הַגַּן הַנָּטוּשׁ, כִּשְׁמֵךְ הַשָּׁכוּחַ,
שָׁב הַיּוֹם הִתְלַבְלֵב.
רֵיחוֹת-פְּרִיחָה שׁוּב עוֹלִים מִן הַרוּחַ
וּרְאִינִי, שֶׁאֲנִי כֹּה שָׁלֵו.
מְאֹד נַעֲלֵית, עֲבֻתַּת-הַצַּמֶּרֶת.כְּמוֹ אָז, בִּבְרֵאשִׁית,
עֵת בְּשֶׁלֶג-לִבְנִים בַּחֻרְשָׁה הַבּוֹעֶרֶת
עַרְבֵּךְ אֶת יָדוֹ לִי הוֹשִׁיט.
דְּמוּמָה אַתְּ עוֹמֶדֶת. לְעֵינַי אַתְּ שׁוֹאֶלֶת? —אַל עֵינַי תִּשְׁאֲלִי.
הֵן יוֹדְעוֹת לְהַחֲרִישׁ, לְהָגִיף אֶת הַדֶּלֶת
וּלְהַשְׁאִיר אַךְ צִלִּי — —
אדר תש"ג