בַּקָּצִיר / אברהם סולודר
זִיו קָמָה וְרֵיחַ
בָּר,
שְטִיחַ-פָּז עַל
גַּיְא וָהָר,
שִיר צִפּוֹר בְּנֹעַם צְלִיל,
רוּחַ זַךְ צוֹהֵל
בְּגִיל:
,,בֹּא מַגָּל עַלִּיז וְקַל,
קְצֹר זָהָב – שִׁלּוּם עָמָל!"
שִׁבֳּלִים נָעוֹת
כְּבֵדוֹת,
שִׁבֳּלִים דֹּם
רוֹעַדוֹת...
מִי זֶה טָס
כְּנֶשֶׁר עָז?
מַקְצֵרָה עַל
שְׂדֵה הַפָּז,
אֶבְרוֹתֶיהָ בְּעֹז
הוֹמוֹת,
עֲרֵמוֹת
מִתְרוֹמְמוֹת.
דְּגָנִיָּה
צְנוּעָה, תַּמָּה –
מַה תְּחִילִין
בִּדְמָמָה?
יֶלֶד רָץ
אֲדֹם-לְחִי –
יִקְטְפֵךְ, לְזַר
תִּהְיִי.
הַקּוֹצְרוֹת
בַּעֲטָרוֹת
בְּזֹהַר חֵן
עוֹבְרוֹת-שָׁרוֹת.
עֲגָלוֹת
וְשִׁבֳּלִים
בְּטוּר יָזוּעו
כִּנְמָלִים.
זִיו בְּרָכָה
בַּגֹּרֶן נָח,
עֲרֵמָה – מִזְבֵּחַ
צַח,
עוֹד מְעַט יֵהֹם
מוֹרָג:
דַּק-דַּק-דַּק,
דַּק-דַּק-דַּק.