_ ספר/י לנו מה שגוי

דואל:

זכרו שאין משמעות למספרי שורה או עמוד בטקסט רציף באינטרנט. אנא ציינו מספר פסקה, ו/או העתיקו כמה מלים סביב כל שגיאה, כדי להקל עלינו למצוא את הטעון תיקון.

רשימת הגהות:

נודיע לך בדואל כשנעיין בהגהות ונתקן את הטקסט.

_ נשמע לשמוע מה אהבת!

דואל:

ההמלצה שלך:

(אנו מפרסמים המלצות ביומן הרשת שלנו)
פרויקט בן-יהודה: בפייסבוק | ב-YouTube
יומן הרשת של פרויקט בן-יהודה

מסביב לנקודה

י"ח ברנר

לתוכן הענינים

 

פרק ה'

פרק ד'

פרק ג'

פרק ב'

פרק א'

פרק י'

פרק ט'

פרק ח'

פרק ז'

פרק ו'

פרק ט"ו

פרק י"ד

פרק י"ג

פרק י"ב

פרק י"א

פרק כ'

פרק י"ט

פרק י"ח

פרק י"ז

פרק ט"ז

פרק כ"ה

פרק כ"ד

פרק כ"ג

פרק כ"ב

פרק כ"א

 

כה

ערב היה. הפועלים כבר הלכו לביתם, ושמואל, שנעשה טרוד ועסוק ביותר מאז באה השמועה, עוד לא שב מדרכו. משה אהרן, ברכה והילדים ישבו מסביב לשולחן ואכלו ארוחת-הערב. דאגה נעלמה ריחפה על הכל: מאוריאל אין עוד כל ידיעה מאז נסע.

אמא... אני יראה... פינחס'ל מפחידני במ-ה-ה-ה... אמא...

אמא לא ענתה. ארוחת הירק כלתה. ועיני ברכה היו כעיני אותו ראש-החי הכפוף ומחכה רגע-רגע להלמות הגרזן שתבוא...

הדלת נפתחה בלאט. אברמזון נכנס על ראשי אצבעותיו ויעמוד. כל הגה לא נשמע מפיו. אל ראש מטהו היתה קשורה מטפחת אפו קרועה להרבה קרעים. הוא קפץ עוד קפיצה אחת אל חדרו ולא סגר הדלת בעדו. בעל-הבית מיהר כמו מאליו אל פתח החדר, אך להיכנס לתוכו פחד.

אויה לי!.. – ספקה ברכה כפיה – לבי ניבא לי... את אשר יגורתי באני...

אמא,אנו יראים... – בכו הילדים...

שוטים!.. מה אתם יראים... – שוטט האב בעצמו בבית וטס ממקום למקום – גזר-דין הוא... מה לעשות... צריך לקרוא לשכנים... פינחס'ל, רוץ וקרא לחיים-ליב עושה-שמרים... אוי למזלי! דווקא שכני צריך לצאת מדעתו. כלום חסר אני צרות משלי?.. שתקו, מה אתם הומים?.. משוגעים כאלה אינם מזיקים... הה... רוח... מה הוא עושה? קורע שם כל אשר לו... "קריעה, קריעה"...

קריעה!.. על מי?.. נמתחו פני ברכה...

פרא אדם!.. משוגע... על משוגע הוא מקשה קושיות... עתה ישב לכתוב בחושך... כותב, כותב במהירות. ריבונו של עולם, מה לעשות...

אברמזון יצא מחדרו, ניגש בזהירות איומה אל התנור, לקח מאפרו ויזרוק על פניו. אחר-כך חלץ נעליו מעל רגליו וישב על הקרקע הרטוב. מסביבו הניח את פיסת הנייר אשר שירטט עליה קווים שונים בחושך-חדרו. נדמה לו, כי כתב בה את כל אשר ביקש לכתוב. ומבקש היה לכתוב הדברים האלה:

"בשנת וכו' ג"פ ישר והפוך. בחוץ תשכל אבן, בחדרים – תער, חַלָף. ואקרע את דגלי לשנים-עשר קרעים, שלא יפול בידי צר. וַייוותר יעקב לבדו. תמה הגסיסה. אחד בכל מלוא-החלל. וככה לעולם, לעולם ועד, לנצח-נצחים. יעקב יכלה – ואחד יישאר. תמיד יישאר אחרון אחד עד נצח. כל לא יהיה ואחרון יהיה. וכי יתעורר לבוא אל הגן אשר על ההר, הגן העומד כנקודה על ההר. לעבור הנקודה ולבוא אל ילדיו אהוביו הנאמנים בבריתו ולזרוע זרע אשר יעשה פרי, יתהפך עליו להט-התער אשר בשעריו ולא יתן לו לעבור. ומַזוּריקים ועמלקים ירדפוהו עד חורמה אך השמד לא ישמידוהו וכלה לא יעשו בו. איה יימָלט? הוא יימלט ויסובב את הגן. ויסובב, ויסובב, ויסובב – כל היום. מותניו ימלאו חלחלה והוא יסובב מסביב, מסביב, מסביב. עד הנה מגילת יעקב".

הססס... – הרים אברמזון את ראשו – מנוחה... מה הצעקה?.. ירגזוּן?.. ומי ישב "שבעה" בלעדי?..

שבעה?.. משה אהרן, גזלן! – נתנה האשה-האם את קולה בבכי – רוצח, שמע מה הוא מדבר... הוא יודע איזה דבר...

מה אַת רוצה ממני?.. יודע... טה-טה... מה לו לדעת... יצא מדעתו ותו לא...

אברמזון ישב במנוחה. השכן חיים-ליב עושה-שמרים עדיין לא בא. בבית היה בכי-יראה ודממה עמה. בכי ודממה. והדממה לא אמרה כלום.

 

ס ו ף

הקלידו: חיים לוי ושרית רביד

לתוכן הפרקים

לתוכן הענינים

לדף הראשי של פרויקט בן-יהודה