יֵשׁ פֶּתַח בְעֹמֶק הַפְּנִים אֶל הַיָּם
אֶל מִתַּחַת לְכָל הַגַּלִּים
כְּעֵין בֹּהַק פוֹסְפוֹר.
שָׁם אֲנִי וְאַתָּה בִּתְנוּמָה עִם הַכֹּל,כָּל פֶּה עֲלֵי אֹזֶן וְכָל אֹזֶן
מְלֵאָה שְׁמִיעָה.
וְכָל מִלָּה פֹּה נַגִּיד עוֹדֶנָּה כֹּה רְדוּמָה,לְרֶגַע תִּזְקֹף אֶת רֹאשָׁהּ
וּתְשַׁחְרֵר קֶרֶן אוֹר –
וְהִיא מוֹצֵאת אֶת דַּרְכָּה חֲזָרָה אֶל אוֹתָהּ
הָאֹזֶן, אֶל אוֹתוֹ הַפֶּה,
אֶל אוֹתָה הַתְּנוּמָה.