יחזקאל / מתתיהו שהם
לח. נ. ביאליק
פִּלְחַנֲי חֲזוֹן
אֱלֹהִים עַל מִצְפֵּה לֵיל וּבָזָק,
וַיַּךְ בִּפְחָדִים
בְּשָׂרִי, בִּצְעָקָה דָּמִי רִוָּה;
וְחָזוּת-סֵבֶל
קְשַׁת עֲתִידוֹת אֵל לִי צִוָּה –
וַאֲמַרְתֶּם אֵיבַת
נָקָם לִי, כִּי זַעֲמִי חָזָק.
הֲלֹא חֶדְוַת
רֵאשִית-אַהֲבָה אֵל בְּדָמַי מָזָג,
וּבִרְכַּת רַחֲמִים
פָּקַד אֶצְלִי לְאָהֲלָה וּלְאָהֲלִיבָה:
כִּי יָחֹן
שִׂמְמוֹת אַרְצִי עַל כָּל רִבְצֵי צֹאנָהּ,
וְאֶל הַרְרֵי
יִשְׂרָאֵל יָנִיף נֵס הִלוּלִים.
בַּת-עַמִּי
לְבִיאָה! כִּי שֵׂרַכְתְּ נְתִיב
נַפְתוּלִים:
מֵהַרְרֵי אֲרָיוֹת,
מִמְּלוֹנֵי חוֹזִים דַּרְכֵּךְ פּוֹנָה
אֶל מִרְזְחֵי
נַאֲפוּפִים וּלְבֹשֶׂת כָּל גִּלּוּלִים.
כָּל מִצְרִי מָעַךְ
שַׂדֵּך, כָּל פֶּחָה דִּבְשֵׂך מָתָק,
אַךְ יַעַן רוּח אֵל
פְּעָמֵךְ, בָּךְ דְּבַר חֲזוֹנוֹ עָתָק: –
חַי נְבִיא כָּל
פְּדוּת וָזָעַם! – אַתְּ לֹא תִהְיִי זוֹנָה!...