לַיִל, לַיִל... / אברהם סולודר
לַיִל, לַיִל.
דּוּמִיָּה.
מוֹשַבְתּי תִּישַן.
רַק הַסּהַר אַט
יִשְחֶה.
לֹא יִרְעַד אִילָן.
הַס כָּל בּיִת.
בַּחַלוֹן
אוֹר הַסַּהַר צָץ.
הַשּוֹמֵר בָּא.
אַחֲרָיו
כֶּלֶב-רֵע רָץ.
הַשּוֹמֵר יָשִיר.
בָּרוֹם
כּוֹכָבִים זָעִים.
גַּן חוֹלֵם
יִרְעַד, יִפְרַח –
רֵיחוֹתָיו דָּאִים.
קוֹל לִבְּךָ מֶה
עַז, מֶה רָךְ –
שִיר נָא, שִיר,
שוֹמֵר!
בַּת גָּלִיל רַכָּה
תִּישַן –
לְבָבָה עֵר, מַה
עֵר.
אֶל אִמְּךָ יָבֹא
הַקּוֹל
שָׁם
בַּמֶּרְחַקִּים.
הִיא תָּצוּד הֵדוֹ,
רְוַת
הִרְהוּרִים
זַכִּים.