_ ספר/י לנו מה שגוי

דואל:

זכרו שאין משמעות למספרי שורה או עמוד בטקסט רציף באינטרנט. אנא ציינו מספר פסקה, ו/או העתיקו כמה מלים סביב כל שגיאה, כדי להקל עלינו למצוא את הטעון תיקון.

רשימת הגהות:

נודיע לך בדואל כשנעיין בהגהות ונתקן את הטקסט.

_ נשמע לשמוע מה אהבת!

דואל:

ההמלצה שלך:

(אנו מפרסמים המלצות ביומן הרשת שלנו)
פרויקט בן-יהודה: בפייסבוק | ב-YouTube
יומן הרשת של פרויקט בן-יהודה

מסביב לנקודה

י"ח ברנר

לתוכן הענינים

 

פרק ה'

פרק ד'

פרק ג'

פרק ב'

פרק א'

פרק י'

פרק ט'

פרק ח'

פרק ז'

פרק ו'

פרק ט"ו

פרק י"ד

פרק י"ג

פרק י"ב

פרק י"א

פרק כ'

פרק י"ט

פרק י"ח

פרק י"ז

פרק ט"ז

פרק כ"ה

פרק כ"ד

פרק כ"ג

פרק כ"ב

פרק כ"א

 

טו

חקרתי ודרשתי, אברמזון, בדבר בקשתך – דיבר שמואל דוידובסקי אל יעקב אברמזון, כעבור ימים אחדים – וזה אשר העליתי. אני חושב, אני אומר: לא טוב, שיבוא פרנקל ללמוד מלאכה בבית איש זר; שכר לימוד, אני אומר, לא ישלם, ובעלי-הבתים ירדו בו בפרך. ועוד, אני אומר: שאר החניכים יהיו מתקלסים ב"חדש"  הבא. כך מתקלסים, אני אומר, וקשה יהיה "להם", לפרנקל (שמואל נהג בפרנקל כבוד מיוחד בראשית בואו), לסבול את כל תעלוליהם. אני חושב: אל תשאלו את הרופא – שאלו את החולה. משרי חזיתי זאת, אברמזון. אמת, רוב המוננו הולך ומכיר מיום ליום את אינטרסי המפלגה...

ומה לעשות לפרנקל? – הפסיקוֹ אברמזון בדאגתו – מה לעשות לדעתך, שמואל'קה? עוץ עצה, חבר!

עצה? עצתי היא, אברמזון, כי תדבר בעניין זה עם אוריאל. כל היוצא מפיו חשוב מאד בעיני אבי. ואם הוא יאמר לו, כי יספח את פרנקל לעבודתו – יעשה, אני חושב, אני אומר. ובכן, הוֹרה, בראַווֹ: יחי פרנקל הנגר! הכן דיברתי, אברמזון?

מאז בא פרנקל לשכון את אברמזון נשתנה לחיוב יחוסו של שמואל לזה האחרון. בבוא אברמזון לשכון בחדר-ביתם, אמר שמואל בלבו, כי אברמזון של עכשיו הוא מסתמא אותו אברמזון, שהתגורר בבית מנשה קצמאן... והנה בא האיש לגור והוא יושב לו סגור בחדרו ואין דבר. ולא עוד, אלא בשעה שהוא, שמואל, נתכוון לבוא אליו ולהביע בפניו את כל כללי תורתו, הנה לא די שלא נתפעל אברמזון מידיעותיו החדשות ולא טרח גם לתקן את טעויותיו ולהדריכו בדרך אמונה, כי אם גם דיבר אליו דברים משונים; אומר היה לו, שתורתו זו – לאו דווקא, שלמעשיו של שמואל ולמצבי-נפשו טוב שיהא יסוד אחר; שטוב לעובד להילחם על חייו מצד מלחמת הטוב עם הרע, מלחמת יסוד-התפארת עם הכיעור והדלוּת וכו' וכו'... ופעם ניסה שמואל לספר לו מדברי-גבורותיו בבית-המדרש, בשעה שהיו אסיפות הציונים חדלי-האישים ודרוֹש דרש שיינדלנסקי, זה הפבריקאנט השותה דמים – ויהי הדבר הזה לא לרצון לאברמזון, תחת אשר חברשטיין וסיעתו מילאו פיהם תהילת "אש-הלהבה" על מעשים כאלה... סוף-דבר: אברמזון לא השביעהו רצון, ומתוך צער על תוחלת נכזבה בא שמואל להתאונן על הדבר הזה בבית מנשה קצמאן. וחברשטיין ואיידלמאן שניהם נתנבאו בסגנון אחד ואמרו, כי אברמזון נוטה לאותם האידיאלים הנובעים מתוך ההשקפות החולפות של הבּוּרג'ואזיה היהודית הפעוטה, שבנפול מגדליה ובהתרופף, בסיבת התנאים האֶקונומיים, היסוד מתחת לרגליה, היא משתקעת בהזיות ובונה בשמים עליותיה... ובכן, כמעט שנואש שמואל מאברמזון. ואולם מאז בא שלמה פרנקל העירה, אף על פי שתהלוכותיו של אברמזון לא הוטבו לגמרי, אף על פי שלא חדל מקרב את זלמן רבקה'ש "הפועל הציוני", ו"הפועלים הציונים", כמפורסם, הרי אין כמותם לרוע ולגנאי – בכל זאת הנה התחיל שוב לדבר ע"ד עבודה ולבוא לפרקים למעונה של חוה בלומין, מעין אתחלתא של תשובה גמורה, ושמואל שב לחבב את "שכנם". נפשו של "אש-הלהבה", כמו שקראו לו בין מיודעיו ומכיריו, היתה סולדת ברותחים רק אז, כשהיה מוצא את אברמזון כותב מימין לשמאל, ובדַמוֹתוֹ, שהוא מכין בוודאי איזה מאמר או מכתב בשביל תוצאות ז'ארגוניות ידועות, לא היה יכול להתאפק ושאל איזו שאלה בקול לחשים וסודי ובסגנון של מגלה טפחיים ומכסה טפח, לאות כי יודע הוא, שעל דברים כאלה אין שואלין ואין משיבין, ברם הוא בקי גדול בכל אלה העניינים... ואחרי כל הטורח הרב הזה היה אברמזון מפילהו מאיגרא רמא לבירא עמיקתא ומודיעהו, שבשביל איזה ירחון "תחיה" הוא כותב... לשון-קודש... פי ... שפת סינים... אַנַר... א-נַכ-רו-ני-זם...

