שִׁיר אֲסִירֵי עַכּוֹ / זאב ז'בוטינסקי
מִנִּי דָן עַד בְּאֵר-שֶׁבַע,
מִגִּלעָד לַיָּם,
אֵין אַף שַׁעַל אַדמָתֵנוּ
לֹא כֻפַּר בְּדָם.
דָּם עִברִי רָווּ לַשּׂבַע
נִיר וָהָר וָגַיא;
אַך מִדּוֹר וָדוֹר
לֹא נִשְׁפַּך טָהוֹר
מִדַּם חוֹרשֵׁי תֵל-חַי!
בֵּין אַיֶּלֶת וּמְתוּלָה,
נִסתָּר בְּקֶבֶר שׁוֹמֵם,
דֹּם שׁוֹמֵר גְּבוּל אַרצֵנוּ
גִּבּוֹר גִּדֵּם.
אָנוּ שֶׁבִי – אַך לִבֵּנוּ
אֱלֵי תֵּל-חַי בַּצָּפוֹן;
לָנוּ, לָנוּ תִהְיֶה, לָנוּ,
כֶּתֶר הַחֶרמוֹן.