_ ספר/י לנו מה שגוי

דואל:

זכרו שאין משמעות למספרי שורה או עמוד בטקסט רציף באינטרנט. אנא ציינו מספר פסקה, ו/או העתיקו כמה מלים סביב כל שגיאה, כדי להקל עלינו למצוא את הטעון תיקון.

רשימת הגהות:

נודיע לך בדואל כשנעיין בהגהות ונתקן את הטקסט.

_ נשמע לשמוע מה אהבת!

דואל:

ההמלצה שלך:

(אנו מפרסמים המלצות ביומן הרשת שלנו)
פרויקט בן-יהודה: בפייסבוק | ב-YouTube
יומן הרשת של פרויקט בן-יהודה

מסביב לנקודה

י"ח ברנר

לתוכן הענינים

 

פרק ה'

פרק ד'

פרק ג'

פרק ב'

פרק א'

פרק י'

פרק ט'

פרק ח'

פרק ז'

פרק ו'

פרק ט"ו

פרק י"ד

פרק י"ג

פרק י"ב

פרק י"א

פרק כ'

פרק י"ט

פרק י"ח

פרק י"ז

פרק ט"ז

פרק כ"ה

פרק כ"ד

פרק כ"ג

פרק כ"ב

פרק כ"א

 

כד

בשעה האחת-עשרה בבוקר, כשהקיץ אברמזון משנתו המאוחרה, היה כאיש אשר ניעור פתאום בחוזק-יד אחרי רגע של תרדמה. תנועתו הראשונה היתה למשש את מצחו, ונדמה לו, כי ראשו אינו כואב כלל, אלא שדומה הוא במקצת לאיש-צבא, אשר עמד כל הלילה על המשמר תחת השלג. שלג של נוצות. כל חולי לא הרגיש בעצמו ורק בפיו היה חורב משונה, כאילו נתמלא אבק של חוצות. שמואל הכניס לו את הכובע, אשר שכח אמש בבית מנשה קצמאן בלכתו משם. כהרף-עין הביט אברמזון עליו מתוך תמיהה, כאילו לא הבין פשר דבר, ואולם מיד נתחוור לו: כובע לכסות הנוצות שבראשו לבל יכירו בו. עלם ישר!

הוא התלבש, וכעבור חצי שעה כבר היה בבית מנשה קצמאן. "הלא צריך להביא את הדבר לידי גמר" – נקבו שבע מלות את מוחו ואבדו בו כברק מתרוצץ. עיקר מחשבותיו היו ניצוצי זכרונות מילדותו. קטעי עובדות בלתי-חשובות ולא שייכות כלל ל"היום". איזה "אורח", משולח מישיבה, בבית אביו, מנסהו בסוגיא ד"צרורות". הוא מבולבל ואינו יודע מה שמצווים עליו לאמור. מתחיל ונפסק, מתחיל ונפסק. אביו כועס...

לאחרונה בא גם הגמר. זה היה בראשית פותחו את הדלת ונמשך חלק דק מן הדק, חלק רבבה מרגע אחד. הגבול היה רק חלק של תנועה, קטן שבקטנים, חלק אחד של פסיעה אחת קטנה שבקטנות. לפני זה נהייתה דעתו כמעט צלולה. מחשבה אחת ישנה וברורה הסתמנה בקרבו: מה רעש, אם הוא אובד, באבוד הכל? "עִמם ישב עד אשר ירקב" – – – עמם? עם מי? מי נשאר? הלא לא נשאר איש! הלא הוא... הוא... האחרון!

בבית מנשה קצמאן נודע לו, כי העלמות הלכו להביבליותיקה הרוסית ושם תפגושנה את גריגוֹרי ניקולאיביץ' בשביל להיוועץ על מעשי חברתם החדשה...

טוב, טוב – דיבר אברמזון לעצמו – אבל איככה אינן יראות? שמא תיכף?..

