אַשַּׁקָּא דְּרִיסְפַּק

א

אֲבַדּוֹן וּשְׁאוֹל לֹא יוּכְלוּ יִשְׂבָּעוּ,

גַּם עַרְבֵי פְּסָחִים שָׂבְעָה לֹא יֵדָעוּ!

הָהּ, שָׁבוּעַ אֶחָד יַחְסֹל כַּחֲנָמָל

יְגִיעַ יָמִים רַבִּים וּשְׂכַר יַרְחֵי עָמָל.

אַךְ הֶאָח, עָבַר יוֹם עֲבָרוֹת, יוֹם עֶרֶב פֶּסַח,

הַשֶּׁמֶשׁ בָּא, הַשַּׁמָּשׁ דּוֹפֵק עַל הַפֶּתַח:

קוּמִי-נָא, חָנִּי-נָא, בַּת-צִיּוֹן הַשְּׁדוּדָה,

רַחֲצִי, הִזַּכִּי וּמְחִי זֵעַת אַפָּיִם,

סֹבִּי הַשֻּׁלְחָן, הַכֹּל מוּכָן לִסְעֻדָּה,

אִמְרִי: "עֲבָדִים הָיִינוּ בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם!"

עֲבָדִים הָיִינוּ... וּמָה אֲנַחְנוּ עָתָּה?

הַאִם לֹא נֵרֵד שָׁנָה שָׁנָה מַטָּה מָטָּה?

הַאִם לֹא עַד הַיּוֹם אֻסַּרְנוּ בַּכְּבָלִים,

הֵמָּה חֶבְלֵי הַשָּׁוְא, מוּסַר הֲבָלִים?

זָרִים עוֹד לֹא יִרְדְּפוּנוּ – אַךְ מֶנּוּ נוֹגְשֵׂינוּ,

יָדֵינוּ לֹא אֲסוּרוֹת – בַּבַּרְזֶל נַפְשֵׁנוּ;

עַל כֵּן לֶחֶם עֹנִי נֹאכַל כָּל יְמוֹת הַשָּׁנָה

וּבְעַבְדוּתֵנוּ נֹאבַד – וַאֲנַחְנוּ קוֹרִין:

"הָא לַחְמָא עַנְיָא דִּי-אֲכַלּוּ אַבְהָתָנָא,

הָשַׁתָּא עַבְדֵי, לְשָׁנָה הַבָּאָה בְּנֵי חוֹרִין!!"

עַל מִטַּת הֲסִבָּתוֹ בְּלֵב טוֹב עָלָה

גַּם אֱלִיפֶלֶט בַּעַל הָעֲגָלָה.

כַּמָּה יְגִיעוֹת יָגַע, אֵיךְ עִנָּה כֹּחוֹ

טֶרֶם הֵבִיא מִמֶּרְחָק כָּל צָרְכֵי פִסְחוֹ;

יוֹמָם וָלַיִל עָבַד עֲבוֹדַת פֶּרֶךְ,

גַּם נַפְשׁוֹ גַּם סוּסָיו עִנָּה בַּדֶּרֶךְ.

אַךְ, בָּרוּךְ הַשֵּׁם, הַכֹּל נַעֲשָׂה יָפֶה;

יֵינוֹ יִתְאַדָּם, מַצֹּתָיו מַעֲשֵׂה אֹפֶה,

כָּל זָוִיּוֹת הַבַּיִת נְקִיּוֹת וּטְהֹרוֹת,

נֵרוֹת הַמַּעֲרָכָה יָאִירוּ בַמְּנוֹרוֹת,

יְלָדָיו לַשֻּׁלְחָן מִסָּבִיב כִּשְׁתִילֵי זַיִת,

אִשְׁתּוֹ טוֹבַת לֵב עוֹסֶקֶת בְּיַרְכְּתֵי הַבָּיִת,

וְהוּא לָבוּשׁ בַּדִּים, עוֹטֶה לְבָנִים,

וּבְלֵב שָׂמֵחַ וּבְצַהֲלַת פָּנִים

יְסַפֵּר לִילָדָיו נִסֵּי יְצִיאַת מִצְרַיִם,

אַף יַבְטִיחֵם כִּי חִישׁ אֵלִיָּהוּ יוֹפִיעַ

לִשְׁתּוֹת אִתָּם יַיִן מִן הַגָּבִיעַ.

