קִינַת הוֹרְדוֹס / י"ל גורדון
עַל מוֹת מַרִימִי אִשְׁתּוֹ
אוֹי לִי, מַרִימִי!
לִבִּי לֹא יָנוּחַ
זֶה קָרַע לִבֵּךְ וַיַּגֵּר דָּמֵהוּ,
מִפַּחַז נִקְמָתִי נַפְשִׁי תָּשׁוּחַ
וּמוּסַר כִּלְיוֹתַי
– לֹא אֶשּׂאֵהוּ.
אַיֵּךְ, תַּמַּתִי,
הֲכִי עֲזַבְתִּנִי,
לֹא תִמְחִי עֵינִי כִּי
תַרְבֶּה לִדְמֹעַ,
הֲלֹא מֵאָז תָּמִיד
אַתְּ נִחַמְתִּנִי
עֵת יַעַרְכוּנִי בִּעוּתַי אֱלוֹהַּ!?
הַאֻמְנָם מַתְּ? וּמִי הוֹרִידֵךְ קֶבֶר?
מִי הִשְׁתּוֹלֵל
לַחְרוֹץ מָוֶת עָלָיִךְ?
אֲנִי הָהּ, אֲנִי
הִגְדַּלְתִּי הַשֶּבֶר,
צוּר חַרְבִּי אָנִי
שָׁכְרָה מִדָּמְיִךְ!
אַךְ אַתְּ מוּמָתָה וּכְבָר מָצָאת נַחַת –
וּבְלִבִּי זֶה
הַמָּלֵא מַר עַצָּבֶת
לַבַּת הַנֹחַם
כַּתֹּפֶת קוֹדָחַת,
פַּס מִפְלָט
מֶנִּי, כָּל תִּקְוָה כֹּזָבֶת.
עִם
נוֹשֵׂאת-כִּתְרִי זֹאת חֶמְדַּת כָּל עַיִן
כָּל חֶמְדַּת
חַיַּי לַשַּׁחַת יָרָדָה!
אוֹי כִּי
שׁוֹשַׁנַּת יַעֲקֹב זֹאת עוֹד אַיִן
זֹה רַק לַעְנוֹד
חַיַּי עֶדְיָהּ עָנָדָה.
בִּי הָאָשָׁם, לִי
גַּם כּוֹס הַקֻּבַּעַת
מֶנָּה אֶשְׁתֶּה
אֶמְצֶה בַּעֲצָמָי רֶצַח,
וּבְקִירוֹת לִבִּי
תִּפשֶׂה הַצָּרַעַת
וּתְפוֹצֵץ
מוֹסְדוֹתָיו לשְׁאִיַּת נֵצַח.