יוֹעֲצִים / יוסף הלוי זליגר

 

אַל-תֹּאבֶה אֶל-יוֹעֲצֵי חִנָּם,

כִּי-בְנֵי תַהֲפוּכוֹת הִנָּם;

אִם-תֵּימִין יְבַקְּרוּ וְיַשְׂמְאִילוּ

וְגַם-בְּהַשְׂמְאִילְךָ אֶת-מַעֲשֶׂיךָ יַסְכִּילוּ.

 

בְּכֹל אֲשֶׁר-תִפְנֶה יַרְשִׁיעוּךָ,

וּבְכֹל אֲשֶׁר תֵּלֵךְ יְעַכְּבוּךָ;

וְנוֹקַשְׂתָּ וְנִלְכַּדְתָּ וְנָפָלְתָּ,

וְנִכְלֵאתָ וּנֶעֱצַרְתָּ וְנִכְשָׁלְתָּ.

 

יָדֶיךָ תִהְיֶינָה אֲסוּרוֹת,

וְרַגְלֶיךָ בְסַד סְגוּרוֹת;

פֶּרְיְךָ לֹא תִתֵּן בְּעִתּוֹ,

וּמַהֲלָכְךָ יִסָּחֵב לְאִטּוֹ.

 

עֲמָלְךָ יַעֲלֶה בְתֹהוּ

וְעַל-רֹאשְׁךָ מִכְסֵה בֹהוּ;

וְתַם לָרִיק כֹּחֶךָ,

וְיָבֵשׁ לַהֶבֶל מֹחֶךָ.

 

אִם-תִּקַח אֶת-דִבְרֵיהֶם לְקָו

וְהֶחֱסַרְתָּ מֵעַצְמְךְ רָב;

אִם-לְתֻמְּךָ תִּנָקֵשׁ אַחֲרֵיהֶם,

וְהָיִיתָ כַּכַּדוּר בִּידֵיהֶם.

 

הֵמָּה אַךְ לָצוֹן יִתְאַוּוּ,

וּכְמִתְלַהְלְהִים אֶת פָּנֶיךָ יְעַוּוּ;

מִן הַשָׂפָה וְלַחוּץ יָשִׂיחוּ,

וּבְקִרְבְּךָ מֶרְקָחָה יַרְתִּיחוּ.

 

לִבְּךָ יִמַּס כְּשַׁעֲוָה,

וְתָאָרְךָ יִשָׁחֵת לְזַעֲוָה.

שִׁדְרָתְךָ תִּכַּף כַּעֲרָבָה,

וְקוֹמָתְךָ תִּהְיֶה לִסְחָבָה.

 

וְנֶהְפַּכְתָּ מֵרֶגַע אֶל-רָגַע,

וּפָגַעְתָּ בְּכָל פֶּגַע וּבְכָל נָגַע;

וְנִמְצֵאתָ תְּפוּנָה וּשְׁהִיָּה,

וְיָדֶךְ לֹא תַעֲשֶׂינָה תוּשׁיָּה.

 

הִנָּעֵר מֵהֶם וּמֵהֲמוֹנָם,

וְאַל תָּשֶׂם לֵב לִשְׁאוֹנָם;

אֶת שִׂכְלְךָ לֹא תַכְנִיעַ,

כִּי לְךָ הַצְּדָקָה לְהַכְרִיעַ.

 

לְאֶלֶף הַט אָזְנֶיךָ,

וְאַף לֹא לְאֶחָד דַּעְתֶּךָ;

כָּל עֲצוֹתֵיהֶם שְׁמַע וּרְאֵה,

וּלְאוֹרְךָ לֵךְ וַחֲוֵה.

 

נדפס ב"יבנה" הוספה ליומון "בת קול" חוברת ב', קראקה תרע"ב.

 

לתוכן הענינים

לדף הראשי של פרויקט בן-יהודה