שִׁיר תֵּל-חַי / זאב ז'בוטינסקי
חֶרמֵשִׁים לָכֶם –
מַדּוּעַ?
אֵי קָצִיר, אֶחָי?
– כִּי בַזֶּרַע
הַזָּרוּעַ
תִּבָּנֶה תֵּל-חַי!
שֵׁם תֵּל-חַי
יִתקַדֵּשׁ –
תֵּל הַמֶּרֶץ
הַחוֹרֵשׁ!
בִּידֵיכֶם מָגֵן
וָחֶרֶב –
לָמָּה הֵם, אֶחָי?
– שֶׁיָּנוּחַ נַחַת
עֶרֶב
כָּל בּוֹנֵה
תֵּל-חַי.
שֵׁם תֵּל-חַי
רֹם יַמרִיא
תֵּל הַכֹּחַ הָעִברִי!
לִפנֵיכֶם פָּתוּחַ
סֵפֶר –
מַה שִּׁירוֹ,
אֶחָי?
– כִּי נִטַּע אֱמֶת
עַל אֵפֶר
גִּבּוֹרֵי
תֵּל-חַי.
שֵׁם תֵּל-חַי
עַד יְחִי –
תֵּל הָרוּחַ הָעִברִי!
נִזדַּיֵּן-נָא לֵב וּזרוֹעַ
וְנָקוּם, אֶחָי,
לִלָּחֵם,
לִכבּוֹשׁ, לִנטוֹעַ
וְלִבנוֹת תֵּל-חַי!
שֵׁם תֵּל-חַי
סֵמֶל דּוֹר –
תֵּל עָמָל וָעֹז וָאוֹר!