____________________

שלהבת רוחו של אברמזון, כנר אלוהים טרם יכבה, עלתה; גם בואו של שלמה פרנקל הגביר את אייָלוּתוֹ. גירא[1] בעיני המטריאליסטים האֶקונומיים המצמצמים קומת האדם ב"גורמם הכלכלי" ומקצצים את כנפיו ב"סוגיהם". יבואו הנה ויגידו: מי הוציא את העלם הלז מתוך השומן הנבאש, שבתוכו ישב כתולעת בחזרת, ויעלהו על הסולם המוביל לחיים אחרים, לחיי מחשבה וחופש-האדם? יבואו ויגידו אלה ה"כל-מבארים", אלה המתהללים באלילי ה"אקונומיקה"!

והוא, אמנם, התנהג את העלם המנצח כאם רחמניה את בר-בטנה. הוא ידע את כל הקושי שבצעדים הראשונים; הוא ידע את כל ההבדל שבינו, רגיל בעוני מעודו, ובין זה, בן-השוֹע המפונק. ברוב אומץ דיכא את אותן ההרגשות בנות-הרגע וההתנגשויות הטבעיות שבין בני-אדם, המתגוררים בחדר אחד צר. זהירותו היתה משנה.

חצות-לילה. אברמזון נפסק מעבודתו: שלמה מתלוצץ מתוך אי-רצון. – קשה לעניים אכילת לחם לבד: הקיבה ממהרת לעכּל... שפתיו המשמיעות קול-לעיסה נוגעות בבן-חדרו: מחשבות הכותב נפגמות ומתעופפות...

אח, כן, רעב אתה, שלמה, הביאה לך איזה דבר מן החנות – ואוכל גם אני. או אינו: מוטב שאלך אני. אני אלך. אסיים רק את הפסוק. כן, כן, כן. הלא עדיין זר הנך במוצאי-העיר. כן, תיכף. ובכן? "ובכן כדי לחוש את היופי הנאצל והמיוחד במינו של..." כן, תיכף. בגבינה עוד לא "קצה נפשך"?

גבינה עדיין יש לנו, אברמזון, ואולם כבר אינה נעימה לחֵך. אולי אפשר להשיג חלב?

חלב?.. אבל מה שאינו מוסרי וטוב במובן הנשגב של המושגים הללו"... מה? חלב? כן, אני הולך תיכף. חטוף ואכול, לעת עתה, שיננא. מה? אני? תודה, שלמה, תודה. אחר כך... חלב... נו, נו... ובכן? "המראה היפה והמסלסל את חוש-הראות של גייסות עוברים ברגל ישרה לקול הכאת התוף ולהט-כידוניהם מתנוצץ לאור-השמש", כן, כן... תיכף...

