_ ספר/י לנו מה שגוי

דואל:

זכרו שאין משמעות למספרי שורה או עמוד בטקסט רציף באינטרנט. אנא ציינו מספר פסקה, ו/או העתיקו כמה מלים סביב כל שגיאה, כדי להקל עלינו למצוא את הטעון תיקון.

רשימת הגהות:

נודיע לך בדואל כשנעיין בהגהות ונתקן את הטקסט.

_ נשמע לשמוע מה אהבת!

דואל:

ההמלצה שלך:

(אנו מפרסמים המלצות ביומן הרשת שלנו)
פרויקט בן-יהודה: בפייסבוק | ב-YouTube
יומן הרשת של פרויקט בן-יהודה

מסביב לנקודה

י"ח ברנר

לתוכן הענינים

 

פרק ה'

פרק ד'

פרק ג'

פרק ב'

פרק א'

פרק י'

פרק ט'

פרק ח'

פרק ז'

פרק ו'

פרק ט"ו

פרק י"ד

פרק י"ג

פרק י"ב

פרק י"א

פרק כ'

פרק י"ט

פרק י"ח

פרק י"ז

פרק ט"ז

פרק כ"ה

פרק כ"ד

פרק כ"ג

פרק כ"ב

פרק כ"א

 

כ

אברמזון אסף חומר למאמר חדש. הוא התעתד לכתוב בשפת רוסיה מאמר כולל ומקיף בשאלת הלאומיוּת.

על "אותו שהלך לו" לא הִרבה לחשוב מחשבות ברורות, ורק מבלי משים נהיה קולו ואופן מדברו ותנועותיו דומים מאוד לאלו של אותו האיש.

בעצם הדבר, בלומין – ניסה פעם לבאר ליֶווה איסאקובנה את השקפתו העיקרית במאמרו החדש – בעצם הדבר, שבתי וראיתי, הן, שבתי וראיתי, כי כל הפתרנים של שאלה זו הולכים, בעצם הדבר, בדרך אחת. דרך כבושה. הן. באופן כזה יסירו את השאלה מעל השולחן. לפתור – קשה; להסיר – נקל...

ואתה יאַקוב איסאקוֹביץ', אינך הולך בדרך הכבושה? – שאלתהו בלומין בצהלת-רוּחה ובנועם-קולה.

אל יתהלל חוגר – ענה אברמזון ברצון – אבל, כמדומה, שהשקפתי היא היותר נכונה. הן. בעצם הדבר, נקודת-הכובד הלא אינה כלל בזה: אם על המשפחה הרוסית או האשכנזית ייחשב איש. נקודת הכובד, בעצם הדבר, הלא היא, סוף-סוף, האירופיוּת. אני מבין, אני מבין. טוב, טוב, איני קוֹסמוֹפוֹליט. אני מדבר עתה רק בנוגע לאדם. בעצם הדבר, השאלה היא: אדם זה מהו? אירופי, אם לא? מובן? הן לא יצדק בן-אדם, אם יצא ויתפאר: צרפתי אני, אנגלי אני! אבל, כמדומה לי, שיכול הוא להתנשא ולאמור: אירופי אני, וכמובן מאליו, בניגוד ללא-האירופיות, בניגוד... אוי, ראשי, ראשי...

מכאובי-ראשו התגברו עליו, אף כי יום כ"אותו היום" לא שב אליו באותם השבועות האחדים.

____________________

את המאמר על הלאומיות כתב אברמזון רוסית, ואולם שרטוטים "בשביל עצמו" כתב עברית. ומשרטוֹטיו "בשביל עצמו", שכתב בבוקר אחד לפני הנשף האחרון, נשמרו איזו קטעים:

¬

הייתי ער כל הלילה. עתה שבתי.

ובכן אני מאריך עדיין בתשובתי.

עתה שבתי מעבודת לילי – המשך מהשיבה הגמורה, ששבתי לפני שבועות מספר.

שבתי. רחקתי מבת קול אחת, רחקתי לבלי שוב עוד. עזבתי בת-קול אחת, עזבתי לבלי שוב עוד.

עזבתי. אין היא מנהמת עוד כ"יונה" באוזני. אין עוד בת-קול לי מהר חורב!

¬

אבל מה לי ולכל אלה ה"עובדים" העומדים מסביב?

העומדים מסביב. העומדים מתחת הטוב והרע.

או אולי, בן-יהודי ארור, עווֹן עמי דבק בי? אולי, כמותו, יש בי חפץ-הקיום על אף ההיגיון? אולי אני מחזיק בזה רק מיראה מפני הרמז? אולי הנני פה רק מפחדי הנבזה להודות, כי כבר "תמה ונשלמה השירה"?

סחורה בנפשי?

¬

מה לי פה ומי לי פה? –

חברשטיין... מה לאיש מבקש אלוהים ולחברשטין זה, שבאמונה אין צורך לו ואשר די לו הרגל, קפיצה בראש ואיזו טובת הנאה?

