הִנֵּה יִטּוּ... / אברהם סולודר
הִנֵּה יִטּוּ,
הִנֵּה יִפְּלוּ
הַמִּגְדָּלִים,
כִּנְפוֹל לְאִבְחַת
מַגָּל סוֹעֵר
שְׂדֵה שִׁבֳּלִים.
וְהַהֶרֶס –
כְּסַהַר מֵת, יִשְׂתָּרֵעַ
וְלַעֲגוֹ כְּחֶרֶב.
וּנְדַמּוֹתֶם
כִּשְקִיעוֹת בּוֹדְדוֹת
עַל הַרְרֵי עָרָב.
וּפֵרַשְׂתֶּם
כַּפַּיִם שְׁכוּלוֹת
בְּאֶנְקַת
שַׁוְעָה,
וְלִבּוֹתֵיהֶם
מְרַטְטִים כְּעַכְבָּרִים
סְמוּרֵי זַעֲוָה.