וּפִתְאֹם נִשְׁמַע קוֹל צַעֲקַת אֵימָתָה,

קוֹל בַּעֲלַת-הַבַּיִת מִן הַכִּירַיִם.

– מַה-לָּךְ שָׁם, שָׂרָה, אִמְרִי, מַה-נִּהְיָתָה?

"אֲהָהּ, שׁוֹד וָשֶׁבֶר, רַעַם וּבָרָק!

גַּרְגִּיר שְׂעֹרִים מָצָאתִי בַּמָּרָק!"

לַשְּׁמוּעָה הַזֹּאת אֲחָזָתַם חֲרָדָה.

"אוֹי נָא לָנוּ!" – קָרְאוּ כָּל הַמְּסֻבִּין יַחַד,

לִבָּם מֵת וּבְשָׂרָם סָמַר מִפַּחַד

וּמִידֵי אֱלִיפֶלֶט נָפְלָה הַהַגָּדָה.

הוֹי שְׂעֹרָה מוֹרָאָה, הוֹי גַּרְגִּיר אָרוּר,

אֵיזֶה הַדֶּרֶך נָפַלְתָּ בַּפָּארוּר!?

בִּרְגָעִים אֲחָדִים הָיְתָה הַדְּמָמָה,

חִישׁ הִתְעוֹדְדָה שָׂרָה וּמְעִילָהּ שָׂמָה

– אָן תֵּלְכִי? – "אֶל בֵּית הַמּוֹרֶה-הוֹרָאָה!"

– אַל תֵּלְכִי! – קָרָא הוּא מֵעֹצֶר רָעָה –

הַאַף אֻמְנָם לִבֵּךְ צָפוּן מִשָּׂכֶל?

הִנֵּה כָּל הַיּוֹם כחֲמוֹר פֶּרֶךְ עָמַלְתִּי

וּמְאוּם לֹא טָעַמְתִּי, לֶחֶם לֹא אָכַלְתִּי,

גַּם הַיְלָדִים יִרְעָבוּ ויְבַקְּשׁוּ אֹכֶל,

עַתָּה יַחֲמִיץ הָרַב אֶת אָכְלֵנוּ –

וּמַה-נֹּאכַל גַּם נַחְנוּ גַּם טַפֵּנוּ?

"אֲבָל..." הוֹאִילָה לַעֲנוֹת אוֹתוֹ שָׂרָה.

– אַל תֹּאמְרִי "אֲבָל" – גָּעַר בָּהּ בַּזָּעַם –

הַגִּישִׁי הַמָּרָק וּמַלְּאִי הַקְּעָרָה

פֶּן אוֹדִיעֵךְ אֶת יָדִי, חִסְרַת טָעַם.

מִפְּנֵי תְנוּפַת יַד אִישָׁהּ שָׂרָה יָרֵאָה,

אַף חָסָה עַל עוֹלָלֶיהָ אֲשֶׁר אָהֵבָה,

וּבְיָדַיִם רוֹעֲדוֹת וּבְלֵב יָחִיל בַּקֶּרֶב

הִגִּישָׁה לָמוֹ אֲרוּחַת-הָעֶרֶב

וּבִמְרַק הֶחָמֵץ הַקְּעָרָה מִלֵּאָה.

אֱלִיפֶלֶט וִילָדָיו אָכְלוּ וַיִּשְׂבָּעוּ,

וְהִיא יָשְׁבָה מִנֶּגֶד צָמָה רָעֵבָה

וּבִמְרַק הַפִּגּוּל יָדֶיהָ לֹא נָגָעוּ.

וּבְכֵן דִּמְמַת מָוֶת קָמָה בַחֶדֶר

וּמְשׂוֹשׂ חַגָּם שָׁבַת, נֶהְפַּךְ לַחֲרָדָה,

לֹא כִלָּה אֱלִיפֶלֶט לִקְרֹא הַהַגָּדָה,

לֹא כִלָּה לַעֲשֹוֹת אֶת חֲצִי הַסֵּדֶר,

לֹא רָאָה כִּי זָזוּ הַכְּסָתוֹת מִמְּקוֹמָן,

כִּי נִגְנַב מִתַּחְתָּן הָאֲפִיקוֹמָן;

עַל כָּתְלֵי הַבַּיִת הַצְּלָלִים נִטָּיוּ,

מַלְאֲכֵי שָׁלוֹם בַּמִּסְתָּרִים יִבְכָּיוּ,

גַּם פִּשְׁתֵּי הַנֵּרוֹת בִּמְנוֹרוֹתָן כָּהוּ,

הַדֶּלֶת נִפְתְּחָה – אַךְ לֹא בָא אֵלִיָּהוּ.

