שלושה שירים על-פי רוברט הריק (אנגליה 1674–1591)

מאת אברהם רגלסון

© כל הזכויות שמורות. החומר מובא ברשות בעלי הזכויות.

לתוכן הענינים

הגפן

חָלַמְתִּי כִּי זֶה גוּפִי, שֶׁסּוֹפוֹ לְקֶרֶץ,

נִתְגַּלְגֵּל בִּדְמוּת גֶּפֶן אַדֶּרֶת,

וְהִיא, בְּזָחֳלָהּ כֹּה וָכֹה, כְּמוֹ בְּשַׁרְשְׁרוֹת

רִתְּקָה אֶת לוּצִיָּה שֶׁלִּי, עֲנֻגָּה בַּנְּעָרוֹת.

בַּהֲזָיָתִי: רַגְלֶיהָ וְשׁוֹקֶיהָ הַתְּמִירוֹת-קְטַנּוֹת

אֲנִי בְּזַלְזַלַּי רִגַּלְתִּי מַעֲדַנּוֹת;

אֶת בִּטְנָהּ, שֵׁתוֹתֶיהָ, לְרַבּוֹת חַמּוֹקֵי-מָתְנַיִם,

עֲצַבַּי הַנּוֹבְטִים חִבְּקוּ כְּבִנְחֻשְׁתַּיִם:

מִסָּבִיב לְרַקּוֹתֶיהָ נֶאְדַּקְתִּי צָמִיד-פָּתִיל

וּמֵאַשְׁכְּלוֹת-בְּרָכָה, כְּסוּיֵי עָלִים, קָלַעְתִּי לָהּ כְּלִיל –

עַד-כִּי דִמִּיתִי גֵו-לוּצִיָּה נִמְשָׁל

כְּבַכְּכוֹס צָעִיר עַל יְדֵי עֵצוֹ נִבְעָל*.

טַבְּעוֹת-סִלְסוּלַי הַחוֹרְגוֹת, עַל צַוָּארָהּ שַׁתּוּ

וְאֶת כַּפֶּיהָ וּזְרוֹעוֹתֶיהָ הֵיטֵב כָּפָתוּ;

עַד כְּלָל לֹא יָכְלָה הִתְנוֹדֵד וָמוּשׁ,

(הֵן כָּל אֵבָרֶיהָ – אַסִּיר אֶחָד חָבוּשׁ).

וְאוּלָם, עֵת פָּלַשְׁתִּי בְּעַלְעָלַי לְנַסּוֹת

אֶת חֶלְקֵי-הַגּוּף שֶּאוֹתָם בְּתוּלוֹת מְכַסּוֹת,

זִקֵּי-תַעֲנוּג חוֹלְפִים כֹּה הִרְהִיבוּנִי

עַד מִשִּׁכְרוֹן-חֲלוֹם הֵם לְפֶתַע עוֹרְרוּנִי,

וּמָצָאתִי (וַי לִי!) בֵּית-חָמְרִי זֶה

יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר לְגֶפֶן לְבוּל-עֵץ דּוֹמֶה.

בככוס – אל היין; עצו – עץ הגפן.

עַל פִּטְמוֹת דַּדֶּיהָ שֶׁל יוּלְיָה

הַרְאִיתֶם פַּעַם (וְלִבְּכֶם עָלַץ)

וֶרֶד אָדֹם בֵּינוֹת פְּרִיחָה-כְּשֶּׁלֶג צָץ?

אוֹ דֻבְדְּבָן (נָגְהוֹ מָה רַב)

בְּמֶרְכַּז שׁוֹשָׁן לָבָן מָשְׁכָּב?

אִם תָּפְסָה עֵינְכֶם אֶת זִיו-הַחֵן

אֲשֶׁר תּוּת-שָׂדֶה, טוֹבֵל בְּשַׁמֶּנֶת, יִתֵּן?

אוֹ מֶבַּטְכֶם עַל יְקַר אֶבֶן-אֹדֶם נָח

מִבְּעַד פְּנִינָה זַכָּה-חֲלָקָה, בַּת-מִזְרָח?

אָכֵן, כָּךְ וְכָךְ, וּכְמוֹ כֻּלָם כְּאֶחָד,

הֵן פִּטְמוֹתֶיהָ הַטְּהוֹרוֹת בְּדַד וָדַד.

נֶחָמָה לַגְּבֶרֶת אַחֲרֵי מוֹת בַּעֲלָהּ

יַבְּשִׁי מֹתֶק-לֶחְיֵךְ, הֶאֱרִיךְ טְבֹעַ בְּגֶשֶׁם-עֲצָבִים;

עִם פֻּזֹּר עֲנָנִים, שׁוּב שֶׁמֶשׁ סָךְ אֲוִיר בִּזְהָבִים.

יָם יִגְאֶה, יִרְתַּח וְיִגְעַשׁ, שָׁטוֹף גְּדוֹתָיו בָּחֳרִי,

אַךְ עַד-מְהֵרָה שׁוּב יִשְׁקֹט כְּמוֹ שֶׁמֶן אוֹ צֳרִי.

רוּחוֹת – עֵת לָהֶן לִרְגֹּשׁ, אַךְ כְּשֶׁתֶּחְדַּלְנָה זְעֹם,

עֲלֵי-אִילָנוֹת מִתְנַעְנְעִים בְּדִמְמַת-שָׁלוֹם.

חָלְפָה סוּפָתֵךְ, גְּבֶרֶת, וְחֻקֵּךְ לְהוֹפִיעַ עַכְשָׁו

כְּאָבִיב מְחַדֵּשׁ נְעוּרֵי-שָׁנָה בְּנִצָּנָיו.

הִתְפַּשְּׁטִי, אֵפוֹא, לְבוּשֵׁךְ-אֵבֶל, וּבְצִבְעוֹנִין הִתְרַעֲנְנִי,

וְשִׁטְפִי, רִשְׁפִי, בַּעֲלִיצוּת-שָׁנִי.

קֶרַח לְרֶגַע עַל לֶחְיֵךְ הִתְכָּרֵךְ –

כָּעֵת שָׁם שׁוּב יִמְלֹךְ הַוֶּרֶד וּפִיךְ חִנִּים יְחַיֵּךְ.

על רוברט הריק – בן של צורף-זהב, ובהתייתמו בנעוריו שימש שוּליה לדוד צורף-זהב. קיבל סמיכה בקמברידג', ונספח למשרת-כהונה בעיירה דיבונשייר שבמערב-אנגליה. שם חי ברווקות בבית קטן. ויהי לו כבשה ופרה ותרנגולת וערוגת-דגן... חריזותיו הליריות הן רעננות-טל, בוֹשם וחמדה להם כפרחים, וברקן כזהב ואבני-חן. אף שירי-חשק שלו הם שעשועי-אָמן קלילים, שאינם פוגמים בתום. – (מן ההערה לשירי רוברט הריק בספר "חקוקות אותיותיך")

הכותרות האנגליות של השירים המתורגמים:

The Vine

Upon the Nipples of Julia’s Breast

Comfort to a Lady upon the Death of her Husband

© כל הזכויות שמורות. החומר מובא ברשות בעלי הזכויות.

לתוכן הענינים

לדף הראשי של פרויקט בן-יהודה