ובערב בּוא יבוא אברמזון אל אוריאל וידבר באוזניו על הפרובלימה הקשה של אהבת רֵעים רכה מצד אחד ועוז-רוח קשה של התבודדות מצד שני. – ניטשה מוצא ניגוד עצום בין אהבה לקרוב ואהבה לרחוק. הוא אברמזון, המתייחס לכל דבר, כמדומה, יותר ב"שכלו הגדול" מאשר ב"שכלו הקטן", אם להשתמש בטרמינולוגיה של המשורר-הפילוסוף הזה עצמו – לדידיה, לעניות-דעתו, נדמה, שהדבר פשוט מאד: אם יש אהבה אמיתית ואומץ-לב אמיתי – הסתירה מאין תימצא? דומה, שיכול אדם לאהוב את הקרוב במשמעה הפשוט של ה"מצוות עשה": "ואהבת לרעך כמוך", ולא בשביל להסתמך אכתפיה דרֵע זה או להתחכך ולהתחמם בצידו ולהימלט מן הבדידות, כי אם להוקיר ברע הקרוב, בלי כל רחמנות חלשה ורגשים רפויים, את הרחוק, רק את הרחוק, את זה שיצא ממנו בזמן מן הזמנים... הא?

על שאלת אברמזון, אם לא קשה לו, לדוידובסקי, התפלספותו זו, עונה האחרון: לא. ריח גופרית יותר עז הריח בימיו. ורק לעתים רחוקות היה מעיר איזה דבר. – בעצם הדבר, אברמזון אינו משיג בנקל אופי בני-אדם. פרנקל – מה? פּסיכיקה פשוטה; יוכל היות, לא-גסה, אבל מה בכך? בעצם הדבר, הלא כל אלה החילוקים – הבל... עניים, עשירים, ידענים, נבערים, גיבורים, חלשים, טובים, רעים... יש רק פּסיכיקה דקה ופסיכיקה המונית... עובד, פרופסור, בּאנקיר – אין זה עיקר, העיקר הוא, שרק הודות להמרובים, לעושי-החיים, נמצא כל מה שנמצא. מובן? בעצם הדבר, אין פה בניין של איזו תיאוריה... יחידים – ודי... יחידים – ואין צריך במיני זכויות מיוחדות... יהיו פילוסופי אפלטון לשוטרים ושופטים בריספּובליקה שלו...

ואין חינוך, אין הדרכה עושה כלום?!

אה, השכלת העם... אם תכתוש את פרנקל באלף מכתשים, ישאר בדידֵיה... דייך, אברמזון, לעצמך... אתה הולך למעון בלומין? צאתך לשלום...

"מה אני נותן לה? מה אני יכול לתת לה?" – שאל אברמזון את עצמו כפעם בפעם ולהלוך לא חדל...

אה, מר אברמזון!.. – פוגש בו שם חברשטיין – עתה נדע מה נשמע במחנה הציונים...

מה שנשמע במחנכם שלכם, מר חברשטיין!

נו, לא! טעות היא. במחננו אין מקום לחדשות צומחות. בקידה והשתחוויה לפני התוגר הרי אנו עומדים, רבותי. בשקלי כסף אין אנו מתגרים בו: הא שקלים, תן אדמה!

לציונים האמיתיים, מר חברשטיין, יש יותר רשות מכם ללעוג לשולטן ולשקלי כסף. תשועת ישראל, אומר אחד מהם, אם תבוא, עתידה היא לבוא על ידי נביאים ולא על ידי... חברשטייניים!

בלומין שמה קץ ל"ריב", בספּרה גם לאברמזון את העובדה, שסיפרה כבר מאה פעמים היום: איזה מאורע העומד על הפרק ועלול להביא שינוים בחיי רוסיה. מה דעתו בזה?

דעתי, יֶווה איסאקובנה? איני רוסי ואיני מדיני...

מה רצונך לאמור בזה? 

פשוט, העניינים המדיניים של רוסיה מעסיקים אותי במידה שהם מעסיקים את האיש הגרמני או הצרפתי, שאין לו כל עניין אל המדיניות...

אבל הלא גם הציונות היא מדינית! – קורא בקול פרנקל.

אַי, אף אתה ברוּטוּס? – קורא אברמזון בצחוק ומתעצב במסתרים אל לבו על נגינת קולו של פרנקל – לך, למצער, הלא מותר היה לדעת מה היא הציוניות של כמותי...

לתנועה הציונית בכלל יש חיסרון אחד: משסעהו בעל-הבית בקולו הבדחני – גלות אמיתית, כה אחיה ולא אמות, חיסרון של גלות מרה...

ומה הוא? 

"תנועה" ואינה מתנועעת, כה אחיה ולא אמות ...

חה-חה-חה!..

אברמזון אינו צוחק. – הציוניות, אמנם, לא היכתה שורש בחיי ההמון, מפני שאינה מדברת בשם ה' ואינה מבטיחה לחם. התיתנה לו לחם אלה "התנועות המתנועעות" – זוהי שאלה אחרת. הציוניות שלו היא רק נטיה רוחנית עמוקה, היוצאת מן המחשבה הגדולה על דבר גורל השכינה של אומת ישראל. ציוניות זו אינה עומדת ו"מתנועעת" – היא חודרת למעמקים...

 

 

לפרק הבא

לתוכן הפרקים

לתוכן הענינים

לדף הראשי של פרויקט בן-יהודה



[1] חץ.