קרוב לבית-העקד ובשכנותו התנוסס בית-התפילה לנוצרים הגדול שבעיר. יום ראשון בשבוע היה, יום אביב של חמה רכה זולפת אורה. אברמזון נשא עיניו אל זהב ראש-המגדל ויזכור, כי בחזיונות-לילו ראה את הכיכר הזאת אשר לפני בית-התפילה לנוצרים – הלא דבר הוא. לפניו היה המון רב לבוש בגדי חג. עיניו התרחבו. אלפי רגליים, ריבוא רבבות כרסות, מילי-מיליונים ראשים – ויד אחת? וכולם יבואו! הלא אם תגזור את החיה לשנים – תחדל מהיות. שמע מינה שכולם יבואו כאיש אחד... עליו? עליו האחד? הלא אחר אין. ומה הוא, איפוא, עומד על מקומו? הנה כמין יהודי עובר ושׂק על שכמו. משארית-הפליטה?.. אולי יעשה אצלו פליטה? אולי יחטוף השׂק מעל שכמו ושם ייסָתר תחת הסמרטוטים – ולא יאבד ניר לבית יעקב?..

אברמזון נחפז ונכנס לבית-העקד שנפתח, בגלל שבת שלהם, אך עתה. הוא עבר את החדר הראשון על פני האשה המפקחת ויבוא אל החדר השני, חדר-המקרא, וישב אל השולחן. החדר היה ריק עדיין, ורק אצל חלון אחד ישב איזה צעיר ויהפוך בעיתונים. הגליונות הרחבים רישרשו ושרקו. אברמזון הציץ אל הצעיר ומיצמץ עיניו וישכחהו כרגע. הוא הוציא עט-עופרת משולחנו וישרטט על השולחן:

"האבן הראשה. כלו כל החוטמים וַיזנב עמלק. אחרון ג"פ[1] ישר והפוך! אַל תורד חרטומך! (כידוע, יש חרטום למוֹהיקנים). הבט על ימינך – לא חוטם, הבט על שמאלך – לא חוטם. ראה, נתתי את חרטומך חזק מצור שלא נתמלאה אלא מחוֹרבנה..."

אה, גם אברמזון פה? תקפה הסקרנות גם את אברמזון? חה-חה-חה, אני לא הייתי בשעת ה"אינצידנט" של אתמול בלילה. שבתי וסיפרו לי... כמדומה, שגם היום אין עוד ידיעות אוֹפיציאליות...

בּוּרלאק (הוא הצעיר האחד שנמצא בחדר-המקרא), שאי-אפשר היה לו לבלי לראות את כניסת אברמזון ברגע הראשון, חשב לנכון, בכל זאת, להתחפש שעה קטנה כעסוק כל-כך בקריאתו עד לבלי להרגיש בבאים.

יש חדשות נאות אחרות – הוסיף בוּרלאק.

ואברמזון, שהופסק מכתיבתו, הביט בספר שהיה מונח על יד איש שיחו: על גבי הספר היו טבועות אותיות מוזהבות-מטושטשות: "ציזאר", וחשב: "דקדוק שפת עמלק; תיכף אקח את הספר ואקרעהו".

היש את נפשך לשמוע? – שאל בורלאק – ב"המודיע" מב...

מב.?.. – שכח אברמזון את ספר-הלימוד, אשר אמר לקרוע לפני רגע.

כן, בעיר ב. גופא. חה-חה. "איש אחד, צעיר לימים וזר, אין יודע עד היום מאין הוא, בא לאחת האכסניות בבוקר, שכר לו חדר מיוחד ונסגר שם ולא יצא כל היום. וכשקרעו את המנעול, והנה הצעיר סמוך על הדרגש, ראשו סמוך בין שתי זרועותיו"...

והחלָף אצלו...

איזה חלָף?.. ברעל... אברמזון, מה זה לך? ראה. אנשים באים...

