הָיָה חָתוּל שָׁמֵן וְחַד הַצִּפָּרְנַיִם,

וּשְׁמוֹ רַבִּי זוֹלֵל מִמַּרְתֵּף־חֶמְאָתַיִם.

וַיְהִי עוֹשֶׂה שַׁמּוֹת בָּעַכְבָּרִים,

חִנֵּק, טָרַף יוֹם יוֹם בָּם חֳמָרִים;

וְאַךְ יָצוֹא יָצָא אֶחָד מִמַּחֲבוֹאוֹ,

מָצָא לוֹ קֶבֶר חִישׁ בְּתוֹךְ לֹעוֹ.

וַיְהִי מִסְפֵּד גָּדוֹל בְּקֶרֶב הַחֹרִים,

נָמַס גַּם לֵב עַכְבָּר אַמִּיץ בַּגִּבּוֹרִים;

וְרָעָב גָּדוֹל הָיָה בְּאֶרֶץ־עַכְבָּרִים,

כִּי מְתֵי מִסְפָּר הַנִּשְׁאָרִים

יָרְאוּ לַעֲזֹב אַף רֶגַע אֶת הַחֹר,

לִגְנֹב פַּת לֶחֶם, חֵלֶב פְּרוֹר.

וַיְהִי רַבִּי זוֹלֵל לְעֵדָה זוֹ הָאֻמְלָלָה

לְאוֹיֵב עָצוּם, נוֹרָא, לְמַלְאַךְ חַבָּלָה.

אָז מַר זוֹלֵל מָצָא כַּלָּה לוֹ חֲתוּלָה

וַיֵּלֶךְ הֶחָתָן לָחֹג הַהִלּוּלָה,

וַיֵּשֶׁב יוֹם שָׁם אוֹ יוֹמָיִם.

וּבוֹ בַיּוֹם

קָרְאוּ הָעַכְבָּרִים אָז צוֹם,

וַיֵּאָסְפוּ כֻלָּמוֹ חִישׁ,

לֹא נֶעְדַּר אִישׁ, ־

לִמְצֹא עֵצָה וְתַחְבּוּלָה

לִשְׁאֵרִיתָם הָאֲמוּלָה

מִפְּנֵי הַצַּר הָאַכְזָרִי.

וַיָּקָם עַכְבָּר שָׂב

חָכָם וָרַב

לַעֲדַת הָעַכְבָּרִים רַבּוֹת שָׁנִים

(אָבִיו וַאֲבִי אָבִיו הָיוּ גַם הֵמָּה רַבָּנִים),

וַיֹּאמֶר בַּאֲנָחָה:

'הַקְשִׁיבוּ נָא דְּבָרַי,

הַאֲזִינוּ, בְּנֵי־חֹרִים!

רַבּוֹת חָשַׁבְתִּי מַחֲשָבוֹת

אַף גַּם הָגִיתִי בַּסְּפָרִים,

חִבְּרוּ גְדוֹלֵי הָעַכְבָּרִים,

בָּהֶם אָבִי – זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה! –

וּרְאוּ מָצָאתִי לִי עֵצָה מְחֻכָּמָה

(בְּוַדַּי עָמְדָה לִי זְכוּת אָבוֹת);

הִנֵּה הֵבֵאתִי הֲלֹם מְצִלָּה,

וְהָלְכוּ שְׁלשָׁה מִקֶּרֶב הַקְּהִלָּה,

(הֵן יֵשׁ גַּם בָּנוּ גִּבּוֹרִים!)

וְקָשְׁרוּ אוֹתָהּ בְּצַוַּאר

זוֹלֵל הַצָּר;

וְהָיָה בְּצֵאתוֹ לַמִּלְחָמָה

עַל בְּנֵי קְהִלָּתֵנוּ,

וְנִשְׁמַע קוֹלֵהוּ בָּרָמָה –

וְנִסְתַּרְנוּ בְּחֹרֵינוּ'.

שָׁמְעוּ הַנֶּאֱסָפִים וַיִּמְחֲאוּ כַף,

לַעֲצַת רַבָּם הַשָּׂב;

‘אַךְ זוֹ’ – קָרְאוּ – 'עֵצָה, אַךְ זוֹהִי תַחְבּוּלָה!

אָכֵן, אֵין בַּחֹרִים חָכָם כְּמוֹ רַבֵּנוּ!'

אַךְ מִי יוֹצִיא עֵצָה זוֹ לִפְעֻלָּה? –

אַף לֹא אֶחָד מִן הָעֵדָה כֻלָּהּ!

אֶחָד אוֹמֵר: 'הַאֲנִי אֵלֵךְ? חָלִילָה!

אַחַת מִשַּׂעֲרוֹתַי גַּם לֹא אַפִּילָה;

אַתָּה…'

־ וְזֶה מְשַׁסְּעֵהוּ בָחֳרִי־אָף:

'הַאִם מְשֻׁגָּע אֲנִי, אוֹ כְסִיל,

לָשׂוּם נַפְשִׁי בַכָּף,

בִּשְׁבִיל

כָּל הָעֵדָה, כְּתַרְנְגוֹל הַכַּפָּרָה?!'

וְזֶה אוֹמֵר: ‘מַה לִּי וְלַצָּרָה?!’

וּבְכֵן לֹא נֶעֶשְׂתָה זוֹ הָעֵצָה

וְנִתְפָּרְדָה הַמּוֹעָצָה,

מִבְּלִי עֲשׂוֹת מְאוּם.

עֵצָה בְּלִי פְעֻלָּה אֵינָהּ וְלֹא כְלוּם.