אַל תָּבוֹא הֲלוֹם,

מַלְאַךְ הַשָּׁלוֹם,

לָאֻמְלָלִים הָאֵלֶּה לֹא תוּכַל הוֹשֵׁעַ;

לֹא תַמְעִיט אֲסוֹנָם,

לֹא תַכְשַׁר מְזוֹנָם,

כִּי תַכְשַׁר – לֹא יִהְיֶה מֵהֶם לְךָ שׁוֹמֵעַ.

ג

הַכָּתוּב אוֹמֵר: לְצָרָה אָח יִוָּלֵד,

לֵאמֹר: שֶׁבֶר עַל שֶׁבֶר יִקָּרֶה בֶּחָלֶד;

כֵּן נִמְצָא בַּקְּדֵרָה בְּיוֹם הַמָּחָר

אֶל גַּרְגִּיר הַשְּׂעֹרִים עוֹד גַּרְגִּיר אַחֵר.

הָהּ, כֹּבֶד שְׁתֵּי שְׂעֹרִים נִלְאָתָה

שָׂרָה הָאֻמְלָלָה לָשֵׂאת עָלֶיהָ,

וּבְכֵן מִהֲרָה וַתָּרָץ כַּחֵץ מִקֶּשֶׁת

בֵּית מוֹרֶה הוֹרָאָה לִשְׁאֹל שֶׁאֱלָתָהּ

טֶרֶם יָבֹא אִישָׁהּ מִבֵּית הַכְּנֶסֶת

כַּאֲשֶׁר עָשָׂה אֶמֶשׁ – וְיִמְנָעֶהָ.

בְּלֵב דּוֹפֵק בְּחָזְקָה וּבְנֶפֶשׁ דּוֹאֶבֶת

עַל יַד סַף בֵּית הָרַב שָׂרָה נִצָּבֶת;

סִפְּרָה לוֹ שֶׁאֱלָתָהּ עִם כָּל דִּקְדּוּקֶיהָ,

עַתָּה תָּחִיל דּוּמָם תִּשָּׂא אֵלָיו עֵינֶיהָ,

וּכְאַיָּל תַּעֲרֹג עַל אֲפִיקֵי מָיִם

כֵּן תַּעֲרֹג לִדְבָרָיו בְּכִלְיוֹן עֵינָיִם.

כִּרְגָעִים אֲחָדִים הָיְתָה הַדְּמָמָה,

כִּשְׁנוֹת עָמָל נִמְשְׁכוּ בְּעֵינֵי שָׂרָה,

מִכִּלְיוֹן עֵינַיִם מֵעֹצֶר צָרָה

לֹא קָמָה בָּהּ רוּחַ, לֹא נוֹתְרָה נְשָׁמָה.

אָז נִשְׁמַע קוֹל דּוֹבֵר – קוֹל הַמּוֹרֶה-הוֹרָאָה:

"חָמֵץ! – חָמֵץ הָאֹכֶל, חָמֵץ הַכֵּלִים,

אָסוּר בַּאֲכִילָה, אָסוּר בַּהֲנָאָה,

אָסוּר גַּם לִמְכֹּר אוֹתוֹ לָעֲרֵלִים".

קוֹל רַעַשׁ וּזְוָעָה

יַרְגִּיז הָאֲדָמָה,

קוֹל הַמּוֹרֶה-הוֹרָאָה

הִרְגִּיז לֵב הַנִּדְהָמָה!

"חִצֵּי שַׁדַּי עִמָּדִי! – קָרָאָה

וּבְנוֹת עֵינֶיהָ כִּמְקוֹר מַיִם מְפַכִּים –

מָה אַאֲכִיל כַּיּוֹם לִילָדַי הָרַכִּים?

וּמָה אֶעֱנֶה אֶל אִישִׁי כִּי יִשְׁאָלֵנִי?

לֹא אֵצֵא מִזֶּה, מִמְּקוֹמִי לֹא אָמֶשׁ,

פֶּן יִפְקֹד עָלַי אִישִׁי וְיֶהֶלְמֵנִי,

כִּי כֵן הֵעִיד בִּי וַיּוֹכַח אָמֶשׁ".

