תּוֹדַת הַשָחַר / יוסף הלוי זליגר

 

אוֹדְךָ אֲדֹנָי עַל-טוּבֶךָ,

אֶשְׁתַּחֲוֶה לְּךָ עַל-חַסְדֶּךָ;

כִּי הֶחֱיֵיתָ אֶת-גְּוִיָּתִי,

וְהֶחֱזַרְתָּ בִּי אֶת-נִשְׁמָתִי!

 

אֶת הָאָדָם בְּחָכְמָה בָרָאתָ,

וּלְשָׁרֵת לְפָנֶיךָ לוֹ קָרָאתָ;

בְּצַלְמְךָ כִּדְמוּתְךָ יְצַרְתָּהוּ

וּמָלֵא פְלָאִים כּוֹנַנְתָּהוּ!

 

בְּאַהֲבָתְךָ חוֹנַנְתָּנוּ תּוֹרָה,

עֲרֵבָה וְנֶחֱמָדָה וּטְהוֹרָה;

מִכָּל הָעַמִּים אוֹתָנוּ בָחַרְתָּ,

וּלְנוֹשְׂאֵי דִּגְלְךָ הִכָּרְתָּ!

 

בֵּין-אוֹר וָחֹשֶׁךְ הִבְדָּלְתָּ,

בֵּין-יוֹם וָלָיְלָה הִגְבָּלְתָּ;

לְשֶׂכְוִי נָתַתָּ בִינָה,

לְבַשֵּׁר הַשַּחַר בִּנְגִינָה!

 

בְּעַם סְגֻלָּה חָלַקְתָּ-לִי

וְרוּחַ חֹפֶשׁ נָפַחְתָּ-בִּי;

זֶבֶד טוֹב זְבַדְתָּנִי

וְבֵין הָאֲנָשִׁים שַׂמְתָּנִי!

 

אַתָּה עִוְּרִים פּוֹקֵחַ

עֵינַי בְּכָל-יוֹם פּוֹתֵחַ;

נִשֵּׂאתַנִי בְּכֹחַ רְאִיָּה,

תִּשְׁמְרֵנִי מִסַּנְוֵרִים וּשְׁאִיָּה!

 

בָּאָדָם שַׂמְתָּ מְזִמָּה

לְהִתְכַּסוֹת מֵחֶרְפָּה וּכְלִמָּה;

אַתָּה מַלְבִּישׁ עֲרֻמִּים

בְּכָבוֹד וְחֵן וְתֻמִּים!

 

אַתָּה מַתִּיר אֲסוּרִים,

מְפַתֵּח כַּבְלֵי צְרוּרִים;

קוֹרֵא לִרְצוּצִים דְּרוֹר,

מַזְרִיחַ לַחֲשֵׁכִים אוֹר!

 

בְּרַחֲמֶיךָ תִּזְקֹף כְּפוּפִים,

בְּגְבוּרָתְךָ תָּכֹף זְקוּפִים;

עֲדֵי-אֶרֶץ תַּשְׁפִּיל מִתְגָּאִים

עַד-מָרוֹם תַּגְבִּיהַּ נִדְכָּאִים!

 

רָקַעְתָּ הָאָרֶץ עַל-הַמָיִם,

נָטִיתָ עָלֶיהָ שָׁמָיִם;

הֲדוֹם לְרַגְלֵינוּ שֵׁתָּהּ,

לְעָבְדָהּ וּלְשָׁמְרָהּ נָתַתָּהּ!

 

תָּכִין מִצְעֲדֵי גָבֶר,

תִּשְׁמְרֵהוּ מִפִּיד וָשָׁבֶר;

תִּנְצֹר הַמְיַחֲלִים לָךְ,

אַשְׁרֵי הַחוֹסִים בָּךְ!

 

אַתָּה עוֹשֶׂה-לִּי כָּל-צְרָכַי,

אוֹרִי וְיִשְׁעִי בְּכָל-דְּרָכָי;

אַתָּה מַסְפִּיק כָּל-חֶסְרוֹנִי,

אַךְ-אַתָּה מְמַלֵּא רְצוֹנִי!

 

יִשְׂרָאֵל בִּגְבוּרָה אָזָרְתָּ,

עַמְּךָ בְּתִפְאָרָה עָטָרְתָּ;

עֲבָדֶיךָ בִּפְתִילִים כִּבָּדְתָּ,

בָּנֶיךָ בְּטוֹטָפוֹת אָפָדְתָּ!

 

לַיָּעֵף תִּתֵּן כֹּחַ,

לַנּוֹדֵד תַּמְצִיא מָנוֹחַ;

תְּטַהֲרֵנוּ בִּנְטִילַת יָדָיִם

וּתְחַיֵּנוּ בִּרְחִיצַת עַפְעַפָּיִם!

 

נדפס בשבועון "בת קול" גליון י"א לבוב תרע"ג.

 

לתוכן הענינים

לדף הראשי של פרויקט בן-יהודה