אֵינֵךְ בָּדָד. הִנֵּה הַיָּם שֶׁלָּךְ
הוּא יִשְׁאָלֵךְ בְּזִמְזוּמוֹ הָרַךְ
עַל חֲלוֹמוֹת דַּרְכֵּךְ, עַל תִּקְווֹתַיִךְ.
חִכּוּ לְעֵת בּוֹאֵךְ – חִכּוּ כֻּלָּם:הַחוֹף, הַחוֹל, סְלָעִים, גַּלִּים וָיָם,
יָדְעוּ-יָדעוּ: בְּלֵיל אָפֵל תָּבוֹאִי.
וּבַמָּרוֹם, אַלְפֵי עֵינֵי שָׁמַיִם,הֵן מְבִינוֹת חַבְרוֹתֵיהֶן הַשְּׁתַּיִם
אֲשֶׁר גּוֹנְבוֹת מִיָּם אֵין-סוֹף – דֶּמַע.
קיסריה, 7.1943