הָגִיתִי בָהּ כָּל אוֹתוֹ יוֹם,

וְעַד חֲצוֹת הָגִיתִי בָהּ,

וּבְנוּמִי נָשָׂא אוֹתִי חֲלוֹם

אֶל בַּיִת שָׁמָּה תָגוּר לָהּ.

כְּשׁוֹשָׁן רַךְ פּוֹרַחַת הִיא,

שְׁלֵוָה תֵּשֵׁב־לָהּ וּלְבַד,

אֶל הַמִּסְגֶּרֶת תֵּט בִּדְמִי

וְרוֹקְמָה כִבְשָׂה עַל הַבַּד.

מַבָּטָהּ רַךְ, לֹא תוּכַל בִּין

מַדּוּעַ אֶעֱמֹד עָצֵב כָּךְ.

"מִי נָהַג בָּךְ שֶׁלֹא כַדִּין,

הֵינְרִיךְ, אֱמֹר, מִי הִכְאִיב לָךְ?"

מַבָּטָהּ רַךְ, — מִתְפַּלְּאָה, כִּי

כֹּה חֶרֶשׁ אֶבְכֶּה נִדְכֶּה, דָּךְ:

"מַדּוּעַ תִּבְכֶּה כֹה בִמְרִי,

הֵינְרִיךְ, אֱמֹר, מִי הִכְאִיב לָךְ?"

הִיא תַבִּיט בִּי בְשַׁלְוַת־עַד,

וַאֲנִי כִּמְעַט בַּחֲבָלַי תָּם.

"מִי הִכְאִיב לִי? אַתְּ, רַעְיָה, אַתְּ

וְעָמֹק כְּאֵבִי בְּחָזִי חָם".

אָז תָּקוּם, תַּנַּח יָדָהּ דֹּם

עַל חָזִי לִי בִּמְקוֹם הַכְּאֵב;

וְכָל הַכְּאֵב גָּז חִישׁ כַּחֲלוֹם

וְצוֹהֵל אִיקַץ וְטוֹב־לֵב.