הִשָּׁמֶר לְךָ /
יוסף הלוי זליגר
(שִׁיר מַשְׂכִּיל)
אַל-תִּתְאַו לְנֹפֶת
פֶּן תִּנְחַל תֹּפֶת;
אַל-תִּבְלַע הַכֹּל,
פֶּן-תֵּרֵד לִשְׁאֹל!
אַל-תִּמָּשֵׁךְ
לֶעָרֵב
פֶּן-תִּהְיֶה חָרֵב;
אַל-תֵּט לְתַאֲוָה,
פֶּן-תִּהְיֶה לְזַעֲוָה!
אַל-תִּדְבּק בְּמֶתֶק,
פֶּן-יֵהָפֵךְ לְנֶתֶק;
אַל-תִּרְדֹּף יֶתֶר
פֶּן-יְבֹאֲךָ חֶסֶר!
אַל-תִּסְבָּא יָיִן,
פֶּן-תַּאֲדִים עָיִן;
אַל-תִּנְהַג בְּנֵבֶל,
פֶּן-יָבִיא אֵבֶל!
אַל-תֶּאֱהַב מְנוּחָה,
פֶּן-תִּהְיֶה לְשׁוּחָה;
אַל-תֹּאבֶה
תְּנוּמָה,
פֶּן-תָּבֹא
מְהוּמָה!
אַל-תֶּהְבַּל בְּשָׂשׂוֹן,
פֶּן-יִקְרְךָ אָסוֹן;
אַל-תָּזִיד בְּגִיל,
פֶּן-יֹאחֶזְךָ חִיל!
אַל-תַּמְרִיא לָרוֹם,
פֶּן-תִּפֹּל
לִתְהוֹם;
הִתְרַחֵק מִשְּׂרָרָה
וְלֹא-תֵדַע צָרָה!
נדפס בשבועון
"בת קול" גליון י"ט לבוב, תרע"ג.