[ז'בוטינסקי הקדים לתרגומיו את ההערה
להלן; יצוין שבזמנו נהגה ההברה האשכנזית בכתיבת ובתרגום שירה עברית באירופה
ובארץ-ישראל]
הֶעָרָה כְלָלִית
רֹב כללי המבטא הסְּפַרדִּי
ידוּעים הם לקהל: מלעיל וּמלרע, קָמַץ שֶׁמבטָאוֹ ā,
חוֹלָם שֶׁמִּבטָאוֹ ō, תָיו רָפֶה שֶׁמִּבטָאוֹ t,
וכדוֹמה.
נוֹסף לאלה, יוּשׂם-נָא
לב עוֹד לשלֹשה כללים:
א.
צֵירֶה מִבטָאוֹ ē
ולא ej.
ב.
דָּגֵשׁ חָזָק מכפּיל
את האוֹת. נוּן בַּמִּלָּה "הֵנָּה" מִבטָאוֹ "הֵנ-נָה".
ג.
שְׁוָא-נָע מִבטָאוֹ סֶגוֹל-חֲטָף.
בּחוֹברת זוֹ ינֻקּד רק השוא הנע; השוא הָאִלֵּם לֹא יְנֻקַּד לגמרי. למשל "בֵּרְכַנִי"
= "בֵּרֱכַנִי"; "צְחוֹק" = "צֱחוֹק".