מותר האדם / י"ל גורדון

מוֹתַר הָאָדָם

אַשְׁרֵי אָדָם מָצָא חָכְמָה וְאָדָם יָפִיק תְּבוּנָה.

וַתְּחַסְּרֵהוּ מְעַט מֵאֱלֹהִים וְכָבוֹד וְהָדָר תְּעַטְּרֵהוּ,

תַּמְשִׁילֵהוּ בְּמַעֲשֵׂי יָדֶיךָ כֹּל שַׁתָּה תַחַת רַגְלָיו,

אָדָם אִם מֵחֹמֶר קֹרָץ כַּשׁוֹר כַּעֵגֶל,

בַּית אֵל בַּית נַפְשׁוֹ, בִּשְׁמוֹ יָרִים דֶּגֶל;

גֵּר הוּא בָּאָרֶץ, בִּמְקוֹם רוּחוֹ תָּגֶל

לֹא תַּעֲבָר בָּה רֶגֶל אָדָם.

אָדָם – דִּבֶּר יוֹצְרוֹ – זֶה תִּכַּנְתִּי בַּזֶּרֶת

"הַהוּא יִהְיֶה טֶרֶף לַשֹׁד וּמִגְעֶרֶת?"

וַיַעֲנוֹד עַל רֹאשׁוֹ חָכְמָה עֲטֶרֶת,

וַיַעֲשֵׂהוּ כְּתַבְנִית אִיש כְּתִפְאֶרֶת אָדָם

אָדָם זֶה עַל אֶרֶץ רַבָּה יָדוֹ מוֹשֶׁלֶת,

חֶלֶד יָשִׂים כִּמְכוֹנָה, לַיָּם דֶּלֶת,

טֶרֶף יַצִּיל מִשּׁנֵי הָאִוֶּלֶת

אוֹכֶלֶת אָדָם.

אָדָם יַעֲבוֹר אָרְחוֹת יַמִּים יִכְלָא הָרוּחַ,

כָּל תַּכְלִית חוֹקֵר, כָּל סוֹד לוֹ פָּתוּחַ,

לִשְׁאוֹל יַחַת, יַמְרִיא לִמְקוֹר אוֹר זָרוּחַ –

מִי יוֹדֵעַ רוּח הָאָדָם!

אָדָם מֻצָּב אַרְצָה נַפְשׁוֹ כַּס יָהּ תַּגִּיעַ,

נֵרוֹ, נִשְׁמַת שַׁדַּי, דַּרְכּוֹ יַגִּיהַּ;

סוֹדוֹ בַּמַּרְאָה הָאֵל לוֹ יַשְׁפִּיעַ

לְהוֹדִיעַ לִבְנֵי הָאָדָם.

אָדָם, עֶלְיוֹן עַל כֹּל, רַב חָכְמָה, בַּעַל נֶפֶש,

פֶּה דּוֹבֵר, לֵב הוֹגֶה וּמַעֲמִיק חֵפֶשׂ,

צֶלֶם אֱלֹהִים – הַהוּא יִהְיֶה רֶפֶשׁ

בְּמֵת לְכָל נֶפֶשׁ אָדָם?

אָדָם! קַוֵּה, וּמִצָהֳרַיִם יָקוּם חָלֶד,

רַק הִתַּמֵּם עִם רֵעֲךָ שָׂב וָיָלֶד,

שֶהָאֱלֹהִים עָשָׂה אָדָם אֶחָד בֶּחָלֶד

וְאָח לְצָרָה יִוָּלֵד אָדָם.

אָדָם תָּם-דֶּרֶךְ הַצְּדָקָה תִּצּוֹר;

לִבּוֹ יַאֲמִין בַּחַיִּים כִּי יֵש אוֹצָר

גַּם אַחֲרֵי רִדְתּוֹ דּוּמָה נַפְשׁוֹ בּוֹ יֶאֱצוֹר

נוֹצַר הָאָדָם

(בימי תשובה בשנת: "אדם כהבל דמה ימיו צל עובר").