נִכְמְרוּ רַחֲמֵי הָרַב אֶל צָרָתָהּ

וַיְבַקֵּשׁ עֵצָה לִמְצֹא לָהּ עֶזְרָתָהּ

וַיְצַו לִקְרוֹא לוֹ הַשַּׁמָּשׁ דְּמָתָא.

ד

הַשַּׁמָּשׁ בָּא. וּמַה-תַּחֲשֹׁב, הַקּוֹרֵא,

כִּי צִוָּה הָרַב לָתֵת לָהֶם צֵדָה

וְכֵלִים חֲדָשִׁים מִקֻּפַּת הָעֵדָה? –

חָלִילָה מִזֶּה! יִשְׁמְרֵהוּ הַבּוֹרֵא!

צִוָּה וַיִּשְׁלְחוּ שְׁנֵי מַלְאֲכֵי-הַשָּׁרֵת

לָשׂוּם אֶת אֱלִיפֶלֶט בַּחֲצַר הַמַּטָּרָה;

וּבְכֵן נִשְׁמְרוּ הַפַּעַם עַצְמוֹת שָׂרָה,

אַחַת מֵהֵנָּה לֹא נִשְׁבָּרָה,

וֶאֱלִיפֶלֶט שֶׁנִּתְחַיֵּב כָּרֵת

שָׂמוּ עָלָיו רָאשֵׁי הֶהָמוֹן

כֹּפֶר נַפְשׁוֹ – עֹנֶשׁ מָמוֹן.

אֲפִילוּ עַל פֶּתַח עֵמֶק הָרְפָאִים

אֵינָם חוֹזְרִים בִּתְשׁוּבָה הָרְשָׁעִים;

לַשָּׁוְא עָצְרוּ, לַשָּׁוְא קָנְסוּ אֶת אֱלִיפֶלֶט –

שָׂרָה הָאֻמְלָלָה מִיָּדוֹ לֹא תִמָּלֶט.

כִּי שְׂטָמָהּ וּבְלִבּוֹ הַדָּבָר שָׁמָר

וּבְצֵאתוֹ חָפְשִׁי כּוֹס יַיִן חֲיָלָיו גִּבֵּר

וֶאֱלִיפֶלֶט פָּקַד אֶת שָׂרָה כַּאֲשֶׁר אָמָר,

וַיַּעַשׂ אֱלִיפֶלֶט לְשָׂרָה כַּאֲשֶׁר דִּבֵּר.

מִן הַפֶּסַח הַהוּא לֹא חָדְלוּ שָׁמָּה

מַצּוֹת וּמְרוֹרִים וּתְשׁוּאוֹת מִלְחָמָה,

מַכּוֹת וּמַהֲלוּמוֹת

וּמְבוּכוֹת וּמְהוּמוֹת,

וּשְׁלוֹם הַבַּיִת

הָיָה שָׁמִיר שַׁיִת,

וּבָאַחֲרוֹנָה נָתַן לָהּ סֵפֶר כְּרִיתוּת

וַיְשַׁלְּחֶהָ מִבֵּיתוֹ לִצְמִיתוּת –

וּבְכֵן יָצְאָה שָׂרָה אֵשֶׁת-לֹא-בִינוֹת

מִבֵּית אִישָׁהּ בִּבְכִי וַתְּהִי כָּעוֹף נוֹדֶדֶת;

וּבְיוֹם תִּשְׁעָה בְּאָב בִּקְרוֹא הַמַּגֶּדֶת

בַּעֲזָרַת הַנָּשִׁים אֶת סֵדֶר הַקִּינוֹת,

זָכְרָה שָׂרָה בִּימֵי עָנְיָהּ וּמְרוּדֶיהָ

אֶת אָשְׁרָהּ מִלְּפָנִים, אֶת אִישָׁהּ וִילָדֶיהָ,

וּשְׁתֵּי הַשְּׂעֹרִים שֶׁלֹּא הָיָה לָהֶן הֶתֵּר,

וַתֵּבְךְּ תַּמְרוּרִים וַתִּקְרָא: "אֵל אֱלֹהֵי אָבִי,

אַשַּׁקָּא דְּרִסְפַּק חָרִיב בֶּתֵּר

וּשְׁנֵי גַּרְעִינֵי שְׂעֹרִים הֶחֱרִיבוּ נָוִי!" –

חדש ניסן תרכ"ז, טעלש.

לתוכן הענינים

לדף הראשי של פרויקט בן-יהודה