שְׂמֹאל הַיַּרדֵּן / זאב ז'בוטינסקי
א
כָּעַמּוּד
הַתִּיכוֹן לָאַפֶּדֶן,
אַף
כְּחוּט-הַשִּׁדרָה לֶאֱנוֹשׁ,
לְאַרצִי
קַו-הַצִּיר וְהָאֶדֶן
הוּא יַרדֵּן,
הַיַּרדֵּן הַקָּדוֹשׁ.
אִם אַרצִי דָלְלָה
וְקָטֹנָה,
הִיא שֶׁלִּי
מֵרֹאשָׁהּ עַד קִצָּהּ:
מִשׂתָּרַעַת מִיָּם
יְשִׁימוֹנָה,
וְיַרדֵּן –
הַיַּרדֵּן בָּאֶמצַע!
שׁתֵּי גָדוֹת לַיַּרדֵּן:
זוֹ שֶׁלָּנוּ – זוֹ גַם-כֵּן!
ב
שָׁם יִרוֶה לוֹ
מִשֶּׁפַע, מֵאֹשֶׁר
בֶּן-עֲרָב,
בֶּן-נַצֶּרֶת וּבנִי:
כִּי דִגלִי, דֶּגֶל
טֹהַר וָיֹשֶׁר
יְטַהֵר שׁתֵּי
גְדוֹת יַרדֵּנִי.
שׁתֵּי יָדַי לָךְ
הִקדַּשׁתִּי, מוֹלֶדֶת,
שׁתֵּי יָדַי –
לְמַגָּל וּמָגֵן:
אַךְ תִּשׁכַּח
יְמִינִי הַבּוֹגֶדֶת,
אִם אֶשׁכַּח אֶת שְׂמֹאל
הַיַּרדֵּן!
שׁתֵּי גָדוֹת לַיַּרדֵּן:
זוֹ שֶׁלָּנוּ – זוֹ גַם-כֵּן!