לוּ בָּאתָ פִּתְאֹם לְנֶגְדִּי בָּרְחוֹב…
יָדַיִם בַּכִּיס וּצְחוֹק בָּעֵינַיִם,
וּצְלִיל פְּסִיעוֹתֶיךָ בְּקֶצֶב מֻכָּר –
הָיִיתִי עוֹמֶדֶת נִדְהֶמֶת, נִבְהֶלֶת
לְאוֹר הֶחָזוֹן הַנִּפְלָא, הַיָּקָר.
עַד הִתְפָּרֵץ תְּמוּנָתְךָ אֶל הָעֹמֶק
תַּפִּיל כָּל כָּתְלֵי הַסְּפֵקוֹת בְּתוֹכִי,
תָּנִיף וְתָעִיף זְרוֹעוֹתַי לְחַבֶּקְךָ
בִּצְחוֹק וּבְדֶמַע: אָחִי!
שדות-ים, 5.3.1942