הַר וָעִיר נִבָּטִים מָטָּה

אֶל תּוֹךְ רְאִי הָרֵינוּס דֹּם;

וְצוֹהֲלָה סִירַָתִי שָׁטָה,

שְׁטוּפָה כֻלָּהּ זָהֳרֵי יוֹם.

שָׁקֵט אַבִּיט מִשְׂחַק נַחְשׁוֹל־

זָהָב, עַל סִירָתִי קָם.

דּוּמָם בִּי נֵעוֹרִים רַחֲשֵׁי־

לֵב, הֲגִיתִים עָמֹק שָׁם.

תְּהוֹם לִי יִצְחַק דֹּם וְיַזְהִיר,

יִמְשְׁכֵנִי בְּזֶרֶם אוֹר,

אַךְ יְדַעְתִּיו: מֵעַל הוּא מַזְהִיר

וְקִרְבּוֹ מָוֶת וְלֵיל־שְׁחוֹר.

חֵן מֵעָל, בַּקֶּרֶב תְּכָכִים —

תְּהוֹם, חֶמְדָּתִי דָמְתָה לָךְ:

רֹאשָׁה תַּט כְּבַת־מַלְאָכִים,

וּצְחוֹק צָנוּעַ לָהּ וָרָךְ.