והם הם היוֹדעים ועדים, כּי סכּנה צפוּיה להתישבוּת העברית בּארץ לא מספּקוּלַציה קרקעית, אלא מקרקע לאוּמי!

כּמה שלא יהיה איוֹם השקר הכּלכּלי והלאוּמי שבּגזירוֹת הללוּ, אין לתמוֹה ואין להתמרמר על הגראנדים היוֹשבים בּוַעדת-החקירה. מדוּע יהיה מוֹנד בּעד קרקע לאוּמי וּמשק פּוֹעלים עוֹמד בּרשוּת עצמוֹ? את יחסוֹ לקרן הקימת ראינוּ בּהיוֹתוֹ בּארץ, בּשעה שעתוֹנאים ידוּעים תוֹפפוּ מלפניו ומאחוֹריו. מדוּע יסתלק מַרשל, האפּטרוֹפּוּס לכל עניני הפילַנטרוֹפיה היהוּדית, מאפּטרוֹפּסוּת לצוּרוֹת ההתישבוּת בּארץ?

המעליב בּכל התעוּדה העלוּבה הזאת הממלאת את הנפש כּאב צוֹרב, העוֹשׂה את התעוּדה למעשׂה פּשע ציוֹני – היא: סמיכתוֹ של נשׂיא ההסתדרוּת הציוֹנית, של חיים וייצמן.

לא זוֹהי אשמתוֹ של הנשׂיא, שאמוּנתוֹ בּסוֹכנוּת מוּרחבת כּי תעשׂה מעשׂי בּנין גדוֹלים – נכזבה, שהענין מסתיים בּקטנוֹת, בּפעוּטוֹת. לא אשמתוֹ היא שהשוּתפים המבוּקשים הוֹלכים בּגדוֹלוֹת בּעוֹלמוֹת שלהם, ונעשׂים אנשי-קטנוֹת כּשהענין מגיע לארץ-ישׂראל. אשמתוֹ שהרכּין את ראשוֹ בּפני רצוֹן רפה-ידים זה, בּפני התחייבוּיוֹת עלוּבוֹת, ויוֹתר מזה בּפני מוּשׂגים מסוֹרסים על ארץ-ישׂראל ועל בּנינה.

אך זה שמע העוֹלם הציוֹני מפּי וייצמן8 דברים מפוֹרשים נגד הרוֹצים “למַעט את ערכּן של הקרנוֹת הלאוּמיוֹת” ונגד ההתקפוֹת על היצירה החלוּצית. לקוֹצר-זכּרוֹן זה של נשׂיאה רגילה התנוּעה הציוֹנית, אוּלם לא ענין של זכרוֹן-נאוּמים בּלבד הוּא כּאן ואפילוּ לא של התחייבוּיוֹת ושל הוֹראוֹת קוֹנגרסיוֹת מפוֹרשוֹת. כּלוּם שלילת האפּוֹטרוֹפּסוּת בּהתישבוּת ועיקר הקרקע הלאוּמי אינם מעיקרי הנכסים המוּסריים של התנוּעה הציוֹנית? כּלוּם יפה כּוֹחוֹ של נשׂיא ההסתדרוּת הציוֹנית עד כּדי לעבוֹר על עיקריה של התנוּעה שהם גם תנַאי לשלימוּתה וּלאַחדוּתה?

כּי טעוּת קשה טעה נשׂיא ההסתדרוּת הציוֹנית בּחשבּוֹנוֹתיו האיסטרטגיים. מתוֹך רצוֹן לוֹהט להרחבת המפעל הישוּבי חִייב הפּוֹעל בּארץ את הרחבת הסוֹכנוּת. אוּלם הפּוֹעל לא חִייב ולא יחייב לעוֹלם את הרקבוֹן הפּנימי שלָקתה בּוֹ התנוּעה, את המַעל והכּחש שנהיוּ ליסוֹדוֹת הדיפּלוֹמַטיה הציוֹנית, את הבּגידה בּעיקרים הסוֹציאַליים והמוּסריים, שנעשׂוּ על ידי עמל טוֹבי המַגשימים לנחלת התנוּעה כּוּלה.

“ארץ-ישׂראל משלמת” – כּך הוֹדה לפני זמן-מה הנשׂיא. כּן, ארץ-ישׂראל העוֹבדת, היוֹצרת, הכּוֹאבת והחיה את הציוֹנוּת כּחייה – היא המשלמת, אוּלם היא גם תדע להתקוֹמם.

והמניף חרב על כּיבּוּשי העבוֹדה בּציוֹנוּת, על חוֹפש המתישב בּבחירת צוּרוֹת חייו ואִרגוּנוֹ ועל עיקר הקרקע הלאוּמי – מניף חרב על שלימוּתה של התנוּעה הציוֹנית.

והעוֹלה על רוּחכם היה לא יהיה!

תמוּז תרפ"ח.


  1. “דבר”, גליוֹן 935, ח‘ בּתמוּז תרפ“ח, 26.6.1928. דבר היוֹם. החתימה: ב. כ. ”ילקוּט אחדוּת–העבוֹדה", ב’, עמוּד 336.  ↩

  2. לקראת יסוּד הסוֹכנוּת היהוּדית לארץ–ישׂראל נתמַנתה על פּי הסכּם בּין ד“ר חיים וייצמן ולוּאי מַרשל ועדה לחקירת שיטוֹת העבוֹדה והישׂגי התנוּעה הציוֹנית ולהכנת תכנית–פּעוּלה מַקיפה. חברי הועדה היוּ: לוֹרד מֶלצ'ט, פליכּס ורבּוּרג, ד”ר לי פרנקל ואוֹסקר וסרמן. הם בּיקרוּ בּארץ בּשנת 1927.  ↩

  3. גרימשוֹ. מנהל לשכּת הארצוֹת הנחשלוֹת שליד משׂרד העבוֹדה הבּין–לאוּמי בּגנף. ידיד הציוֹנוּת. בּיקר בּארץ בּאביב 1928.  ↩

  4. שינוֶל, עמנוּאל. נוֹלד בּשנת 1884. יהוּדי אנגלי, ממנהיגי מפלגת העבוֹדה בּאנגליה, חבר בּית–הנבחרים.  ↩

  5. ליאוֹנרד שטיין. המזכּיר הפּוֹליטי של ההנהלה הציוֹנית בּלוֹנדוֹן בּימים ההם.  ↩

  6. בּשעת כּתיבת המאמר היה לפני הכּוֹתב רק הסיכּוּם הטלגרפי של מַסקנוֹת וַעדת–הסוֹכנוּת. מהנוּסח המלא של דין–וחשבּוֹן ועדת–הסוּכנוּת שנתפּרסם אחר כּך נתבּרר כּי לדעת חברי הוַעדה, 85.000 משקים הוּא הסכוּם הכּללי של המשקים היכוֹלים להתקיים ממערב לירדן (המשקים הקיימים – היהוּדיים והערביים – בּכלל זה).  ↩

  7. לוֹרד מלצ'ט. הוּא אַלפרד מֹונד. 1930–1868. מראשי הציוֹנים בּאנגליה. מגדוֹלי בּעלי התעשׂיה. כּיהן בּתקוּפוֹת שוֹנוֹת כּמיניסטר בּממשלת בּריטניה. השתתף בּיסוּד הסוֹכנוּת היהוּדית. מיסד תל–מוֹנד.  ↩

  8. בּנאוּמוֹ בּאמריקה.  ↩

המלצות קוראים
תגיות