פֶּטרוֹב... מה לאיש עם צער-עלומים והדרת שיבה ולפטרוב זה, אשר מעולם לא חשב רגעים אחדים רצופים, ואשר שכלו מחודד, ואשר חידודי שכלו שווים גם בעוגבו על זֶלדה, גם בדורשו על "אי-המוֹראַליוּת"?

השאר... מה לי ולעיוורים, לקהי-לב, לכזבנים, לטיפשים?

חַוה. היא, היא. נפש נחמדה, טהורה...

אבל מה לו לאיש דכּא, לזקן עייף, אשר שבר נפשו גדול כים, ולה, אשר גם הרכבתה פשוטה היא, פשוטה, פשוטה, ואשר כולה קרקע בתולה, בתולה? –

¬

חוה?

אבל הלא דבר זה ברור כשמש-פניה: ריח רע עולה מפי.

ריח רע עולה מפי. לאשה לא נשקתי מימי.

לאשה לא נשקתי מימי וגם במחולות לא יצאתי מימי.

דבר זה ברור בפניה: היא נבראה ישר, הוא נברא ישר...

הוא? זה העומד ומסהיד בעצמו שאי-מוראַליסט הוא, שלועג הוא להמוסר? שבז הוא להמוסר, שנעלה הוא על המוסר?

אני מת מצחוק. הוא, ש"זוהר" לא למד מימיו, נעלה הוא מן המוסר... האין זה צחוק?

כן, הסטודנט פ. נעלה הוא מן המוסר, נעלה מיעקב בן יצחק, בעל כוח יותר גדול מיעקב בן יצחק. ליעקב בן יצחק אין מה לתת. יקח הוא, יקח הוא...

– – – –

לפנות ערב.

הלא כה היו דברי אליה בצהריים: "הסטודנט פ. נאה דורש על החיים: טובים החיים, נעימים החיים, נעבוד את החיים – יתברכו החיים! ואם תאמר – שואל "תוספות" את הקושיה – ומה יהא על אותו הקול הלוחש לנו מקרן זווית, שסוף-סוף, למה כל ה"טאראראם"? ויש לומר – מתרץ ר' גריגורי בר' ניקולוס את התירוץ ובמין גדלוּת – שהבל היא הקושיה, שאין כלל לבקש את התירוץ, שלעולם לא נמצאהו. יתברכו החיים! טוב, טוב, תבוא ברכה גם על המתרץ! אבל, אם בבחינת "וק"ל",[1] הרי זה תירוץ בנוגע להחיים בכלל, למלת "חיים" במובנה הנאצל והמופשט, שבשעת הדחק הרי אנו יכולים לעשות ממנה מהר"ם-שי"ף, כלומר: אלוה, ולהשתחוות לו, הנה בנוגע למציאות האדם הפרטי אין זה תירוץ כלל, אפילו בבחינת "ודו"ק".[2] ר' גריגורי בר' ניקולוס הנהו מבעלי ה"תוספות"; ברם אנא,[3] יעקב אברמזון, בן-אדם פשוט, פשוט שבפשוטים, שמפני המיטאפיסיקה, אמנם, איני ירא, כהסטודנט פ. בעצמו, ופילוסוף איני, גם כן כהסטודנט פ. בעצמו, ואני, אמנם, שואל ושואל על ערך חיי. טוב מאוד: הכל אינם שואלים, הכל בטוחים, הכל יודעים, או אינם צריכים לידיעה, ברם אני שואל ואי-אפשר לי לבלי לשאול: אני עומד אל מול פני החיים ושואל. אני איני מבקש נחת, איני מבקש שׂובע, איני מבקש אושר, איני מבקש לא-יסורים, אבל אני מבקש ערך, תוכן – Cмысл.[4]

בשם אלוהים! אַל יעֵז איש לקרוא לי "אומלל"! אני איני בעל-טענה. אין לי טענות על שום דבר, כמו שלשוּם דבר בעולם, חוץ מפרנקל שוליא דנגרא, אין טענות עלי. בעל-טענה אינני וגם חלוש אינני. כוחי גדול פי אלף מכוח כל אלה הפוחזים, המכשכשים בזנבם, המתהללים בקרקשם הקטן ומריעים בניצחון. אם ביישן אני, הרי זה אינו משום שאני חושב את עצמי לגרוע מהם, אלא, להיפך, משום שאני חושב את עצמי לחשוב ונעלה מהם לעין ערוך. אבל אני רוצה בגדולות. איה העמודים, אשר אחזיק בהם? מי הם אויבי, אשר בם אלחם? קפאו המים הרעים ונגלד הבשר החי ואין מרפא. נחושה הארץ. ברזל השמיים, יבוא פ. ויריע".

 

 

לפרק הבא

לתוכן הפרקים

לתוכן הענינים

לדף הראשי של פרויקט בן-יהודה



[1]  וקל להבין.

[2]  ועיין.

[3]  אני.

[4]  טעם, טעם החיים האמיתי.