אברמזון קם ויגש אל הכותל לשרטט את חזונו, חזון-הכותל. – עתה הלא פשיטא שאין עוד מלבדו... "ברעל"... עמלק מספר לו איכה היה הדבר! הרי לדידיה חזי ליה ניגונא דאיכה[2]... איכה ישבה בדד...

מי זה טינף את השולחן?..

אותיות יהודיות!..

אברמזון פנה לאחוריו וירא, כי אף על פי ש"בשפה שאין מנדיו נזקקים לה הוא כותב", הנה עליו יתלחשו. אומרים, כי דרוש להודיע על אודותיו להפלִשתים, שיבואו ויאסרוהו בחבלים. לשווא!

"... האחרון – האבן הראשה" נמלט! עתה יגלה. הכל מצפים לישועה. הגדולים נטמאו – ילך לו אל הקטנים. ומה אם אין יהודים עתה – העל זה יפול לבו? המעטים הם, שמסרו את נפשם על קידוש-השם? עוד לא פסה התקווה לשוב ולבנות מהם ולחדש את בית-ישראל!

... הנה לפניו נחל-המים, הגן והיום. יעקב – בחיר האבות. אצל לבן כבר היה. אחיו כבר הלך ממנו. את חרן ואת באר-שבע, ששם רדפוהו על "חזונו" – כבר עבר. עם שׂרו של עשׂו כבר נאבק ויוכל לו. עתה יהיה מלמד-תינוקות בארעא דאדומא עד סוף האלף השישי, עד היום שכולו שבת, שכולו טוב ומנוחה...

... הנה מרחוק נראה ההר, אשר עליו גן-העיר הנהדר. הגן נראה מרחוק על ההר. האילנות... אבל מה לו, שחרטומו חזק מצור, לאילנותיה של צור? שם הטמאים המבקשים את נפשו לספותה, הטמאים המיטהרים בגנות ועובדים לעשתּוֹרת...

... ואם לא ישמעו לו – הנה הוא דבר ידבר. הם ישמעו! הוא ידבר לעוף-השמיים ולבהמת-הארץ, הוא ידבר לכלב עובר זה...

שמעה אלי, עז שבחיות. זה הדבר, אשר אני דובר אליך על עז שבאומות! אל תאמר נואש! אני האחרון – האבן הראשה! והיה כל הנותר בצור – בן בוזי, מַזוּריקי, גמד ייאמר לו. הנפילים היו אז בארץ, ויבואו עד הירדן, ולא יכלו לאמור חדש, ויאמרו: ראה זה הניגון ישן הוא – וישחטו. ויישאר אחרון, אשר גם הוא רק מחציתו בבוקר ומחציתו בערב. ויאמר אלי יהוה: לך וטיפסת על הכותל למעלה מחוט-הסיקרא, למעלה מרום-התקרה, תמצא הגאולה השלמה. זכור ואל תשכח! הנקודה מסתלקת במי שממית עצמו עליה! ואבוא היום...

... ואולם מי זה האיש ההולך על ידו? מדוע הוא מסתכל בו כך? הוא מבקש לקחת את נפשו לבלי היות לו עוד שורש וענף? הנה הכל מביטים עליו, בני צוֹר, בני עשׂו – הכבר נגלו מצפוניו? הכבר שתו עליו רודפיו? לא, הוא יעמוד על נפשו. אם למלחמה – למלחמה! לשונו, לשון נביא-יהוה, תשבור גרם. אל תאמרו: מת! הטרם ידעתם את יהוה, שהיה, הוֹוה ויהיה? הטרם ידעתם, כי כוכב מוליד כוכבים? הטרם ידעתם, כי יחיו מתי, יקומון, יקומון?..

 

 

לפרק הבא

לתוכן הפרקים

לתוכן הענינים

לדף הראשי של פרויקט בן-יהודה



[1]  שלוש פעמים.

[2]  לו עצמו נראה הניגון של איכה.